תלמה ולואיז עושות את ישראל
ג'וזף וקסלר סלד מהקולנוע הישראלי. מרבית הסרטים נראו לו שטחיים, גרנדיוזיים וצהובים מדי. אבל זה היה לפני שצפה בפיצ'ר הלסבי הראשון "ג'ו ובל". ביקורת סרט
לילה נוסף של חושך ירד על הארץ. כהרגלי מדי שבוע, כיביתי את האורות בבית והתיישבתי בחשכה אל מול הלפטופ השחור שלי. מזגתי לעצמי כוס משקה והדלקתי סיגריה ראשונה מתוך חבילה שלמה שעתידה להסתיים עד שהבוקר יפציע.
גאווה בערוץ יחסים:
- מכתב לרוצח ששינה את חיי
- הארץ בוערת מההבנה שכל מאבקינו קשורים
- צועדים בשביל להראות לה שאפשר גם כך
- רק בגיל 31 סיפרתי לעצמי שאני הומו
הפעם על השולחן: מחשבות בדבר הקרנתו של הסרט "ג'ו ובל" בסינמטק. בעוד הגזרה הדרומית הולכת ומתחממת, הוזמנתי השבוע להקרנה של סרט עצמאי שלוקח על עצמו את הטייטל – "הפיצ'ר הלסבי הישראלי הראשון", ומתכתב עם מלחמה דומה שנערכה ב-2008, "מבצע עופרת יצוקה".
צהוב, שטחי וגרנדיוזי
אני חייב להודות, הגעתי בספקנות רבה ועם מוכנות להירדם ולהשלים שעות שינה הכרחיות מבלי לשלם על כך שכר דירה מופקע או להיחנק בתוך אוהל בשדרה. להפתעתי הגדולה - זה לא קרה. בעקבות חווית הצפייה הטובה, החלטתי לפנות ולכתוב אל היוצרים הישראלים הגאים ולקוות כי יזיזו את ישבנם המנוכר וייצאו לראות ולחוות, בדיוק כמוני, את ג'ו ובל, סרט ישראלי בעל תקציב מינימאלי ויופי אינסופי.אפתח ואתחיל בווידוי. אינני אוהב או נמשך כלל לצפייה בסרטים ישראליים. מלבד "ואלס עם באשיר" לא זכור לי כל פיצ'ר מהעשור האחרון שהצליח לרגש אותי, וגם ואלס עשה זאת בעיקר הודות לעבודת העריכה והאנימציה המופלאות שלו.
ההשקעה הרבה שאנו רואים לאחרונה על המסך הגדול מוענקת מדי שנה למספר מועט של יוצרים כדי שינסו לייצר הוליווד בסגנון תל אביב וישיגו רייטינג והצלחה מחוץ לים התיכון. הבעיה היא שכל התקציבים הללו לא עוזרים להביא מוצרים איכותיים, ובמקומם אנו מקבלים סרטים שטוחים וצהובים, החולים בהפקה גרנדיוזית ובדרך כלל מלבד אמינות השחקנים, מרבית האלמנטים הקולנועיים לוקים בחסר.
בדיוק כמו בהפקות הגדולות, כך גם בהפקות הגאות. מרבית היוצרים המתעסקים בנושאים של מיניות ונוגעים באפיון להט"בי, בדרך כלל נופלים לבנאליות של עצמם. ראינו את זה קורה בכל פיצ'ר מבית אוחובסקי ופוקס, בהפקות הדוקו הישראליות הגאות, וגם בסרטים עצמאיים מוצלחים יותר ומוצלחים פחות. התרגלתי כבר שסרטים מסוג זה מושתתים על סטריאוטיפים, ובהגיעי לסינמטק הזהרתי את בן זוגי כי אם זהו המקרה - אני יוצא באמצע!
לחגוג גאווה בשדרות
על הסרט ג'ו ובל, שמעתי כבר תקופה ארוכה ולמרות שמרבית הדברים היו לחיוב, נמנעתי ללכת ולצפות בו בעצמי. כשעלו כתוביות הסיום והקרדיטים ליוצרים החלו לרקד להם על המסך, נזכרתי בתחושה שחוויתי לאחר הפעם הראשונה בה צפיתי ב"תלמה ולואיז".ג'ו ובל עשו את הבלתי ייאמן וגרמו לי לשכוח שמדובר בסרט שהופק ממש כאן אצלנו, בישראל, ובניגוד למסחטת הרגשות הדרמטית שציפיתי לקבל, גו ובל סיפקו לי קומדיה שחורה, צינית לעיתים, בעלת אבחון מעניין על החיים.
