"הקרובה של קדאפי" בנתניה: כואב לי, איש טוב

באישון לילה, כשרשת "אל-ג'זירה" ראיינה בשידור חי ממחבואו את מוחמד, בנו הבכור של שליט לוב מועמר קדאפי הנמצא על סף הדחה, אפשר היה לשמוע בקולו את הסוף. הסוף לא רק של שלטון ריכוזי - ולפרקים אכזרי - בן 42 שנה, אלא גם של משפחה ענפה, ברוכת צאצאים, שהכוח הצבאי, העושר הכלכלי והעוצמה הפוליטית שצברה לעצמה - בלתי ניתנים לתיאור. והנה, היריות שנשמעו ברקע, מאחורי שפופרת הטלפון שאליה לחש מוחמד, סימלו את נפילתה של משפחת קדאפי ממגדל השן שלה בבירה טריפולי.

המהפכה בלוב כמעט הושלמה - כתבות אחרונות:

• החשש: מרחץ דמים והתחזקות אל-קאעידה בלוב
• סף מהפכה: מאמץ להסגרת בנו של קדאפי להאג
• לוב חוגגת: "לערוף את ראש הכלב"
• קרבות קשים סביב הארמון: "קדאפי עדיין בתוכו"
• אובמה לקדאפי: אינך שולט עוד בלוב
  

עוד בערוץ החדשות:

• דרמה בבית המשפט: מרגול פרצה בבכי
• הציל את שכניו במתקפת הרקטות: "הורדתי חולצה, חסמתי עורקים"
  

אלפי קילומטרים משם, בעיר חוף אחרת - נתניה, ישבה היום (ב') גיטה בוארון. כבר שנים שהיא טוענת כי לה ולקדאפי יש קשרי דם. לדבריה, אחותה של סבתהּ הייתה סבתו של קדאפי. אפשר לפקפק בגירסתה ולדרוש עוד הוכחות, אבל הכאב שהרגישה היום בלב היה כאב של בת משפחה לכל דבר. "גמרו אותו, אפילו את הילדים לקחו לו", אמרה בוארון ל-ynet. "ראיתי עכשיו את הטקס שבו העניקו לקדאפי אות מלוכה באיטליה. איזה לבוש היה לו, איזה כבוד הוא קיבל אז. עכשיו זה ממש עצוב".

חוגגים את נפילתו הקרובה של קדאפי בבנגזי(צילום: AFP)

בוארון, שמספרת כי בילדותה נפגשה כמה פעמים עם קדאפי, שהיה אז ילד גם הוא, עוקבת באדיקות אחרי ההתפתחויות

בלוב. "קצת כואב לי בתור קרובת משפחה. הוא אמנם לא ראש הממשלה שלי, אלא רק אחיין רחוק, אבל הוא היה אדם טוב, שלא צריך היה להגיע לזה". בוארון, שעלתה לישראל ב-1949, כשקדאפי היה רק בן שבע, אומרת כי היה עליו להגיע לפיתרון מוסכם עם העם הלובי ועם המדינה.

"קדאפי לא היה רע כל-כך", היא מתעקשת, "ליהודים שנותרו שם הוא לא התערב בחיים. הוא אפילו הבטיח להחזיר את הרכוש ליהודים שישובו למדינה, ויש כאלה ששקלו לעשות את זה, אבל אז מלחמת המפרץ קלקלה את התוכניות". למרות החיבה ללוב והרגש שעדיין יש לה למועמר קדאפי, בוארון מדגישה כי דאגתה העיקרית נתונה לישראל: "קדאפי הוא לא ראש הממשלה שלי, והעיקר שהמדינה שלי תהיה בסדר".

החגיגות בעיר מיסרטה. לא ידוע על יהודים בלוב(צילום: רויטרס)

שלטונו של קדאפי הסתיים למעשה בלילה החולף. אחרי לחימה בת חצי שנה, נכנסו המורדים, שזכו לגיבוי נאט"ו, אל הבירה טריפולי, והשתלטו כמעט על כולה, כשרק מעוזו של קדאפי, מתחם באב אל-עזיזיה, נותר ברשות אנשיו. המורדים עצרו את בנו של קדאפי, סייף אל-איסלאם, הנאשם בפשעי מלחמה, ובן נוסף שלו. איש אינו יודע היכן נמצא כעת קדאפי, שמבוקש גם הוא על-ידי בית הדין הבינלאומי בהאג, אך המורדים הבטיחו לשים את היד עליו ולמצות עמו את הדין על חודשים שבהם הרג אלפי בני אדם.

בית הכנסת העתיק נהרס בקרבות

בוארון, שכמו קדאפי נולדה בעיר סירת, מקווה שהמורדים לא יפגעו פיזית ב"קרוב משפחתה". "המורדים אמרו שהם לא יפגעו בו, ואני מקווה שכך באמת יהיה. אני מקווה שהוא יילך לאיטליה, זה המקום היחידי שיקבל אותו, ויש לו שם הרבה בתי מלון". לבוארון יש גם מוסר השכל עבור הישראלים מהנעשה בלוב: "המדינה שלנו היא כמו תינוק שנולד ומבקשים ממנו לרוץ. תראו מה קורה בעולם. צריך לחכות פה עם המחאה. לאט-לאט נתפתח".

אחרי 42 שנה, המשחק של קדאפי נגמר, הלילה(צילום: EPA)

ישראלים אחרים הנמנים עם יוצאי יהדות לוב אינם מתרגשים יותר מדי אל מול ההתפתחויות במולדתם. "לא כואב לי על

קדאפי ולא אכפת לי ממנו", אמרה ל-ynet כלימה, תושבת צפון הארץ בשנות ה-80 לחייה, שעלתה ארצה מלוב ב-1952. "אנחנו כאן עשרות שנים, ולא חיינו תחתיו", היא מזכירה. קדאפי עלה לשלטון בהפיכה צבאית ב-1969. "כל יהודי לוב מיהרו לעלות ארצה, גל אחרי גל. לא נשארו שם כמעט יהודים, ולנו אכפת רק מארץ ישראל, זו המדינה שלנו".

בנעטיה פדהצור, יושב ראש עמותת "אור שלום" לשימור מורשת יהודי לוב, שאחראית גם להוצאת "עאדא" - עיתון קהילת יוצאי לוב בישראל, מסביר שאין סיבה שיוצאי לוב יתרגשו יתר על המידה מכך שאדם זה או אחר יעמוד בראש ארצם לשעבר. "ליהודים כבר אין קשר למקום הזה. יש קשר לבית הכנסת ומונומנטים יהודיים, אבל יש רק מעטים כאלה בלוב",

הוא אומר. פדהצור מזכיר כי יהודים מעטים נותרו בלוב אחרי עליית קדאפי לשלטון, ושככל הידוע איש מהם אינו בחיים עוד.

פדהצור מזכיר גם את הנזק שהסב השליט שעל סף הדחה למורשת היהודית בארצו בחודשים האחרונים. "קדאפי הרס לאחרונה בית כנסת בן 2,000 שנה במהלך הקרבות. בשנות ה-70 הוא גם בנה כביש על בית קברות יהודי, אבל אני מניח שהוא עשה זאת משום שבית קברות אינו מקום קדוש באיסלאם". אף שקדאפי גם שימר כמה מוסדות יהודיים, פדהצור מדגיש בעיקר את האדישות היהודית כלפי שלטונו: "אין שום כאב על האיש עצמו, אבל גם לא שמחה אצל יוצאי לוב. בכלל לא בטוח שמי שיעלה במקום קדאפי יהיה טוב יותר ללובים".