רווקה בחתונה: רק אל תגידו לי "בקרוב אצלך"
היום המאושר בחייה של הכלה הופך לא פעם ליום אומלל בחיי חברתה הרווקה, בעיקר אם העיזה להגיע בגפה. כבר גרמתם לי לנהוג עד לשומקום ולהוציא הון, אז תנו לי לסבול בשקט בתור לבופה, ואל תחטטו בחיי הפרטיים
אם יש דבר אחד עליו יש קונצנזוס בקרב רווקות, הוא שאנחנו ממש, אבל ממש, שונאות חתונות. לא את שלנו, חלילה, עליה חלקנו מפנטזות מגיל חמש, אלא את החתונות של אחרות. הדרך היחידה בה נוכל ליהנות בחתונה היא אם נגיע מצוידות בכל האקססוריז הנכונים: שמלה, עקבים, ארנק, ובן זוג תואם תלוי על הכתף.
- בואו לדבר על חתונות גם בפייסבוק שלנו
- לפעמים, החתונה מיותרת, במיוחד עבור האורחים.
אני מודה ומתוודה שמאז ומתמיד שנאתי חתונות, בלי קשר להיותי פנויה עכשיו. גם כשהיו לי בני זוג, וגם כשהייתי נשואה תיעבתי כל אחד מהמרכיבים של החתונה הטיפוסית השבלונית: החל מהנסיעה המתישה עד טיזיבלוך, כשהמרחק של טיזיבלוך ממוקדי הציוויליזציה הוא פועל יוצא של מידת הקמצנות של בני הזוג, המוסווית ברומנטיזציה של "חתונה פסטורלית בטבע".
מצטערת, אין שום דבר פסטורלי בריח גללי פרות מהמשק הסמוך. קיים קשר חיובי גם בין מידת הקמצנות לבין היום בו מתקיימת החתונה. לא תשכנעו אותי שהתחתנתם ביום ראשון כי אותיות התאריך העברי בגימטרייה זהות לתאריך שבו הצהרתם זה בפני זו על אהבה. גם אני יכולה לפנות לחישוב מספרי ולהפחית מהצ'ק שלכם שקל על כל דקה שבה אגיע מחר באיחור לעבודה.
זוועות החתונה משתרעות גם בתור לבופה. מאז הצנע לא נראו כל כך הרבה אנשים מצטופפים כדי להגיע לפיסת דג מסכנה. מילא היה זה בית תמחוי, אבל כל מנה עולה כמו ארוחה במסעדת גורמה. וברגע שסיימת לעכל את המזון, ולעכל שבזבזת 1000 קלוריות על קינוח פרווה תפל, מגיעה הכלה ושואלת: "נו, איך היה האוכל?" ואין מנוס אלא לשקר בפה מלא.
קראו לי פלצנית (אני מעדיפה "אנינת טעם", שזה בעצם אותו הדבר), אבל הטעם המוזיקלי שלי בררני, ואני מתעבת את ז'אנר "מוזיקת החתונות". הוא מורכב משירים לדודות, להיטים חרושים, שירים שגורמים לאנשים לדמיין שהם בקלאב מד ולפצוח ברכבת, מוזיקה מזרחית וטראנסים של פצצות לגבות (אני נוטה להאמין שהביטוי הומצא אחרי שראו כיצד הגבות שלי מתרוממות באימה).
אם אתם בטווח הגילאים 20-35 קיימת ציפייה מצד החתן והכלה שתתקרחנו בטירוף על הרחבה, מתחילת החתונה ועד שיעזבו אחרוני האורחים. כדי לוודא שתעשו זאת, הם ימקמו אתכם ב"שולחן הצעירים", שמוצב מתחת לרמקול אימתני. כשהאופציות נעות בין חירשות תמידית לפיזוז לצלילי מרגול ובלאק אייד פיז, כנראה שתאלצו לקפץ ברחבה. לפחות זה יעזור לשרוף את מוס השוקולד.
