"יש לי מילה אחת לומר לחברת דן: נמאסתם!"

לא ממש נעים לקרוא כותרת כזו, נכון? ובכן, גם לי לא ממש נעים להשתמש בשירותים שאתם מעניקים. תבינו, אני בפירוש מעדיפה אתכם על הרכב הפרטי שלי. אחרי הכל, אני מורגלת בתחבורה ציבורית ובאמת אוהבת אותה. הסתובבתי בלא מעט ערים גדולות בעולם, ותמיד עשיתי זאת בעזרת תחבורה ציבורית. גרתי למשל שנים בניו יורק, ומעולם לא הזזתי רכב פרטי. ובכל זאת, פה בתל אביב שלנו, זה לא הולך. למה? כי אתם פשוט בלתי אפשריים.

• תחבורה ציבורית : כל העדכונים ב-ynet
  

פעם אחר פעם אני מנסה להשתמש בשירותי התחבורה הציבורית שאתם מעניקים, ופעם אחר פעם אני מתאכזבת קשות. וכל פעם, לאחר שהטראומה מהפעם הקודמת מתפוגגת, אני מנסה שוב. אולי משהו השתנה, אולי בכל הפעמים הקודמות מדובר היה בפאשלה מבודדת?

כך גם לאחרונה. ברוח התקופה והמודעות לחסכון, חישבתי כי אם אקח אוטובוס (קו 89) מהבית למשרד במקום את הרכב הפרטי, אחסוך כ-15 שקלים ביום. סכום בהחלט לא מבוטל. לפי הערכות הזמנים, זה גם אמור לקחת כ-45 דקות בכל כיוון, במקום 20 דקות במכונית. אבל זה לא ממש נורא, שכן ב-50 הדקות הנוספות - תודו שלא הופתעתם מזה - שיידרשו לי מדי יום, אוכל לקרוא מיילים, להתעדכן בחדשות ולהגיע למשרד מוכנה לעבודה, או סתם הביתה למנוחה מלאה. נשמע טוב, נכון? ובכן, הצחקתם אותי.

שמחה וטובת לב יצאתי לתחנת האוטובוס, וחיכיתי. וחיכיתי. וחיכיתי. על השלט כתוב כי בשעות הבוקר האוטובוס מגיע כל 10-15 דקות. באתר האינטרנט יותר מדוייקים, וכתוב שהוא מגיע אחת לרבע שעה. נהג האוטובוס שהגיע לאחר זמן ארוך בהרבה פלט מבלי להביט בי בכלל, שככל הידוע לו, האוטובוס מגיע כל 20 דקות.

נשמע זניח? נראה אתכם עומדים זמן מיותר בשמש הקופחת. וחשוב מכך, למה אני לא יכולה לקבל מידע מדוייק ואחיד, כמו בכל מפעיל תחבורה ציבורית בעולם הגדול? למה ה"בערך" הזה, שמייצג את כל ההתנהלות המקומית? המציאות מניפה אצבע משולשת לנוסע. שאספר לכם כיצד הסתיימה אותה נסיעת בוקר שהחלה ברגל שמאל? הנהג החליט משום מה שלא לעצור בתחנה בה ביקשתי לרדת. למה? תשאלו אותו. שוב, עניין זניח של תחנה אחת רחוק מדי. את הקילומטר הארוך הזה בשעות הבוקר, עשיתי כשאני כבר עצבנית ומתוסכלת. למשרד, אליו אני מגיעה בדך כלל אחרי נסיעה קצרה במכונית ממוזגת, הגעתי שעה ורבע אחרי שיצאתי מהבית. וכן, מזיעה ועצבנית.

חוויה חריגה? נדמה לכם. מספר ימים קודם לכן ביקשה קבוצת צעירים לעלות לאוטובוס, אך לפני שעשו זאת, שאלו את הנהג אם הוא עובר ברחוב הרוגי מלכות, ברמת החייל. הנהג היה גס רוח, וצעק-דרש שירדו מהאוטובוס, שכן הוא אינו מגיע לרחוב זה. לא רק שהאוטובוס עובר ברחוב הנ"ל, הוא גם עוצר בו. פעמיים.

כולם מדברים על בעיית צפיפות כלי הרכב בעיר. כולם מספרים עד כמה מומלץ לנו לעבור לתחבורה ציבורית. המדינה משקיעה מאות מיליונים ברפורמה ויחסי ציבור. ובסופו של דבר, אנחנו מתרסקים על הדברים הקטנים. כפי שהיא מתנהלת כרגע, השירות שנותנים מפעילי התחבורה הציבורית פשוט אינו ראוי, ובטח לא מספק.

ברור שאם לא היה לי רכב, לא היתה לי ברירה אלא להיות "שפוטה" של חברת אוטובוסים שאינה מתחשבת כלל בצרכי לקוחותיה. אבל יש לי רכב. ולמרות שאני מצהירה כאן שוב שהייתי מעדיפה - שלא לומר שמחה - להשתמש בתחבורה ציבורית יומיומית, זו אינה אופציה סבירה. אז חברי דן, שימו לב. אני אתכם סיימתי. למרות כל הרצון הטוב, מגיעה לי תחבורה ציבורית טובה שמתחשבת בי. אתם לא חלק ממנה.

תגובת חברת דן: נתוני התדירות כפי שמופיעים ברישום התחנה ובאתר האינטרנט, מדויקים. מעבר לכך, התלונה כלפי הנהג תטופל במחלקת פניות הציבור של החברה במלוא הרצינות והיעילות.