רוני קידר, במאית, תסריטאית והשחקנית הראשית (ג'ו), משכנעת את הצופים מאוד בקלילות, להתאהב ברעיון אותו היא מוכרת דרך הדיאלוגים השנונים שכתבה. החיים מסובכים, בעיקר בעת לחימה, אז במקום לנסות ולפשט אותם היא מזמינה אתכם לחגיגה. והחגיגה של קידר בהחלט מעניינת.
ג'ו היא סוחרת סמים ממורמרת וסטרייטית שמוצאת את בל (סיון לוי) בביתה, לאחר שחזרה מאשפוז עקב בעיות נפשיות. בעקבות טעות אלימה, השתיים מסתבכות ונאלצות לברוח מהמשטרה, מה שמוביל אותן להפוך בקלילות לצמד הפושעות המעניינות ביותר שנראו על המסך הישראלי לפחות.
המרדף ובריחתו של הצמד מהווים את מוקד העניין והמשיכה, בזמן שברקע קטעים קומיים מעולים מבוצעים בידי שאר חברי הקאסט (וביניהם גם רומי אבולעפיה היפהפייה). המקום הטבעי להסתתר בו נבחר להיות העיר שדרות, ואכן שם מקבל הצמד מקלט, והבנות מתאהבות האחת בשנייה, כאשר ברקע מתנגנות להן אזעקות האזהרה שמתריעות על רקטות מתקרבות.
יש קולנוע אחר
ג'ו ובל יכול היה להפוך בקלות לסיפור אהבה מרגש, אך קידר לא הרשתה לעצמה ליפול לכדי מיתוסים קולנועיים בנאליים ולייצר סרט שכבר ראינו בעבר. במקום זה היא מעניקה לנו הפקה ממולחת של מקוריות צרופה בטקסט עשיר, מהנה ומשעשע לפרקים.
הגאונות בסרט שמורה להתכתבות הנכונה עם הסביבה בו הוא מתרחש. אמנם כבר שנים מנסים בסרטים, ובעיקר בגאים שבהם, לתפוס את קסמה של תל אביב ולהעביר אותה החוצה, אך עד לג'ו ובל הם לא ממש צלחו בכך. הסרט עושה זאת וגם מצליח על הדרך, להציג את ישראל כמדינה מיוחדת, יפה אך קשה לעיכול.
עם זאת, הדובדבן שבקצפת שמור דווקא לזוגתה ג'ו, בל. סיון לוי לקחה על עצמה את התפקיד הישראלי המוכר של דמות נשית, מתוסבכת בנפשה בעלת גישה גדולה מהחיים. בניגוד לשחקניות המוכרות והמצליחות, דווקא האנונימיות של לוי היא זאת שתורמת למשחק להיות מוצלח יותר.
כאילו הייתה מינימום אנג'לינה ג'ולי, לוי שובה את המסך ומהפנטת את הצופה לכל אורך הסרט בסגנונה הייחודי. היא גורמת לנו להאמין שהיא בל ובל זאת היא, בעודה משתגעת מולנו וצוחקת לכל אורך הדרך.
הסרט הוקרן לראשונה בפסטיבל הסרטים "לסבית קטלנית", דבר המוכיח שוב כי גם בשוליים ניתן למצוא קולנוע מקורי, מעולה ומעניין. פסטיבל הסרטים הלסבי מתקיים גם השנה בספטמבר בפעם הרביעית שלו ואני ממליץ לכולכם ללכת וללמוד מהסרטים הקטנים עד כמה גודל התקציב אינו משחק תפקיד מרכזי באיכות המוצר המוגמר.
ג'ו ובל הוזמן גם לפסטיבלים בחו"ל וכעת ניתן לצפות בו מדי סופשבוע בסינמטק ת"א. יום שישי בלילה או שבת בצהריים, מרגיש סקסי ביותר לצפות ביצירה ולהיזכר עד כמה מרגש בתל אביב, עם או בלי אוהלים.
נכתב בחדר חושך.
יש לכם מה להגיד על יצירה קווירית? כתבו לנו בפייסבוק המחודש של ערוץ יחסים.
- הכותב מוציא לאור, עורך וכתב ראשי בפנזין האורבני התל אביבי "הכבשה השחורה".
לפנייה לכתב/ת 
