ג'אז בים האדום: כהן פינת אבידן

זה התחיל בפתיח ארוך וסוחף של נגינת פסנתר. הפסנתרן סם ברש, שלרגעים נדמה היה כאילו כלל אינו מבחין בקהל, רכון ומרוכז בקלידים. ברש, פסנתרן מחונן ורב גוני שהופיע בישראל בעבר כאחת משלושת צלעות הטריו של אבישי כהן, חזר הפעם כחלק מפרויקט מוזיקלי חדש בו שותפים הזמרת ג'סי פאלטר והרכב האלטר אגו שמלווה אותה. אחרי דקות ארוכות של אלתורים במקצבים משתנים, שיחררו הקלידים נשימות קצובות שהזמינו לבמה הענקית גם את חברי ההרכב הנוספים, הבסיסט בן וויליאמס והמתופף ג'ין קוי.

עוד על פסטיבל הג'אז באילת:

• הערב הראשון: המוזיקה מעל הכל
• מארגני הפסטיבל: מוכרחים להמשיך לנגן
• שינויים בפסטיבל בעקבות האירועים בדרום
  

מיד לאחר מכן הגיע תורהּ של פאלטר לתפוס את מקומה ליד המיקרופון. הפרויקט הזה, שפתח את הערב השני של פסטיבל הג'אז באילת, נע על הסקאלה הרחבה שבין פופ, לייט-רוק, היפ-הופ וג'אז. אין ספק שמי מוביל את הפרויקט הוא ברש וחבורת המוזיקאים הנפלאה שלצדו. פאלטר, במידה רבה, היא הרבה מהומה על לא מאומה. היא נשמעת ונראית כמו ערב רב של זמרות אחרות. לא נטולת כשרון, אך גם לא יוצאת דופן.

ג'סי פאלטר באילת. לא יוצאת דופן(צילום: גיא עברון)

בין הביצועים הבולטים בערב היה דווקא אחד המינימליסטים והבלוזיים יותר לשיר "They're Writing Songs Of love, But Not For Me" של הגרשווינים. כשהיא מלווה בצלילי אורגן הנשיפה של ברש, השתעשעה פאלטר באלתורים מטורפים שהרחיקו את השיר מהמקור במובן הטוב של המילה והפכה אותו ליצירה חדשה לגמרי. לביצוע הפרוע הזה, שווה היה לחכות.

משולש מופלא ושווה צלעות

כשהצעירים יצאו לאתנחתא והקהל, שנשטף מן המופעים שפתחו את הערב אל דוכני האוכל, נהנה מבריזה קלה ששברה לרגע את החום האילתי, הגיע הזמן לעבור לארנה. מול קהל של 3,000 איש עלה לבמה הטריו של אבישי כהן ופתח את מה שיהפוך בסופו של ערב לאחד מרגעי השיא של הפסטיבל. כהן, שייפרד השנה מתפקידו כמנהל האמנותי של הפסטיבל, נתן את כולו ועוד קצת וכך גם הפסנתרן עמרי מור והמתופף אמיר ברסלר, שביחד מרכיבים את המשולש שווה הצלעות המופלא הזה.

אבישי כהן. תופעה בהופעה(צילום: אבי הזאב)

מה שהופך את הטריו הזה למוצלח כל כך, מלבד הכישרון הרב והיצירתיות של כל אחד מהם בנפרד וביחד, הוא בקשב ובסינכרון המושלם שביניהם אשר מאפשרים להם חופש תנועה ואלתור מרביים. במופע הזה יש קצת מהכל לכולם ונדמה שכל אחד יכול למצוא את עצמו בתוכו. זה יכול להישמע פופוליסטי, אבל מציאת האיזונים המושלמים, לפחות בכל הנוגע להרכבי המופעים שלו, הוא ללא ספק בין הכישרונות הבולטים של כהן.

