די לנג'ס! ואם לא בא לי ילד שני?

שבעה שבועות עברו מאז הלידה ולכן הגעתי לרופא הנשים שלי לבדיקה שגרתית, סתם כדי לראות שהכול בסדר ואפשר לחזור לשגרה. נכנסתי אליו כולי מחוייכת. מוכנה לבדיקה נשכבתי על מיטת העינויים (בנות, תודו שלפעמים זה ממש כך) וחיכיתי לשמוע שאפשר לחזור לעניינים כמו שצריך. אתם יודעים, סקס, להרים שישיית מים מינרליים, לעשות מסז' רקמות עמוק ולחזור לספינינג.

הטורים הקודמים של מורן:

• איך מורן אייזנשטיין הורידה את הבטן אחרי הלידה?
• מסמל סקס לפרה חולבת. מורן אייזנשטיין הפכה לאמא
  

• בקרו בעמוד הריון ולידה שלנו
  

הרופא הסתכל עליי, אמר שהכול בסדר ושהרחם חזר לקדמותו ובנונשלנטיות הוסיף שהוא מציע שלא אחכה יותר מידי ושתוך כמה חודשים כדאי לי להיכנס שוב להריון.

"מה?", לרגע חשבתי שלא שמעתי אותו טוב. "אתה עושה צחוק? הרי הרגע שאלתי אותך אם אני יכולה...", אמרתי, המומה.

"כן כן .שמעתי אותך. ואת יכולה. אבל אני שוב אומר: לא לחכות יותר מדי. את לא נהיית צעירה".

איפה ההתחשבות, בנאדם?

נכנסתי לרכב ושמתי פול ווליום על התחנה הראשונה שהגעתי אליה. בדיוק התנגן השיר של ריקי גל ואני צרחתי בקולי קולות: ״עד שהופעת הייתי קצת עצובה, עד שהגעת חיפשתי עוד אהבה, לא האמנתי שכך אפשר לאהוב - ופתאום נדלקתי, אווו כמה זה טוב!".

אנשים ברמזור בטח חשבו שאני משוגעת אבל אני רק חשבתי לעצמי איך עד עכשיו התייחסתי לשיר הזה כאל שיר אהבה לגבר וכמה עכשיו הוא הרבה יותר מתאים לתינוקי שלי. חשבתי עד כמה הייתי עצובה עד שהוא הגיע וכמה רציתי אותו ושהוא הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים.

ואז התחלתי לבכות בטירוף. אני לא יודעת אם זה מכך שהשיר ריגש אותי או מזה שהרופא אמר לי לעשות מיד עוד ילד, או אולי בכלל מזה שהוא אמר שאני כבר לא נהיית צעירה ושהשחלות שלי מזדקנות (זה לא ממש רעיון טוב להגיד כזה דבר למישהי שההורמונים שלה עוד לא לגמרי חזרו למצבם הטבעי).

איזה כיף לסינים!

הגעתי הביתה כולי נסערת וסיפרתי לבעלי עד כמה הרופא חצוף והדגשתי שאני חייבת לעבור לרופא אחר. והוא? מסתכל עליי ובלי למצמץ אומר שהרופא צודק ושצריך לחשוב על זה. "לחשוב על זה?", צעקתי. "בטח! אתה רק תחשוב על זה ואני שוב אתנפח כמו דובה, אהיה עצבנית, אוציא אותך מדעתך, יהיו לי בחילות, בצקות והורמונים, אני לא אוכל ללבוש נעלי עקב של 15 ס"מ ושוב אלבש את הטייץ המאוס שחרשתי עליו כול ההריון ושקיוויתי שנפטרתי ממנו לפחות לעוד שנה. ומה עם הקריירה שלי? אני רוצה לפתח את עצמי בכל מיני תחומים, להגשים את עצמי. ומה, זה קל לגדל ילד היום? זה יקר! לא מספיק שיש לנו משכנתא על הראש עד גיל 70. אני רוצה להיות אמא מאושרת שמעבר לגידול ילדים יש לה גם סיפוק מהחיים שלה. אבל אין בעיה. תחשוב על זה. אתה רוצה קפה ומאפה ליד, כדי שהחשיבה תעבור לך בסבבה?".

