אולם ומלואו: חוויות מאליפות העולם בג'ודו
האצטדיון המפוצץ בברסי, האלוף החדש, אנשי התקשורת מיפן והמפגש שלא צלח עם הכתב האיראני. אורן אהרוני מסכם יום גדוש במונדיאל הג'ודו
צמרמורת. ממש כך הרגשתי כשנכנסתי להיכל הג'ודו העולמי בברסי, האולם שמארח השבוע את מונדיאל הענף. נכון, לא מדובר בעוד משחק בליגת האלופות או בליגת העל שלנו, אבל בהחלט זה אירוע ספורט שפותח כל מהדורת חדשות במדינה מתוקנת.
כבר מרגע שיורדים מתחנת המטרו, ועוד לפני שדורכים בפאתי האולם בברסי, ניתן לחוש את האווירה. שמעתי סיפורים, דיברתי עם ספורטאים, אבל באמת אף אחד באמת לא הכין אותי לרגע הזה.
gd.jpg "האולם הגדוש בברסי. 15 אלף צופים מריעים (צילום: רויטרס)")
עוד ב-ynet ספורט
- רונאלדו מתחתן. בואו להתעדכן במדור הרכילות החדש
- בעקבות ספרד: גם הליגה האיטלקית בשביתה
- מוכנה ליורובאסקט: נבחרת הכדורסל ניצחה את רוסיה
אצטדיון מפוצץ ב-15 אלף צופים. ילדים, זקנים, נשים וטף שמרעים לכל תנועה או גיבור מקומי. פסטיבל ג'ודו מחוץ לאולם עם מתחם הדגמות ומסכים שמשדרים לאלו שלא זכו להשיג כרטיס, לא יכולים או סתם מסתובבים מחוץ להיכל.
ועדיין, גולת הכותרת של היום התרחשה לקראת השעה 17:00 אחה"צ. אז עלו למזרן היריוקי אקימוטו היפני, אלוף העולם מאשתקד, שפגש את בן ארצו ריקי נאקיאה שזכה לאחרונה בשני טורנירי גראנד סלאם.
נאקיאה היה זה שזכה בוואזארי והמשיך לגמר שם ניצח את דאקס אלמט ההולנדי והפך לגיבור לאומי חדש. 30 אנשי התקשורת שהגיעו מיפן לא ידעו את נפשם מרוב אושר, צוות הצלמים של המדינה רץ בריצת אמוק לחדר העיתונות. רק כדי להיות זה הראשון שיעלה את התמונה של האלוף החדש.
במשך שעתיים תמימות, ישב נאקיאה בחדר הראיונות וענה לכל שאלה בסבלנות האופיינית ליפנים. קיים שיחות 'אחד על אחד' ורבע שעה שלמה ישב ונופף למצלמה לשלום, לפתיח לאחת ממהדורות החדשות.
"אנחנו נותנים לו את הכבוד המגיע לו", אומר לי הכתב אסיטו אוגדטה. "הגיעו לכאן 28 ספורטאים ולכל אחד יש סיכוי לעמוד על הפודיום ולזכות במדליה. אנחנו מולדת הג'ודו. אם לא אנחנו נסקר אותם, אז מי כן?".
להפתעתו הרבה הוא נדהם לגלות שיש למדינה קטנה כמו ישראל תשעה ספורטאים באליפות העולם. עוד יותר הופתע כדי לשמוע שאני הנציג היחידי שנמצא כאן כדי לדווח עליהם.
אז זהו שלא רק העיתונאים, הכתבים והצלמים שם, אלא מיקס שלם מכל רחבי העולם נמצא גם בחדר התקשורת. לפני צאתי בחזרה למלון, הבחנתי בכתב שעל דש בגדו מתנוסס בגאווה דגל איראן.
ניגשתי בעדינות כדי להחליף כמה מילים, אך זה סירב בנימוס והנהן בראשו, לאחר שבירכתי אותו לשלום בצרפתית. יש לקוות שאם ג'ודוקא ישראלי יפגוש איראני, האחרון לא רק יהנהן בראשו, אלא גם ישמור על הספורטיביות ויתחרה על המזרן.
לפנייה לכתב/ת 