גם זוגיות לא תציל אותך מציפורני המתערבים בחייך
אני יודעת שיש הרואים בחתונה הזדמנות להשתכר כלוט. אם נותנים אלכוהול בחינם, אז לא ניקח? אז זהו, שלא. ראשית, כבר ציינתי שהחתונה ממוקמת אי שם מעבר להרי החושך. מישהו צריך לנהוג את הדרך בחזרה, ואיכשהו יוצא תמיד שהמישהו הזה הוא אני.
שנית, במסגרת קיצוץ עלויות החתונה, בוחרים החתן והכלה תפריט אלכוהול בסיסי, הכולל משקאות הניתנים לשתיה רק לרוסים חסיני כבד ודודות שאוהבות קוקטיילים בצבע כחול. שלישית, האלכוהול הזה ממש אינו בחינם. הוא עלה לי בין 250 ל-1000 שקלים בצ'ק, תלוי ברמת הקרבה. וזה בסדר, אני לא צריכה מגנט למקרר. אזכור את החתונה שלכם גם בלעדיו, כשאהיה במינוס בחודש הבא.
משהבהרתי שאני לא חובבת חתונות (ושחבריי הנשואים יפסיקו לדבר איתי לאחר שהטור יתפרסם), הרשו לי להצביע על הפיל הענק שיושב מתחת לחופה ומחכה שאצביע עליו. אני לא מתכוונת לאמה של הכלה, אלא לצמד המילים שעלול להפוך את חייה של כל בחורה לגיהינום עלי אדמות, הלוא הוא: "בקרוב אצלך".
לאיחול זוכות לא רק נטולות החבר שבינינו, אלא כל אישה באשר היא. מטרתו להסביר לה שמצפים ממנה ליישר קו עם תכתיבים ומוסכמות חברתיות, הקובעות באיזה גיל ושלב בחיים יש להתחתן ולעשות ילדים.
אין בחורה שלא זכתה לשמוע את צירוף המילים הזה כמה פעמים בחייה, ומייד דמיינה בעיני רוחה כיצד היא תרקוד על מדרגות הרבנות כשתתפרק הזוגיות של הכלה הזחוחה.
כמי שהיתה רוב חייה במערכות יחסים ארוכות טווח, יצא לי לשמוע את המשפט הזה עשרות פעמים. לרוב הוא מפי החתן והכלה, שסוברים שהדרך בה הם בחרו אמורה להתאים לכולם. הכלה מחבקת אותי באושר וצועקת בשכרות "בקרוב אצלך! בקרוב אצלך!" (מה שגורם לי עונג להחזיק את שערה מאוחר יותר, כשהיא מקיאה על המדרכה).
היא מגיעה לחתונה עם שדיים חדשים וחבר פיקטיבי
במקביל, החתן טופח בחום על שכמו של בן זוגי ואומר "תשמע, נישואים זה הדבר! תציע לה להתחתן כבר אחי". האחרון שאמר זאת, אגב, התגרש כעבור חצי שנה. המשפט הגיע גם מפי אמהות, דודות וזרים שאף אחד לא יודע אם הם מהצד של החתן, הכלה, או סתם הסתננו לאירוע.
החוויה הקשה מכל התרחשה כשהגעתי לברית במשפחה של חברי לשעבר. כבר במפתן תפסה אותי דודתו של בן זוגי ואיחלה שאכנס להיריון בהקדם האפשרי. נורא רציתי לשאול אותה בתגובה אם היא בעצמה בהיריון, או שהיא סתם שמנה, אבל התאפקתי.
עם זאת, רק כשעברתי מסטטוס רווקה בזוגיות לרווקה פנויה, הבנתי טראומה אמיתית מהי. החוויה של "בקרוב אצלך" לא נעימה כשאת חולקת את חייך עם מישהו, כי לאף אדם אין זכות להתערב בחיי האישות הפרטיים שלנו. אבל, עבור הרווקה הפנויה מדובר בהצבת מראה מגדילה שמשקפת עבורה את הלקוי והפגום בחייה.
