יש אינטרס לעסקה, הכל תלוי ברמטכ"ל חמאס
ישראל הגמישה את הצעתה לפי דיווחים ערביים, למצרים ולחמאס יש אינטרס, התנאים הסביבתיים נוחים ומעודדים פשרה במו"מ, אך בסופו של יום, גורלו של גלעד שליט נתון בידי אדם רע וכוחני וגם טיפש עם קבלות. תמונת מצב מעודכנת על השיחות במצרים
פעמיים כבר היינו בסרט הזה, לפי הפרסומים בעיתונות הערבית: הצעה ישראלית חדשה או משופצת מתניעה סבב אינטנסיבי של משא ומתן לא-ישיר עם חמאס לשחרור גלעד שליט תמורת אלף אסירים פלסטינים.
הפעם הראשונה היתה במרס 2009, הפעם השנייה בדצמבר אותה שנה. כעת חוזר התהליך על עצמו בפעם השלישית באותו מתווה ממש שבו נוהל (וכשל) בפעם הראשונה לפני שנתיים וחצי: נציגי חמאס יושבים בחדר אחד, נציגי ישראל בחדר אחר והמתווך המצרי נע ביניהם, משדל, מפעיל לחץ מוסווה ואפילו מאיים. אלא שהפעם "שיחות הקרבה" מתנהלות לא בבית מלון קהירי כמו במרס 2009, אלא במטה המודיעין המצרי. מה שמאפשר איפול טוב יותר, אף כי לא הרמטי, על תוכן הדיונים.
מי שמפר את האיפול הוא חמאס, שמדליף לעיתון אל-חיאת ולאל-ג'זירה. ההדלפות החמאסיות רוויות האופטימיות נועדו ליצור לחץ פסיכולוגי על משפחת שליט ועל דעת הקהל בישראל. המסר לישראלים הוא: או-טו-טו אפשר לסגור עסקה; רק תגבירו את הלחץ שלכם על ממשלת ישראל כדי שזו תמשיך להתגמש ולוותר.
בנוסף לכך, מנסה חמאס באמצעות ההדלפות לקושש כמה נקודות יוקרה פוליטית במחנה הפלסטיני. יוקרתם של אבו מאזן ואנשיו נמצאת כעת בשיאה בגלל המהלך שהם יוזמים בעצרת האו"ם ובגלל המצב הכלכלי המשופר בגדה. לעומת זאת, יוקרתו ומעמדו הפוליטיים של חמאס בשפל והוא זקוק להישג. לכן הוא מבקש להראות לפלסטינים שישראל נכנעת בהדרגה ומקבלת אט אט לפחות חלק מדרישות חמאס שעד כה סירבה לדון בהן.
המשתתפים שונים, השליטה מלאה
גם זהות רוב המשתתפים שונה. לעובדה זו יש משמעות לפחות במה שנוגע לישראל. הנציג הבכיר שמנהל כעת את המו"מ מצדנו הוא נציגו של נתניהו, איש המוסד לשעבר, דוד מידן. לפני שנתיים וחצי ניהל את המו"מ ראש השב"כ דאז, יובל דיסקין, שעמד בראש הצוות הישראלי מעל עופר דקל, שהיה נציג הממשלה. העובדה שראש השב"כ לא נוכח בשיחות מאפשרת לדרג המדיני, נתניהו וברק, לשלוט כעת ישירות במו"מ ולהכתיב את מהלכיו.
עמדתו של השב"כ, המופקד על סיכול ומניעת טרור, נוטה לחומרה ולא לקולא ביחס לזהות האסירים שישוחררו ליהודה ושומרון וביחס לשחרור רבי-מרצחים. זאת מחשש שמא יחזרו המשוחררים לסורם ויחזרו להוביל ולהנהיג טרור כפי שהיה אחרי כמה מעסקות שחרור האסירים בעבר. לכן נוכחות ישירה של ראש השב"כ ליד שולחן המו"מ עשויה להקשות על הקברניטים המדיניים להתגמש.