יצאתי מהחדר כולי זועמת, כשאני טורקת את הדלת בדרך - שיבין שמישהי פה עצבנית רצח. מה זה, יש איזה שיתוף פעולה גברי בעניין? כנראה רק אישה יכולה להבין מה זו התמודדות עם הריון ולידה.

כדי להירגע נכנסתי לאמבטיה, מילאתי אותה בקצף והתיישבתי. בהיתי בקיר וניסיתי להירגע (שמתם לב שקריאת המרכיבים על השמפו מאוד עוזרת בתחום?). אבל לא יכולתי להימנע מלחשוב על מה שעבר עליי בשעות האחרונות. אמנם קיבלתי את המתנה הכי יפה בעולם ואני מודה לאלוהים על כך, אבל איפה אני בכל הסיפור? אני מבלה 24 שעות סביב התינוקי שלי, אפילו לאכול, להתקלח או להתלבש נורמלי אין לי כבר זמן, ועכשיו פתאום כולם לחוצים שאביא לעוד ילד? לרגע אפילו חשבתי לעבור לסין. לפחות אצלם אין את הלחץ הזה - מותר ילד אחד וזהו.

מצד שני, חשבתי, אולי אם הייתי אנג'לינה ג'ולי והיו לי 30 חדרים בבית ו-20 מטפלות צמודות הכל היה נראה אחרת. בעצם בטוח זה היה נראה אחרת כי בראד פיט היה לצדי. או, אז אולי הייתי משריצה ים של ילדים.

אז אין לחץ?

אחרי המחשבות על בראד פיט ואחרי שקראתי את כל מה שכתוב על גבי התמרוקים באמבטיה סוף סוף נרגעתי. חשבתי עד כמה אני אוהבת את בעלי ועל כך שהוא היחיד בעולם שמבין אותי באמת, עם כול הקריזות שלי. הרי אני לא טיפוס קל והריון לא תורם לתכונה הזו ותכל'ס יש משהו במה שהרופא אמר, לא בזה שאני לא צעירה (כי אני עדיין צעירה מאוד מאוד, ולפחות אני עדיין מאמינה בזה), אלא ברעיון ללעשות ילד נוסף. 

בכל זאת,אף אחד לא מבטיח לי שאיכנס להריון מהר. הרי גם בראשון זו לא הייתה תוכנית כבקשתך. חשבתי שזה ממש לא מובן מאליו שבעלי מוכן לסבול אותי בעוד הריון מהמם, שבו הוא צריך להיות שליח של אוכל ושק חבטות של הורמונים. נזכרתי גם בחברתי הטובה, שחיכתה יותר מידי זמן עד הילד השני וכשהיא החליטה שהגיע הזמן כבר הייתה בת 38, מה שהפך את כל העניין למאוד לא פשוט ודרש ממנה לעבור שמונה הפריות.

כשיצאתי מהמקלחת הייתי כולי פרץ של אהבה לבעלי, שכנראה ידע שהוא צריך לא להפריע לי

ושאני צריכה את הזמן שלי (לפי שעון פולין) כדי להירגע. חיבקתי אותו ואמרתי שאני אחשוב על להביא עוד ילד, אבל עוד מעט. כרגע אני רוצה לתת אהבה ותשומת לב לקטן שלי וגם תשומת לב לירכיים שגדלו.

"אני איתך. מה שתחליטי ומתי שתחליטי - אני תמיד בשבילך. אין לחץ", הוא הדגיש.

חיבקתי אותו שוב ואמרתי לו כמה שאני אוהבת אותו על זה שהוא מבין אותי ושלא הייתי מחליפה אותו באף אחד. "גם לא בבראד פיט?", הוא שאל.

"ממ...",חשבתי לרגע, "גם לא", עניתי.

"חחח, איזה שקרנית. אבל אולי הייתי מרשה לך אם מדובר היה בהחלפת זוגות", הוא אמר בצחוק.

למזלנו קטע את השיחה העמוקה הטלפון שצלצל. על הקו הייתה אימי האהובה. "מורני, מה שלומך? זוכרת את השכנה שלנו מיכל, זאת שיש לך ילד בן שנהה? היא שוב בהריון. מה את אומרת, אולי עדיף שגם את לא תחכי יותר מידי?".