לא מדובר בשחורים באף, אלא בכך שלא משנה כמה את מוצלחת בכל אספקט אחר של חייך, תמיד יזכירו לך שבדבר אחד כשלת. חברתי הרווקה הנצחית ר' נכנסת לדיכאון קשה כמה חודשים מראש לפני כל אירוע.
היא שוקעת ברחמים עצמיים ובכי תמרורים על מר גורלה במקרה הרע, ובדיאטה מחמירה והגדלת חזה במקרה הפחות רע. בערב האירוע היא מגיעה עטויה בשמלה הורסת ושדיים חדשים, יחד עם בן זוג פיקטיבי שפיתתה להגיע עימה בתמורה לאוכל ושתייה חינם.
אחרי שנים בהן אני נוזפת ב-ר' על חוסר הפרופורציה בו היא מגיבה לאירועים, יצא לי לחוות על בשרי, שבניגוד למה שחשבתי, השד כן כזה נורא.
אף אחד לא מוצא סקס זמין בחתונה
כל אירוע משפחתי הופך להזדמנות עבור המשפחה כדי לגרום לך להרגיש רע, אולם גולת הכותרת היא ללא ספק חתונה. היא הופכת לסיוט עבור הרווקה ברמה כזו, שאם היתה ניתנת לנו הבחירה בינה לבין "סיוט ברחוב אלם", רבות מאיתנו היו בוחרות בפרדי קרוגר בלי להניד עפעף.
כמובן שהעניין אינו מתמצה באיחולי "בקרוב אצלך" או התעניינות, ספק מודאגת ספק מרחמת, בסטטוס הנוכחי שלך. הרווקות שלך מוטחת בפנייך שוב ושוב לאורך החתונה כולה.
את הרווקה יושיבו לאחר כבוד בשולחן הרווקים, הכולל לרוב מכוערים ברמה כזו, שאם הייתם נשארים היחידים בעולם לאחר שואה גרעינית, המין האנושי היה מגיע לקיצו.
החתן והכלה, מתוך חשיבה מדוקדקת וברוב התחשבות, ינסו להושיב אותך ליד הבחור החתיך מכולם. אלא, שאותו חתיך יהיה עסוק רוב הערב בשליחת מבטים נמרצת אל עבר מחשופה של אחייניתה בת ה-17 של הכלה.
אם עברת את גיל 30 המצב חמור יותר, כי סביר להניח שלא קיימים הרבה רווקים ורווקות שהגיעו בגפם (הרי הרווקות החכמות השכירו בן זוג ללילה).
בחתונה האחרונה אליה הלכתי, של חברתי הטובה ש. שנדדה עד גרמניה כדי למצוא חתן משובח, הייתי היחידה בשולחן שהגיעה בגפה. ש. עשתה עימי חסד והושיבה אותי ליד ידידה ההומו. גם הוא, יש לציין, הגיע מצויד בבן זוג מן המוכן.
הניסיון הנואל לשדך רווקות ורווקים בזמן חתונה מעט תמוה בעיניי. אין לי מושג מאיפה הגיע המיתוס שחתונות הן מקום טוב למצוא בו שידוך. למיטב ידיעתי, אף אחד לא באמת יוצא מחתונה עם מין, וזה כולל את החתן והכלה. למעשה, בעיקר אותם.
למרות הקושי, לא כל האירועים המשפחתיים והחברתיים כאלה איומים עבור רווקות. חלקם עוברים יותר בקלות, לוויות למשל. עד כמה שזה נשמע אבסורדי, לוויות הן האירוע המשפחתי האהוב על רווקות, בו לפחות מובטח שלא יגידו להן "בקרוב אצלך".
לפנייה לכתב/ת 