אך דוד מידן איננו מנהל כעת את המגעים לבדו. ברקע המגעים לשחרור גלעד שליט נמצא יועצו המדיני של שר הביטחון, אלוף (מיל') עמוס גלעד. הוא זה שמנהל למעשה באמצעות דילוגים תכופים וחשאיים בין תל אביב לקהיר, ובאמצעים אחרים, את קשריה של מדינת ישראל עם המועצה הצבאית העליונה השולטת כעת במצרים. הוא זה שהודיע למצרים לפני כשבועיים כי ממשלת ישראל (בהמלצתו של האלוף גלעד) לא תתנגד לכניסת כוחות צבא ושיטור מצריים גדולים לסיני כדי להשליט שם סדר.
הסכם השלום עם ישראל מגביל את כמות הכוחות שהמצרים יכולים להכניס לסיני. אך לישראל, למצרים ולארה"ב יש כעת אינטרס חשוב שהמצרים יילחמו בגורמי החמאס והג'יהאד העולמי שכמעט הפכו את חצי האי לטריטוריה עצמאית ולבסיס עיקרי שלהם. אך מה שחשוב ישירות לענייננו היא העובדה, הנלמדת מפרסומים זרים, שעמוס גלעד הוא גם זה שניהל את המגעים שקדמו לסבב המו"מ הנוכחי בעניין שליט ומי שהציג לבן שיחו, שר המודיעין המצרי החדש, מוראד מואפי, את העמדה המעודכנת של ממשלת ישראל.
אותה הצעה ישראלית משופרת גרמה לחמאס לשגר לקהיר לשיחות גישוש את אחמד ג'עברי, ראש הזרוע הצבאית של חמאס בעזה; את אותו ג'עברי מיליטנטי ועיקש, שאחראי יותר מכל אחד אחר בחמאס לפיצוץ המו"מ בשני הסבבים הקודמים ולמבוי הסתום שבו נמצאים המגעים לשחרור גלעד שליט והאסירים הפלסטינים כבר יותר מחמש שנים. ג'עברי הוא זה שאנשים הנתונים ישירות לפיקודו מחזיקים בפועל בגלעד שליט ולכן, כשהוא מיאן להסכים לתנאים שהציעה ישראל, לא נסגרה עסקה. זאת גם כשנראה היה שההנהגות המדיניות של חמאס בעזה ובדמשק, ואפילו הנהגת אסירי החמאס בבתי הכלא הישראלים, נטו להגיע לסיכום חיובי.
אבל דווקא עובדות אלה הן שמבליטות את המקור העיקרי - אולי היחיד - לאופטימיות בשלב הנוכחי. עצם העובדה שג'עברי - אחרי שני סבבי תיווך מצרי בקהיר בשבוע שעבר והשבוע - נתן אור ירוק להנהגה המדינית של חמאס בראשות חאלד משעל להגיע מדמשק לקהיר, מוכיחה שמבחינת החמאס יש על מה לדבר. נראה שההצעה הישראלית החדשה יש בה משום פיתוי של ממש לחמאס לעשות מאמץ נוסף להגיע לסיכום. סימן מעודד מאד - אך זה רק סימן.
אפשר להבין ממה שאומר "שר החוץ" של חמאס, אוסאמה חמדאן, לעיתון אל-חיאת כי הפער בין עמדת ישראל לעמדת חמאס הצטמצם אך הוא עדיין גדול. עדות לכך היא שחאלד משעל עזב אמש את קהיר ונסע למקום אחר. משמע - אין סיכום קרוב של העסקה.
מה עומד על הפרק?
המתווה העקרוני-שלדי של העסקה כבר מוסכם על כל הצדדים ולא השתנה למעשה מאז 2009. הפערים שעליהם דנים כעת, כפי שניתן ללמוד מהפרסומים בתקשורת הערבית, הם:
1. כמה אסירים פלסטינים, טרוריסטים "כבדים" תושבי הגדה, יורשו לחזור לבתיהם וכמה ייאלצו ללכת לגלות בעזה או למדינות אחרות. בהצעה שהגישה ישראל באמצעות המתווך הגרמני, גרהארד קונראד, בדצמבר 2009 הדרישה היתה שיותר ממאתיים מאותם משוחררים ילכו לגלות. כלומר לא יורשו לחזור ליהודה ושומרון כדי שלא יקימו שם מחדש את תשתיות הטרור החמאסי.
