קריאת שֵׁמַע: קובי מידן קורא את קזנצקיס

1.

הרופא היווני הגיע במכונית מסחרית ישנה שבתא המטען שלה היה מונח מכשיר הא.ק.ג הנייד. כשיצא מהרכב, עם תיק שחור מרופט, נזהר שלא לכלך את נעליו בעפר הדרך. ניקוס, בעליו של הפנסיון הקטן, המתין לו על השביל, לחץ את ידו והוביל אותו פנימה. מבעד לחלון החדר הקטן שלי, שנשקף לשביל הכניסה שמאחור (ולא לחלקת הים עוצרת הנשימה שמול הפנסיון; החדרים הקדמיים היו שמורים למשלמים תעריף זוגי), ראיתי אותם קרבים בהילוך דחוף-למחצה.

האי של זורבה, הטקסט של ישו (צילום: יוסף ג'קסון)

קובי מידן קורא עוד:

• מתוך פון קלייסט
• מתוך קולהאס
• מתוך יוסף אל דרור
  

הספקתי להבחין שהרופא פחות מבוגר מכפי שהיה נדמה לי תחילה. ארבעים, אולי ארבעים וחמש. צדעיים שמתחילים להכסיף, שפם דק, משקפיים. השניים נעלמו מעיני על מנת לשוב ולהופיע כעבור כמה שניות בפתח חדרי, שדלתו היתה פתוחה. ניקוס נכנס ראשון, הכריז כדרכו "הלו, מיי פרנד" והוסיף כמה משפטים ביוונית מהירה כשהוא מצביע עלי בכף יד פרושה. הרופא היווני הנהן וניקוס הסביר לי באנגלית שהוא יתרגם את הדברים: הרופא לא מדבר אנגלית, הרופא למד בבולגריה. בלי לומר מילה התחיל הרופא להכין את מכשיר הא.ק.ג.

2.

מָטָלה נמצאת בחופה הדרומי, המתוייר פחות, של כרתים. כאשר זאוס רצה לפתות את הנסיכה היפהפיה אירופה, הוא התחפש לפר לבן והביא אותה למפרץ החול הזה. כאן, במטלה, הוא שינה את צורתו לנשר; מכאן נשא אותה לעברו השני של האי, לעיר גורטיס, ושם שכב עימה. רצועת החוף תחומה במצוק ובו מערות שחצבו קדמונים כמה מטרים מעל קו מים; הכפר, שהיה פעם כפר דייגים, אסוף כל כולו סביב שירותי התיירות שהוא מעניק; הזקנים, שזוכרים זמנים אחרים, מפלבלים בעיניהם מול הבוהק של המוני גרמניות חשופות חזה.

קזנצקיס. מחבר "זורבה היווני" המפורסם

הגעתי לשם כמה ימים קודם לכן במעבורת מפיראוס, תחנה ראשונה במסע מתוכנן של דילוג איים. הגעתי לבד, כך נהגתי אז לטייל. בתיק הברזנט שלי היו מעט בגדים להחלפה, נרתיק האחסון למשקפיים - שבלעדיהם הייתי עיוור - ושני ספרים. האחד, ספר פסיכולוגי שמשרטט בבהירות אכזרית את המוגבלויות שהייתי שקוע אז בגילויין, השני מאת קזנצקיס, הסופר יליד כרתים שנודע כמחבר "זורבה היווני".

הספר שהבאתי לא היה זורבה, אלא מעין ביוגרפיה רוחנית של ישו, ספר שעל כריכתו דמות הצלוב המתייסרת במאבק אבוד-מראש כנגד מדוחי הבשר. וכך, מלווה במבטו של ניקוס, הייתי יוצא כל בוקר אל החוף, פורש את מחצלת הקש על החול הלוהט, מנסה להתעלם ממפלי הבשר שמסביבי ומהצעירים, יוונים ואחרים, הסובבים בצעדי שועל, ולקרוא - את "הדרמה של הילד המחונן", או את "הפיתוי האחרון של ישו".

3.

הכאב התחיל ביום השלישי. מעין דקירה, חלשה אבל עיקשת, קצת מתחת לכתף שמאל, מאחור. הרמתי את מבטי מישו (יושב כל הלילה מול גופה המכשף של מרים המגדלית שנחשף בשנתה, מתלבט אם להביט). היתה שעת בין ערביים וביני לבין השקיעה לא היתה אלא פלומה זהובה של זרוע מונחת על החול, נעה עליו באיטיות. פני הצעירה היו מופנים ממני והלאה, אל חברתה שישבה בגבה אליה, ועישנה ביניקות ארוכות, עצלניות.

