הופעת הזומביז: ליל המתים החיים

בואו ניפטר מראש מההומור והלעג המתבקשים כבר מההתחלה: כן, לו היו יודעים חברי הזומביז אי אז בשנת 1961 שעתידם צופן להם עוד הופעות רבות כשהם בעשור השביעי לחייהם, ספק אם היו בוחרים שם שמהווה כזו הרמה להנחתה. וכן, מדובר בהרכב שגם תקופת השיא שלו שנויה במחלוקת, בעיקר בשל העובדה שהיא בכלל התרחשה אחרי תקופת פעילותה של הלהקה.

ביקורות על הופעות קודמות ב-ynet:

• ג'ון קייל
• צ'יק קוריאה
• פול סיימון
  

הזומביז בתל אביב. מרגישים רלוונטים(צילום: ירון ברנר)

גם הטענה הפופולארית "הם היו יכולים להיות גדולים כמו הביטלס" לא באמת מעידה על גדולה כלשהי, בעיקר משום שסייעה לכך העובדה שרבות מלהקות הפלישה הבריטית נהנו ממעמד קאלט שנבע מהקונטקסט והתקופה בה פעלו. תוסיפו לכך את העובדה שהזומביז לא הנפיקו יותר משניים-שלושה להיטים גדולים בזמנם, ובשלב זה כבר הבטחתם לפול ורינגו שנת לילה שקטה ובטוחה, במיטתם המלכותית.

• תמונות נוספות מהמופע - בעמוד הפייסבוק שלנו
  

ברוכים הבאים לזומבילנד

טיימינג אף פעם לא היה הצד החזק של הזומביז. זה כמעט טראגי לחשוב על הרכב שהתהילה נזכרה לגעת בו שנים לאחר שכבר חדל מפעילות (לפחות כזו רשמית כלהקה). אותו טיימינג ארור הביא את הזומביז לישראל בשבוע ההופעות העמוס ביותר השנה, והוא יכול לשמש אחד האחראים הבלעדיים לכך שמועדון הרדינג 3 אתמול לא היה קרוב אפילו להיות מלא.

ועדיין, מי שנכח בהופעה של קולין בלנסטון, רוד ארג'נט וחבריהם אמש (ג') בתל אביב, לא הרגיש לרגע מבוכה או רחמים. אם כבר, חברי הזומביז זכו לקבלת קהל שהרגישה לרגעים כאילו השנה היא 1967 ואנחנו בלונדון הסווינגרית.

קולין בלנסטון. קצת כמו בראין מיי(צילום: ירון ברנר)

"אנחנו הולכים לתת לכם הערב שירים מכל הזמנים" הבטיח בלנסטון כבר בהתחלת הערב, שהפך לטיול במעלה הקריירה הארוכה של חברי הזומביז, ביחד, לחוד ובשלל קונסטלציות שונות. קלאסיקות כמו "I Love You", "Sticks and Stones" ו- "She's Not There" המתבקש היו כאן, אבל לא רק.

"Old and Wise" מתוך "Eye in The Sky" של אלן פרסונס היה שם, וגם "Summertime" של ג'ורג' גרשווין. כמוהו גם "Hold Your Head Up" של ארג'נט שהיה לרגע שיא, ולמקרה שלא הבנתם – הזומביז נתנו לקהל המפרגן אתמול טעימה מהפרויקטים השונים בדרך המוסיקלית הארוכה שעשו, איש איש בדרכו ואז שוב יחד - בביצועים לחומרים המצויינים מתוך "Breath Out, Breath In", האלבום האחרון שלהם, ששוחרר הקיץ.

יוצרים מזדקנים, רומנטיקנים צעירים

שאלת הרלוונטיות כאן לא הייתה קיימת בכלל, לפחות בתחילת הערב. בשלב הזה של הקריירה שלהם, שלב פוסט-ההצלחה שמעולם לא היתה, היה נדמה כי הזומביז מבינים את מעמדם כהרכב נוסטלגיה לקהל רומנטיקן (וצעיר ברובו, אגב). ועדיין, החברים מסנט אולבנס מצאו נקודות קישור ענייניות לזמנים מודרניים יותר, כמו ההפצרה להכנס לאתר הבית המושקע שלהם.

הזומביז. קולין בלנסטון ורוד ארג'נט בקטע נוסטלגי(צילום: ירון ברנר)

ברגע מסויים אפילו שמות כמו בק ודייב גרוהל עלו על הפרק, כשהזומביז גאים לספר שהפו פייטרז אפילו מבצעים מידי פעם את "This Will Be Our Year". וכך, לאורך ערב שלם, מספרים לנו הזומביז את ההיסטוריה שלהם לפרטי פרטים, כולל שמות ושנים, ומקשרים אותה לאמנים עכשווים, ספוגי השפעות זומביות.

"Time Of The Season" הוא עוד רגע שיא מובן מאליו ובסוף הערב יגיח משומקום "God Gave Rock N' Roll To You", במקור של ההרכב ארג'נט (ולא של קיס), ולהנאת המעריצים ביל וטד.

הזומביז אמנם שבריריים משהו ובלנסטון יותר ממזכיר הכלאה בין בריאן מיי לקשישה בריטית, אבל אחרי שהם יספרו לכם את הסיפור שלהם – גם אתם תשוכנעו שבכל זאת הם היו צריכים להיות גדולים יותר. גם אם לפעמים יתחשק לכם להציץ מעבר לכתף, לראות אם ההורים שלכם רוקדים לצלילם.