חמאס דחה את ההצעה ההיא וכתוצאה מכך החליט המתווך הגרמני לנטוש את תפקידו. כעת, כשהתיווך עבר לידי המועצה הצבאית העליונה במצרים ולידי ראש המודיעין המצרי החדש, החליטה ישראל להתגמש וצימצמה את "רשימת הגולים" בצורה ניכרת. לפי מקורות פלסטיניים מדובר כנראה בפחות ממאה שיגורשו. אין אישור ממקור ישראלי שמספר המגורשים צומצם בצורה כה דרסטית. אבל הטענה החמאסית שמדובר ברשימה קצרה בהרבה מרשימת המגורשים המקורית היא כנראה מהימנה ומבוססת.
הריכוך הזה בעמדת ממשלת ישראל נובע בעיקר מהלחץ הציבורי לשחרורו של גלעד שליט, אך הוא התאפשר כנראה בגלל שתי התפתחויות נוספות: האחת - חוות דעת שגובשה במפקדת פיקוד מרכז באישורו של אלוף הפיקוד, אבי מזרחי, כי צה"ל והשב"כ יוכלו להתמודד עם חזרת מספר מובילי טרור לגדה ולסכל את פעילותם הטרוריסטית אם ינסו לחדשה. ההתפתחות השנייה נוגעת כנראה לשינוי בעמדת השב"כ. אפשר להעריך שלא מדובר בשינוי עקרוני אלא שהשב"כ בחן פעם נוספת את רשימת המגורשים המהווים פוטנציאל מאיים והגיע למסקנה שניתן לקחת שולי סיכון רחבים יותר. בכל מקרה, לפחות לפי שעה נראה שחמאס אינו מסכים גם לרשימה החדשה.
2. פער נוסף קיים בנוגע לטרוריסטים שכבר נשפטו ודינם נגזר, שהם אזרחי ישראל בתחומי הקו הירוק, וכן טרוריסטים נושאי תעודות זהות כחולות, תושבי מזרח ירושלים. חמאס דורש גם את שחרורם של אסירים משתי קטגוריות אלה; ישראל סירבה עד כה קטגורית.
כעת נראה, על סמך מקורות פלסטיניים, כי ישראל עדיין מסרבת לשחרר "ערבים-ישראלים", אך מוכנה לשחרר מספר מסוים של אסירים תושבי מזרח ירושלים בתנאי שלא יחזרו לבתיהם אלא יגורשו לעזה או לחו"ל. התפתחות זו נתפשת בחמאס, בצדק, כהישג עקרוני חשוב. השאלה היא אם הם יהיו מוכנים להסתפק בהישג העקרוני או שינסו לכרסם גם ברשימה של המיועדים לשחרור.
3. הפער שנשאר כנראה בעינו, ללא שינוי, נוגע לרבי-מרצחים שהנהיגו ופיקדו על טרור המתאבדים בתקופת האינתיפאדה השנייה. מדובר בשבעה שמות שישראל מסרבת לשחררם לא רק בגלל חומרת פשעיהם אלא בגלל שאם הם יחזרו לגדה הם מהווים פוטנציאל מנהיגותי שיאפשר לחמאס ולקיצונים בפתח להקים מחדש תוך זמן קצר יחסית את התשתית הטרוריסטית והפוליטית שתחזיר אותנו ואת הפלסטינים אחורה לימים החשוכים ורוויי האלימות של העשור הקודם. בעניין זה אין סימן להגמשת העמדה הישראלית.
