על הסכין: יחסי הורים וילדים בספרים

אחד המיתוסים המשוכפלים והמשועתקים ביותר בהיסטוריה האנושית הוא מיתוס האמהוּת. בראשית המאה ה-20, בחיבוריו על הלא מודע הקולקטיבי, מנסח קרל גוסטב יונג לראשונה את מושג הארכיטיפ, בין השאר הארכיטיפ האימהי. האמהוּת על פי יונג הִנה תכונה מולדת והוא מצביע על היחסים הייחודים בין האֵם לפרי בטנה. אך האם גם כיום נוכל לקבל את האמהות כארכיטיפ?

אילנה ברנשטיין. מיתוס האימהות - אחד העתיקים בהיסטוריה (צילום: אריק סולטן)

עוד ספרים על הסכין:

• שמעון אדף על פרוזה שירתית
• איילת בר-מאיר מטיילת בספרים
• איך נפרדים באלגנטיות בספרים?
  

סימון דה בובאר כתבה כבר ב-1960 בספרה המין השני: "אישה אינה נולדת אישה אלא נעשית אישה". באופן דומה אפשר גם לומר כי אֵם אינה נולדת אֵם אלא נעשית אֵם. שכן החל מרגע לידתה לומדת הבת את התפקיד המיועד לה מאמה הורתה, כמו גם מסוכני הסוציאליזציה האחרים, באופן שאינו מאפשר לה כמעט לסטות ממנו, ומתוגמלת אגב כך על ידי החברה, התרבות, מוסד הנישואים והמשפחה.

אמנם אחדות מן האמהוֹת בנות זמננו נמצאות בתהליך של ניתוץ המיתוס האימהי, של שחרור מהתפקיד הייעודי שהחברה ייחסה להן משחר ההיסטוריה, אך נדמה כי החברה עצמה נמצאת בפיגור ביחס לתהליך העובר עליהן. אין זה משנה כלל אלו תמורות טכנולוגיות, כלכליות, פוליטיות ותרבותיות עוברות על החברה - בכלל זה גם מושג "המשפחה החדשה" או "האלטרנטיבית" שבה ייתכנו נישואים בין בני מין זהה, גירושים, חיים מחוץ לנישואים וכדומה - מיתוס האמהוּת מטופח, מוגן ומשומר כאינטרס עליון על ידי כל הגורמים הנזכרים לעיל.

אישה הבוחרת לא ללדת זוכה במקרה הטוב להרמת גבה ובמקרה הרע לנידוי חברתי. אֵם המצֵרה על מר גורלה, או המבקשת להגשים את עצמה בתחומי עשייה אחרים מואשמת כאם שאינה טובה דיה. אֵם המאפשרת לאבי ילדיה לגדל אותם נחשבת לאם נוטשת שהפקירה את גורל ילדיה. אולי מפני שהשירותים שאישה בת זמננו מספקת עדיין כבת זוג וכאֵם הנם שווי ערך לכסף. כסף רב.

אך לא רק מצב הכלכלה העולמי מכתיב את טיפוח האמהות. גם למדינה, ללאום, יש אינטרס מובהק בשימורה. שכן מאז ראשית הלאומיות הייתה המשפחה סוכן מרכזי בתהליך התִרבות של האוכלוסייה ולאֵם נועד בה תפקיד מרכזי. ככל שהחברה נעשית לאומנית יותר, כך מועצם המיתוס האימהי. הספרים שאציג בוחנים את מושג האמהות משני קצותיו, האם והבת - הבת שנעשית לאם. בין השאר הם מעידים על ההבדלים התקופתיים, המוסריים והייצוגיים של תפקיד האמהות ביצירות ספרותיות.

"ילדות", מאת נטאלי סארוט

ילדותה של הסופרת נטאלי סארוט שנולדה ברוסיה וגדלה בפריז מסופרים כשברי זיכרונות.

