האם רבנים עדיין רלוונטים?
בספר "רבנות - האתגר" בודקים אנשי אקדמיה ורבנים בכירים האם יש מקום לרבנות במאה ה-21, בעולם פוסט-מודרני וחילוני
חכמינו הצהירו - ב"פרקי אבות", לא פחות - "אהוב את המלאכה, ושנא את הרבנות". הם, מן הסתם, הבינו כבר אז שרבנות זה לא ממש מקצוע. לפחות לא כזה שיש לו ועד עובדים, כללי אתיקה או תקנון. ועם זאת, הוא כולל בתוכו הרבה יותר מכל מקצוע אחר: פסיקת הלכות, בוררות, ייעוץ זוגי, עבודה סוציאלית והוראה.
עוד ביהדות:
- עוד חוזר הניגון האבוד: תחייה לשירי ברסלב
- הזמנה לחתונה: עם חברים כאלה, מי צריך נושים?
- זאת אני, איה קרמרמן
בספר "רבנות: האתגר" בעריכת פרופ' ידידיה שטרן וד"ר שוקי פרידמן, מתייחסים שורה של רבנים ואנשי אקדמיה למקומם ותפקידם של הרבנים בימינו, ולאתגרים שעימם הם מתמודדים. בין הכותבים הרבים נמנים פרופ' אבי שגיא, פרופ' משה אידל, ד"ר אביעד הכהן, הרב פרופ' דניאל שפרבר, הרב ד"ר אהרון
"הסביבה שבה פועלים רבנים מאוד השתנתה", מעיד פרופ' שטרן. "במשך 3,000 שנה נחשבו הרבנים למנהיגים משכמם ומעלה, אך משבר המנהיגות הכללי פגע גם בהם. כיצד יכול רב בעידן הפוסט-מודרני לשמר כריזמה? הרי גם ראש ממשלה לא מצליח לשמר כריזמה".
פרופ' שטרן סבור כי בעיה לא פחות חמורה לימינו היא העובדה שרבנים איבדו את יתרונם המרכזי - הידע. "עד למאה ה-20 אנשים לא היו בעלי ידע", הוא אומר. "הרב היה משכיל, ויצר לעצמו סמכות. כיום יש דמוקרטיזציה של הידע, במובן זה שכולם תופסים מעצמם בעלי יכולת לקבל הכרעות מתוך זה שהם מבינים. יש הרבה אנשים עם השכלה כללית רחבה משל רבנים, וגם היתרון היחסי בידע התורני נגרע, לעתים, כי לא מעטים מהציבור הם בני תורה. אז בעצם, מה מותר הרב על אחרים?"
ואם זה לא מספיק, הרי שעניין נוסף שמוזכר בספר (הוצאת "עם עובד" והמכון הישראלי לדמוקרטיה) - זו השינוי בקהילתיות. בעבר, רבנים תיפקדו בקהילה, והיא שנתנה להם את סמכותם. כיום התחוללו שני תהליכים שהפחיתו מכוחה של הקהילה - האוטונומיה של הפרט, וקום המדינה, שלמעשה החליפה את הקהילה. "מי שנחשבה פעם לבית המרכזי ליהודים, הפכה לבית אחד מיני רבים, ובכך נשמטה הזירה המרכזית לפעולתם של הרבנים", אומר שטרן.
שינוי פנימי
אולם לא רק הסביבה המשתנה הציבה אתגרים חדשים בפני הרבנים. גם הם עצמם השתנו. "רבנים היום אינם מתייחסים למאורעות החשובים של היהדות בדורנו", טוען פרופ' שטרן. "הרבנות ממעטת להתייחס לשינוי ההיסטורי העצום שקרה בדורנו, עם תקומת מדינת ישראל. ישנם דיונים אידיאולוגים, עמדה משיחית ועמדה ביקורתית, אבל תפקוד רבני סביב השינוי שמציע עצם קיומה של המדינה, הוא מועט."במשך דורות התפתחה ההלכה כמשפט פרטי, כי לא היה משפט ציבורי. אבל בדור הזה קמה מדינה לעם היהודי, ואין שום התייחסות הלכתית איך מנהלים ביטוח לאומי, או מהו המשטר הראוי. אין חשיבה על מדיניות רווחה ומדיניות חוץ. היחס למדינה מצד הרבנים כמעט ולא קיים, וזו בעיה עצומה. הייתי מצפה שתתפתח הלכה ציונית - לא רק הלכות צבא וחקלאות, אלא גם התעסקות בשאלות יסוד".