השורה התחתונה היא שכעת יושבים בקהיר ומתמקחים על הרשימה של כמה מאות אסירים פלסטינים, ליתר דיוק - על רשימת הליבה, שדווחה בעבר בתקשורת, של כ-325 אסירים שהגיש חמאס. המיקוח הוא לא רק על זהות המשוחררים אלא גם על שמות אלה שלא יורשו לחזור לגדה.
בין דמשק לירושלים
התנאים בזירה נוחים עכשיו לכאורה להשגת הסכם בעניין שליט:
1. האדמה בדמשק רועדת מתחת לרגלי ההנהגה המדינית של חמאס היושבת שם. אם ייפול אסד וגם אם שלטונו רק ייחלש, הם עלולים להיקלע ולהידרש לקחת צד במלחמת אזרחים פנים סורית. מה שיגביל את פעילותם ועלול לסכן אותם. לכן זקוקים חאלד משעל ומוסא אבו מרזוק למצרים כמקום מושב וכבסיס פעילות חלופי. חמאס גם זקוק לרצונה הטוב של מצרים כדי שתפתח את מעבר רפיח לזרימה חפשית של סחורות ואנשים.
השורה התחתונה היא שלחמאס יש כעת אינטרס חזק לרצות את המועצה הצבאית העליונה במצרים ולהעניק לה משהו כדי שזו תיענה לבקשותיה. המשטר הנוכחי במצרים אינו שש לתת לחמאס את מבוקשו באופן שיחזק את הארגון האיסלאמי הקיצוני. אך המצרים יהיו מוכנים לשקול היענות אם חמאס יעניק להם הישג יוקרה לאומי ובין לאומי גדול. סיכום עסקת שליט בתיווך מצרי הוא הישג ענק שלא רק ישראל אלא גם הממשל בוושינגטון וראשי מדינות אירופה וגם האחים המוסלמים במצרים (תנועת האם של חמאס) יודו עליו למועצה הצבאית המצרית העליונה.
2. סיבה נוספת שחמאס רוצה בהשלמת העסקה היא היוקרה וחיזוק מעמדו הפוליטי שיקבל כתוצאה משחרור אלף אסירים פלסטינים. ההישג של חמאס יועצם מאד בגלל מה שייתפש בעיניים פלסטיניות כהשפלה קולוסאלית שתספוג ישראל בגלל כניעתה לכול, או לרוב, דרישות חמאס.
כניעה כזו לא רק משפילה את ישראל אלא גם מוכיחה שדווקא הגישה הכוחנית של חמאס היא הצודקת, ולא גישת "ההתנגדות הרכה", הנקוטה על ידי אבו מאזן ושאינה מביאה לו תוצאות. כרגע יוקרתו של אבו מאזן בשיא בגלל המהלך הצפוי באו"ם, וחמאס חש צורך להפגין נוכחות והישגים לא פחותים בעוצמתם. עסקת שחרור עשויה לתת לו את מבוקשו.
3. אין צורך לפרט מדוע ממשלת ישראל ובעיקר בנימין נתניהו ואהוד ברק מעוניינים בשחרור גלעד שליט ומוכנים ללכת רחוק לשם כך. מלבד הדאגה האמיתית בירושלים לשלום השבוי, יהיה לשחרורו של שליט אפקט פוליטי חיובי בזירה הפנים ישראלית. אפקט שהוא חשוב ביותר דווקא בשעה הנוכחית כשנתניהו צולל בסקרים עקב מחאת האוהלים והדרישה לצדק
חברתי. שחרור שליט עשוי לעשות לנתניהו ולשר הביטחון ברק מה שלהבדיל אלף אלפי הבדלות, עשה חיסול בן לאדן לפופולאריות של ברק אובמה.
אבל כמה שיהיו התנאים הסביבתיים נוחים ומעודדים פשרה במו"מ - בסופו של יום, גורלו של גלעד שליט לא נתון בידי חאלד משעל והנייה אלא בידי אחמד ג'עברי. אדם רע וכוחני וגם טיפש עם קבלות. עובדה זו כשלעצמה היא סיבה טובה למתן מאד את האופטימיות ולהתאזר בסבלנות ספקנית.
לפנייה לכתב/ת 