דמותה של האֵם, ש"נטשה" אותה לפרק זמן ממושך והפקידה אותה בידי אביה וסבתה על מנת לאפשר לה חיים טובים יותר - מרחפת כנוכחת נפקדת לאורך הטקסט כולו. סארוט אינה מאשימה, אך גם אינה מנסה להבין. דבר בצורת הסיפֵּר של סארוט - הטקסט המקוטע, התמונות החסרות, שבירת הרצף הכרונולוגי, הניסיון להעלות באוב רשמי עבר, ההיסוס והיעדר המבט המסכם המושכל, אינו מציית לסוגה המוכרת של ספרי זיכרונות וגם לא לתביעה החברתית לאמהות מושלמת.

"מילים כדי לומר זאת", מאת מארי קארדינאל

מסע פסיכואנליטי של אישה נשואה ואם בזכות עצמה מחלץ אותה מתהומות ה"שיגעון". במהלך שבע שנות טיפול מצליחה הגיבורה להשתחרר מטבעות החנק של אמה - "אמי" כפי שהיא נזכרת לאורך הרומן כולו - ולהתכונן כסופרת. על מנת להבין את מה שהגיבורה קוראת לו "הדבר" - כלומר השיגעון, היעדר היכולת לחוות את החיים הן בתחושות והן במילים - עליה להכניע את אמה, נוצרייה אדוקה, גרושה מתוסכלת, השבויה בחבלי הבורגנות הצרפתית. עריצות אימהית במיטבה באלג'יר של שלהי הקולוניאליזם שעולה לגיבורה בשפיותה.

"חצוצרה", מאת ג'קי קיי

מותו של נגן החצוצרה הנודע ג'וס מודי מאלץ את בנו להיחשף לסודו הגדול. דבר בהתנהגותו של מודי שנולד כאישה חי כגבר ומת כאישה לא היה יכול להכין את בנו להתמודדות עם הגילוי המפתיע שבזיהוי גופתו של אביו. קולמן מנסה להרכיב מחדש את עברו בשעה שאמו נמלטת מאימת התקשורת ומוצאת מקלט בכפר נידח בסקוטלנד. תפקידה של האם בעיצוב המשפחה הנורמטיבית לכאורה - היותה אם טובה ורעיה נאמנה - מוצג כניגוד לעולמו של קולמן שהתהפך בהרף עין.

"קרוב", מאת דרור בורשטיין

לאחר מות רעייתו יוצא יואל, אביו המאמץ של אמיל, למסע שמטרתו איתור הוריו הביולוגיים של בנו. אמיל אינו יודע דבר על כוונותיו של אביו ומעולם לא התאווה למוצְאם. האם יואל מבקש להמציא לאמיל הורים חדשים שידאגו לו לאחר הסתלקותו מן העולם? האם בערוב ימיו, לאחר שמלאו ארבעים לבנו המאומץ, הוא מערער על סיכוייה של ההורות המאמצת מול ההורות הביולוגית? האם כבן להורים ביולוגיים הוא יודע דבר מה שבנו המאומץ לא יידע לעולם?

הורות מאמצת מול הורות ביולוגית

"הבת האפלה" מאת אלנה פרנטה

לֶדָה, מרצה לספרות אנגלית באוניברסיטה בפירנצה יוצאת לחופשת עבודה בעיירת חוף. מפגש עם משפחה נפוליטנית ובמיוחד עם אישה צעירה ובתה מעלים מחדש את בחירותיה כאם וכבת זוג. לדה שהפקידה את גידול בנותיה בידי אביהן למשך שלוש שנים מתמודדת כעת, כאם לילדות שבגרו, עם עול האמהות, עם הקשיים שהיו מנת חלקה בשנים שבהן היתה אישה צעירה. קשריה עם בנותיה דלים ומתסכלים אך אין בה חרטה.

על עול האימהות

ספרה של אילנה ברנשטיין, "בקשתה האחרונה", ראה אור בימים אלה בהוצאת "כתר".