שטרן רואה בעיה מרכזית ביחס הרבנים לחילון. "הרבנים לא מתייחסים לתופעה הזו, אלא ממשיכים להחיל על החילונים את אותם קטגוריות משפטיות שהחילו על עבריין בימי הביניים - מאפיקורס ומומר, ועד רשע. הביטוי הכי עדין הוא 'תינוק שנשבה' הפטרוני. מצד שני, 'חילוני' זה הרופא המסור שמטפל בנו, וראש הממשלה שמצביעים לו. כך שיש דיסוננס אדיר בין תפיסת החילונים בחיי המעשה, לבין השיפוט ההלכתי-רבני".
ולמרות הכל, יש כבוד
לדעתו של שטרן, עד שהרבנים לא יצליחו לאחד בין דמותו של החילוני הריאלי, לדמות ההלכתית - יהיה לרבנים קושי לתת שירות לעם כולו. "זה מתקשר גם לקושי שלהם להתייחס לתרבות הליברלית", הוא אומר, "ולכן אין כמעט דיון רבני על המשמעות הדתית של ערכים כגון שוויון וחופש, והם נתפסים כמאיימים על הרבנות.
"התוצאה של כל זה היא שרבנים מנהלים שיח שיש בו היבט גלותי - כי הם לא מתייחסים למדינה, היבט סקטוריאלי - כי הם לא מתייחסים לחילונים, ושיח שמתייחס לתרבות המרכזית הליברלית מתוך חשש".
נוכח רשימת הבעיות, סביר היה שהמוסד הרבני יידחק לקרן זווית. אך באופן מוזר, רבנים בדורנו ממשיכים למלא, ובהצלחה, את תפקידם המסורתי.
"כוחם משמעותי בציבור הדתי, וזו הצלחה גדולה מבחינתם. הם פועלים במסירות נפש עצומה כלפי הקהל שלהם, ומכבדים את הדורות הקודמים. על רקע העולם הפוסט-מודרני הם מפגינים רמה גבוהה של מנהיגות, וזה מרשים.
"הרב נתפס כאדם בעל יכולות עצומות, הוא מתפקד כאיש אמון וסוד, פונים אליו בבעיות אישיות, והוא אחראי על ניהול הטקסים המשמעותיים בחיים. לפעמים הוא נוגע בנושאים שבנפש, ובמקביל הוא פועל כמורה, אינטלקטואל, משפטן ואף קדוש, או לכול הפחות איש רוח ואידיאולוג. אלא שכל זאת - במסגרת הסקטוריאלית בלבד. מעטים הרבנים הממלכתיים שזכו בסמכות לאומית מחוץ לגטו המגזרי. לכן מאוד שמחתי כשבהפגנה הגדולה של המחאה החברתית נמנו
רבנים על הדוברים המרכזיים בנושא של צדק חברתי".
ובכל מקרה, גם התפקוד מרשים אינו מספק את שטרן. הוא מצביע על כך שמגוון הנושאים המקיפים את עיסוקו של הרב, מטילים על כתפיו אחריות עצומה.
"אני מצפה שמי שיש לו יכולת להשפיע, שיהיה כפוף לכללי התנהגות", מבהיר פרופ' שטרן. "אם רב מתפקד כמו פסיכולוג ועובד סוציאלי, הרי שעליהם להיות כפופים לכללי התנהגות שקבועים בחוק. נכון להיום, רבנים לא כפופים לכללים, ועיסוקם כלל אינו מוסדר בחוק. איך נדע שמוישה הוא באמת רב? סמיכה לרבנות זה דבר שקל להשיג, ורבים מכנים את עצמם 'רב' מבלי שהוסמכו. אין 'הלכות רב', ואין אתיקה פנימית בדת שחלה עליהם. זה דורש תיקון".
לפנייה לכתב/ת 
