מסתגלים לגן: איך להקל את הפרידה בבוקר?

בשבועיים הראשונים הגיעה עינב בת הארבע לגן בהתרגשות ושמחה. היא התעוררה לפני כולם, התלבשה במהירות ואף סיימה את ארוחת הבוקר במלואה, בעוד שבפעמים אחרות היה הדבר מצריך מאמץ רב מצדה. בתוך חצי שעה מרגע שהתעוררה, עמדה עינב ליד הדלת והאיצה בהורים שלא לאחר לגן החדש. ההורים שמחו על המרץ והגישה החיובית לגן ולגננת, והופתעו לטובה. אבל כל זה היה נכון רק עד תחילת השבוע השלישי.

עוד על החזרה ללימודים:

• חוזרים לביה"ס: למה חשוב שניתן למורים ללמד?
• אמא, אין לי חברים! איך נעזור לילד להשתלב?
• שלום כיתה א': 10 דרכים להקלת המעבר לביה"ס
• עוברים בי"ס או גן? 10 דרכים לעזור לילד להסתגל
  

התחלות הן דבר קשה לילדים, ומעבר ממסגרת חינוכית אחת לאחרת מלווה לעתים קרובות בחששות הן מצדו והן מצד הוריו. ילדים רבים מתקשים להיפרד מהמסגרת הישנה והמוכרת או מהשהייה עם ההורה, ובמקביל חוששים מהמקום החדש ומהמפגש עם אנשים לא מוכרים.

הסתגלות מאוחרת

לאופן שבו מתמודדים ההורים עם ההשתלבות במסגרת החדשה יש קשר ישיר על האופן שבו יחוש הילד בה. לכן ההנחיה הרווחת היא כי על ההורים להאמין במסגרת החינוכית שבחרו ולסמוך על הצוות המטפל.

בחירת המסגרת לילד צריכה להיות מדויקת ככל שניתן, בעיקר עבור ילדים שהתרגלו לטיפול אינטנסיבי, מסור ובקבוצה קטנה שעוברים למסגרת שבה יש יותר ילדים, למשל מגן פרטי לגן עירייה.

כמו במקרה של עינב, יש ילדים רבים ששמחים מאוד בשבועיים הראשונים בגן ולא מראים שום סימני קושי בפרידה, אולם לאחר כמה שבועות פתאום "נופל האסימון" ואיתו עולה קושי.

מקרה כזה של הסתגלות מאוחרת הוא בדרך כלל קל יותר להתמודדות, מפני שעד אז הילד כבר הספיק להכיר את הצוות המטפל ואת הילדים, ולכן חש בטוח יותר.

מה עושים כשהילד בוכה בגן?

במקרים אחרים הילד מבטא את הקשיים מההתחלה. לרוב מתבטא הדבר בבכי בכניסה לגן (ולעתים עוד קודם), היצמדות להורה וקושי עצום בפרידה. במקרים אלו חשוב לדעת כי אין לתת לילד לבכות "עד שיפסיק לבד", כיוון שצורת התמודדות זו משאירה את הילד בתחושת בדידות שבה אין מענה למצוקתו. הוא באמת יפסיק בסופו של דבר לבכות, אולם שיטה זו מותירה אחריה טראומה, והחשוב יותר: יש בה שבירת אמון בין הילד להורה ובין הילד לגננת.

השקעת זמן וסבלנות חשובה מאוד בתהליך ההסתגלות, ואמורה להוביל לנינוחות ולביטחון של הילד במסגרת החדשה. יש ילדים שמראים קושי דווקא כאשר ההורה מאריך את שהותו בגן - לעתים כי הוא עצמו מתקשה להיפרד - והוא מתרגל לנוכחותו, אך גם כאן יש להימנע מעזיבת הגן מבלי להודיע לילד. פרידה כזו תגרום לו לחשוש מעזיבה לא צפויה בימים הבאים ותגרום לו לאבד את תחושת הביטחון.

כדאי להיעזר בגננת ולבקש ממנה לתמוך בילד לקראת העזיבה. הודיעו לו שאתם הולכים, אולם תחזרו אחרי ארוחת הצהריים או אחרי שיתעורר. לאחר מכן עזבו, ושדרו לילד שהוא נשאר במקום בטוח שאתם סומכים עליו.

תהליך ההסתגלות נורמטיבי אם הוא אורך שבועיים-שלושה. אם לאחר משך הזמן הזה אין הטבה במצבו של הילד בזמן הפרידה והוא אינו מצליח להיפרד מההורה באופן סביר, סימן שיש צורך בהתערבות נוספת.

בשלב הראשון יש להתייעץ עם הגננת ולחשוב יחד על דרכים שיסייעו לילד להרגיש נוח ובטוח יותר. בנוסף, בדקו אם ההסתגלות לגן משפיעה גם על תחומים אחרים בחייו של הילד: האם הוא חזר להרטיב? האם התיאבון השתנה? האם חל שינוי בהרגלי השינה? האם הוא בוכה יותר? האם הוא כועס יותר או אלים יותר? אם אחד מאלו או יותר מתרחשים במקביל לקושי מתמשך בפרידה בבוקר, מומלץ מאוד להיוועץ באיש מקצוע המתמחה בילדים.

הכותבת היא יועצת פסיכולוגית בכירה , בעלת קליניקה לטיפול משפחתי וזוגי, מובילה את תחום הטיפול במשחק באוניברסיטת בר- אילן, מייסדת ויו"ר העמותה לטיפול וקידום המשחק בישראל (עלו"ה)