השקיעה צבעה את עשנה של זאת ואת הבלונד של חברתה בכתום זהה. רגע ארוך אחד הלך הכאב והתגבר, אבל אז, לפתע, נרגע הכול. הדלקתי סיגרית-שקיעה משל עצמי וכעבור כמה דקות חזרתי בצעד יציב לפנסיון. אלא שלמחרת התפשט הכאב, שהחל שוב לפנות ערב, גם אל זרוע שמאל, ושב והופיע כשניסיתי להרדם, מאוחר בלילה. ביום החמישי, כשנוספה לכאבים תחושת מחנק חריפה ואחר כך גם זיעה קרה, דידיתי לפנסיון, ביקשתי מניקוס שיזמין רופא, וסימנתי לו בתנועת יד איפה כואב לי.

4.

הרופא הביט בריכוז ברצועת הנייר שנפלטה ממכשיר הא.ק.ג. אחרי זמן רב נשא אלי מבט רציני. עיניו תעו אל החדר סביבי: השולחן הכחול הקטן, חפיסת הסיגריות והמאפרה המלאה, תיק הברזנט המונח הפוך, פני הצלוב המיוסרים על עטיפת הספר. אחר כך השיב את מבטו אל פלט הנייר ואמר כמה מילים. ניקוס תרגם בקול רם מהרגיל. "מיי פרנד", הוא אמר, "דוקטור סֵיי יוּ ריד טוּ מאצ'". הרופא, שעדיין לא הביט אלי, המתין לסיום התרגום ואז הוסיף שני משפטים: "רופא אומר", אמר ניקוס, "הלילה אתה הולך דיסקו. אתה פוגש בחורה יפה, יהיה הכל בסדר".

5.

לא הלכתי לדיסקו באותו הלילה, גם לא פגשתי בחורה יפה, אבל למחרת, כשהלכתי לים, השארתי את הספרים בחדר. לא החלפתי עדיין מילה עם איש על החוף, אבל כמו הוסרה ממני איזו מועקה שהבאתי איתי מרחוק. החלטתי להפליג בקייאק, לבדי, אל תוך הטורקיז הגדול. שילמתי למשכיר, איטלקי משום מה, והתחלתי לחתור. לאט לאט התרחקה ממני המולת החוף - גרמנית, יוונית, אנגלית עילגת, פרצי צחוק פתאומיים נישאים מעל מלמול ההמון הקבוע - ונותרתי עם הריתמוס המהפנט של הגלים.

המים מתחתי היו צלולים עד לעומק עשרים מטר. הייתי לגמרי לבד. הייתי רחוק. הייתי גאה.

אני יכול לנצח. את הפיתוי ואת החולשה גם יחד. בהחלטה של רגע, כמעט בלי לחשוב, נחלצתי מהקייאק וקפצתי. ברגע שנגעתי במים, שבריר שניה לפני שכל גופי נעטף בהם, נזכרתי ששכחתי להסיר את המשקפיים. לו לא הייתי עיוור בלעדיהם, הייתי רואה אותם צוללים בתנועה איטית מאד, כמרחפים, לעומק עשרים מטר, ונעלמים.

6.

לא היה לי זוג נוסף. גם לא די כסף או תושיה לחצות את האי בחיפוש אחר אופטומטריסט באחד הכפרים. כך שהמשכתי את מסע הדילוגים בזהירות, מקרב לחוטמי כרטיסי אוטובוס ומפות, נעזר באנשים לפיענוח שלטים, כמעט ולא קורא. וכך, בקושי, הגעתי כעבור זמן מה לקברו של קזנצקיס בהרקליון. הסופר הלאומי לא נקבר בבית קברות מסודר: הכנסייה האורתודוקסית התנגדה לכך, לא מעט בשל אותה ביוגרפיה שערורייתית של ישו. קברו, בגן מוריק שהיה פעם בשולי העיר, מחוץ לגדר, והוקף מאז עיר והמונהּ, עשוי צלב ברזל סגפני המתנוסס מעל לוח של אבן שבורה. על האבן חקוק ציטוט שלו שמיששתי, כעיוור: "איני מצפה לדבר. איני פוחד מדבר. אני חופשי."