דפני ליף על המחאה: אנחנו כאן כדי להישאר
חלק מהמוחים נטשו, תרומות האוכל דועכות וההסלמה הביטחונית עלתה לראש סדר היום, אבל מובילי המאבק ובראשם דפני ליף משוכנעים: אין סיכוי שאירוע חיצוני יגרום לדעיכתה
ההסלמה הביטחונית פגעה במחאת האוהלים ? עם הרגיעה היחסית לאחר ימי לחימה אינטנסיביים בעקבות מתקפת הטרור בדרום, מקווים מובילי המאבק החברתי-כלכלי לשוב ולהציבו על סדר היום הציבורי. העייפות הפושה במאהלים ברחבי הארץ וההערכות על דעיכת המחאה מבוטלות מיד. "אנחנו כאן כדי להישאר, המאבק הוא מרתון ולא ספרינט", אמרה דפני ליף ל-ynet, תוך שהיא מבטיחה כי תושבי הדרום יזכו לתמיכתם.
מחאת האוהלים בצל האש - כותרות אחרונות ב-ynet:
עוד בערוץ החדשות:
מאהל המחאה בבאר שבע היה ריק מאדם בלילה, ואנשיו החליפו את האוהלים במקלט סמוך, בהתאם להוראות פיקוד העורף. אוהל שהוכנס למתחם המוגן שימר את רוח המחאה. "המחאה לא נעלמת", אמר ל-ynet שלומי הר. "עברנו מבחן חשוב ויפה בימים האחרונים. למרות שהשיח עבר להיות ביטחוני ונעלמנו מהכותרות, לא נעלמנו מהשטח". למרות האירועים המדיניים הצפויים בחודש ספטמבר, חוזה הר כי "השיח החברתי-כלכלי לא הולך להיעלם".
תוך הזדהות עם עבודתם המאומצת של שוטרי הדרום, הדגישו המפגינים בבאר שבע כי כל עוד נמשך המצב הביטחוני, הם אינם מתכוונים לעסוק בפעילות הדורשת ליווי משטרתי. "כרגע הם מתעסקים בדברים אחרים, אבל ברגע שכל העניין הזה ייגמר נחזור לעסקים כרגיל. המחאה לא נגמרה, אבל מבחינתנו זה לא אחראי לנהל את המחאה. אנחנו לא מנותקים מהשטח או מהצרכים הלאומיים וההיערכות הנדרשת מכוחות הביטחון", הדגישו.
האש שהתפשטה בדרום בימים האחרונים הורידה, לדברי בועז גרדוס, את כל הנושאים בחברתיים מסדר היום, למרות ששום דבר לא השתנה. "המחאה עדיין חיה. הביטחון, הפיגועים, השגרה וחוזר חלילה - זה חלק מהמציאות שלנו. הכול נשאר כמו שהוא למרות המצב. אפילו הרופאים עדיין בשביתה".
דפני ליף, מיוזמות המחאה בתל אביב, הצהירה כי היא "כאן כדי להישאר. הדחיפות של המחאה רק הובהרה עוד יותר עקב המצב הביטחוני", אמרה ליף ל-ynet שעה שעשתה דרכה לבאר שבע, "אין אדם שלא רוצה שהמחאה הזו תצליח או חושב שאינה חשובה ומשמעותית. הרבה מאהלים מרגישים שהם הפכו לרשת קהילתית ארצית שמחברת את כלל תושבי ישראל. עכשיו הגיע העת לוודא שדברים מתקדמים".
אנשי המאהל בתל-אביב גם הגיעו לבקר את הפצועים בסורוקה. "זה היה מרגש אבל כאב לי", אמרה ליף, "הופתענו שהתקבלנו בזרועות פתוחות. השיח היה סביב המחאה. אחד הפצועים לא הפסיק לדבר על כמה חשוב לא להפסיק את המחאה, שהוא התרשם ממה שקורה במאהלים. המצב הבטיחוני לא מסמס את המחאה. אי אפשר לשים בצד את המחאה עד שיירגע. אם כבר התעוררנו לא נתקפל בשום צורה". אורן פסטרנק הוסיף: "מבחינתנו מדינת ישראל היא מדינה אחת. באנו לחזק את האנשים והם חיזקו אותנו".
בין היתר, מתכננים המפגינים עצרות מחאה נוספות וכן צעדה המונית בתחילת ספטמבר, שתכלול, על פי תקוותיהם, מיליון משתתפים. "כעת, כשמאות אלפי ישראלים יודעים כי ביכולתם להוביל שינוי ולתבוע אותו מהממשלה, המחאה לא תוכל לדעוך", הצהיר יו"ר התאחדות הסטודנטים, איציק שמולי.
לדברי שמולי, "טבעי שכאשר למעלה ממיליון ישראלים נמצאים תחת איום ביטחוני - תשומת הלב הציבורית והתקשורתית תופנה לשם. אדרבא, כבר בימים הקרובים נקיים אירועי תמיכה רבים בילדי ובתושבי הדרום, כפי שעשינו בעיתות משבר קודמות. עם זאת, יש לנו אתגר ואנו מתכוונים לעמוד בו", הדגיש, תוך שהוא מבטיח כי "אין סיכוי שאירוע חיצוני כלשהו יגרום לדעיכת המחאה מכיוון שאנשים נאבקים על הדברים הבסיסיים ביותר".
"הפסטיבל הסתיים"
כמות המבקרים במאהלים פחתה לאחרונה, כנראה בשל השילוב של המצב הביטחוני וההכנות לקראת החזרה ללימודים. למרות ההצהרות, נראה כי חלק מיושבי המאהלים התעייפו מעט, אך רובם מדגישים כי "אווירת הפסטיבל הוחלפה בדיון רציני על המשך המאבק".
לדברי איה שושן, מיושבות המאהל בשדרות רוטשילד, "זה נורמלי שחלק מהאנשים התעייפו מלישון באוהל, אבל במקומם הגיעו גם אנשים חדשים. החלטנו לקיים פעילויות שהציבור יכול להשתתף בהן גם אם הוא לא ישן במאהל. אנו גם מתמודדים עם בעיות חדשות, כמו הפעלת המטבח על רקע הירידה בתרומות האוכל. החגיגה נגמרה, עכשיו צריך לשנס מותניים ולהיאבק".
לפנייה לכתב/ת 