עיבודים של כהן לקלאסיקות ישראליות כמו "עציון גבר" של נעמי שמר או "עלי גבעה" של נחום נרדי שמוכר בביצוע המקורי של ברכה צפירה, כוונו לכאורה אל הקהל המבוגר יותר, אבל פתחו צוהר למחוזות אלה גם בפני מאות הצעירים שמילאו את הארנה. והיה ביצוע מושלם ליצירה מקורית של כהן, "7 Seas", שהשתלבה נפלא עם הנוף והרוח המדברית.

אצבעותיו של כהן טיילו על מיתרי הקונטרבס וכל גופו היה תנועה ויצר. אין ספק שכהן יודע להסעיר ולהרגיע, למלא ולמתוח את הרגע עד קצה גבול היכולת. אתמול בערב, הוא שלט בקהל כמו במתרחש על הבמה וברגע אקסטטי אחד הפך לשלמה ארצי בקיסריה. זה היה בגרסה אתנית משוגעת לשיר "שלום עליכם" שבלהט היצרים הצליחה להעיף למתופף את דוושת הבייס-דראם ולהקפיץ 3,000 איש, צעירים ומבוגרים כאחד, על הרגליים כשהם עונים לכהן כהד את מילות השיר.

זה יכול היה להמשיך עד הבוקר, אבל אז החליט כהן להרגיע עם הבלדה האופטימית "אורורה" ואחריה עם "Padre Querido" בלדינו וסולו תופים עוצר נשימה שנמשך שבע דקות והעמיד שוב את הקהל על הרגליים. כאילו בזה לא די המשיך כהן עם גרסה משלו לשיר "אלפונסינה" בספרדית ועם מחווה לאדי פלמיירי, שביטל את בואו לישראל בעקבות מתקפת הטרור. "אני מאד אוהב את אדי פלמיירי. הוא לא הגיע כי הוא מפחד אז בלי ידיעתו נבצע שיר שלו", אמר כהן לקהל שרקד בטירוף למרגלות הבמה למקצב הלטיני. די מדהים, גם אם לא מפתיע במיוחד, שדווקא מופע שהתווסף ברגע האחרון כדי למלא את החלל שנפער בעקבות הביטולים, הפך לגולת הכותרת של הפסטיבל.

אסף אבידן וקרני פוסטל. הדבר האמיתי(צילום: אבי הזאב)

את המופעים בנמל נעל אמש אסף אבידן שארח את הצ'לנית קרני פוסטל לשמחתם של רוב הנוגעים בדבר. השילוב בין השניים מושלם, זה לא סוד והמלנכוליה המתקתקה, התאימה כמו כפפה לסיומו של ערב מענג. אז נכון, בין

אסף אבידן לבין פסטיבל ג'אז אין לכאורה דבר. מצד שני, קשה להתווכח עם מצוינות או עם העובדה שמתוך 1,000 המקומות שמאכלס המועדון מדי ערב, אמש לא ניתן היה למצוא ולא כסא פנוי אחד.

תקרית מביכה במקצת ארעה דקות ספורות לפני תום המופע, כשמישהו מהקהל צעק לכיוון הבמה: "אסף, אתה מרדים אותנו", והקים עליו 999 מאזינים שמיהרו להשתיקו. אבידן, מצדו, לא נשאר חייב. "אח שלי, שהוא גם המנהל האישי שלי, אמר לי בעקבות ראיון שנתתי ל-ynet לפני כמה ימים שאני מקלל יותר מדי. אז באותה הרוח: תמצוץ לי". התגובה האקסצנטרית משהו זכתה לתגובות מעורבות בקהל, שחלקו צעק לאבידן "בוז" קולני. התשובה האולטימטיבית שהרגיעה באחת את הרוחות היתה ביצוע מדהים לשיר "Out In The Cold" שהשתיק את המחאה והוכיח שהמוג'ו הזה הוא אחד במינו. אז נכון, ג'אז זה לא בדיוק הקטע של אבידן, אבל למי אכפת כשמדובר בדבר האמיתי.