"הצבא המצרי בסיני לא משחק, יורים כדי להרוג"
"כאן זה לא עזה. אפשר להתגנב דרך הוואדי", אומר החבר הוותיק חסן על שטחי ההפקר. צעירי השבטים מחפשים כסף קל, שמגיע גם מאיראן וההברחות פורחות. צור שיזף מדווח מחצי האי שממנו נפתחה הרעה. החוף עדיין קסום
הדרך לאילת הייתה בלתי אפשרית, רצופה מחסומים שהקימו כוחות המשטרה והצבא. אילת נראתה ריקה אבל לאורך החוף היו יותר אנשים ואוהלים. במעבר הגבול לסיני היו רק שתי משפחות שביקשו להגיע לקזינו. נהגי המוניות הבדואים חיכו לשווא לתיירים שהיו מפוחדים מכדי להגיע. הישראלים איבדו אמון בסיני.
הסלמה בדרום - עדכונים שוטפים ב-ynet:
- הרוג ופצועים במטח על באר שבע
- חמאס ירה על אופקים, תינוק נפצע
- פרשנות: כללי משחק חדשים בגבול
- סוף המשבר? השגריר המצרי לא יוחזר
החציה מישראל לסיני הייתה קלה וידידותית. חסן פגש אותנו מצדו השני של הגבול. הוא חבר ותיק, הגון ונאמן. סיני השתנה מאוד ב-30 השנים מאז הפכה למצרית. החוף היה לגן עדן לתיירים, ההרים לשדות גידול לאופיום וקנביס.
בעשר השנים האחרונות הפך צפון חצי האי למוקד הברחות - סמים, נשים, מהגרים וכלי נשק עושים דרכם לישראל בעוד מכוניות וסחורה גנובה חוצות לסיני. שבטי הצפון, טראבין וחיואת, הם הסוחרים המרכזיים בעסקי ההברחות. כוחות הביטחון המצרים לא מסוגלים להשתלט עליהם והתוצאה היא שטח הפקר.
החוקים החדשים
ואז הגיעה המהפכה. השבטים הרגישו שזה הזמן לגבות מהמצרים דמי חסות. "פרוטקשן" הוא שם המשחק עכשיו בסיני. הטראבין, השבט הגדול בצפון, החולש על שטח מאל-עריש לנואיבה ועד לגבול ישראל, מנסה לנסח את החוקים החדשים של סיני.
המצרים יודעים זאת ומנסים להילחם בכך. לא המשטרה המושחתת היא זו שפועלת שם כעת, אלא הצבא. אך הגבול ארוך ומספר החיילים קטן.
חסן אמר שזה לא הוגן להאשים את המצרים במתקפת הטרור. עשרות קילומטרים של גבול, שטח הררי של 60 אלף ק"מר. כאן זה לא עזה. אפשר להתגנב דרך הוואדיות. הוא צודק. אז מי אחראי בשטח? הצעירים.
"תאמין לי שבקרב הטראבין יש רבים שמתנגדים לכך, אבל התרבות השתנתה ויש הרבה צעירים שעושים הרבה כסף מהברחה, סחר בבני אדם וגידול אופיום, אבל אנחנו מדברים בתוך השבטים כדי להפסיק את זה".
כניסה ישראלית? רעיון רע
סיני הוא מקום עני שבו כסף יכול לקנות הכל. וכסף גדול מגיע מלבנון, מעזה, מאיראן. "אתה יודע שיש אנשים בישראל שרוצים שהצבא הישראלי ייכנס ויטפל ברשתות האלה ששופכות כאן כסף?", אני שואל את חסן.
"בשום פנים ואופן. זה רעיון רע והצבא המצרי לא ייתן לכם להיכנס. אתם צריכים לאטום את הגבול בצד שלכם ולתת למצרים לעשות סדר בסיני", משיב חסן. האם הם מסוגלים? "אני לא יכול להיות בטוח, אבל יש מושל חדש בסיני, מהצבא". בדיוק אז עברה על פנינו השיירה של האח"מ החדש בדרכה מטאבה לנואיבה.
"זה הצבא, לא המשטרה, הם לא משחקים, הם יורים על מנת להרוג והם לא מושחתים. הם רוצים להראות שסיני הוא חלק ממצרים". והבדואים?
"אנחנו נגן על כל ישראלי שייכנס לשטח שלנו", מצהיר חסן, "יש לנו שומרים בוואדיות. זו הדרך הראשית שממנה אני מפחד. יותר מדי אנשים שאנחנו לא מכירים יכולים להגיע מהצפון, אבל הצבא שולט כרגע בכבישים".
"תראה", אומר חסן, "יש אנשים רעים והמשפחות שלהם רעות, אבל ביום שהם ימותו, הילדים שלהם ימותו איתם. זה החוק הבדואי".
חוץ מזה, שקט בסיני. עדיין יש ישראלים בחופים, נהנים מהים והשקט. הכל נראה בטוח. נראה שאם ישראל תימנע מלהיכנס לחצי האי ותחקור במהירות את מות החיילים, שיתוף הפעולה יושב על כנו ולקרב על השליטה בסיני יש סיכוי. אך אם ישראל תחשוב שיש ואקום בסיני, הסיכון לעימות יהפוך לסכנה ממשית.
בינתיים, החוף יפה כתמיד.
Read this article in English
לפנייה לכתב/ת 
