ראיון עם סבא ג'פטו: כך פינוקיו חזר בשקית
יום אחד, הגיעו כמה אמריקנים לרפּדיה של סבא ג'פטו, ואמרו לו שהם לוקחים את פינוקיו לניסוי. הוא הוחזר בשקית נסורת. ומה עלה בגורל מובילי הסחורות שמשון ויובב? ראיון מיוחד ופיקטיבי
אזור הרהיטים שנמצא בסמוך לתחנה המרכזית הישנה של תל-אביב, הפך כבר לפני שנים רבות לתחליף זול לאיקאה. אמנם לא בטוח שתמצאו שם את הספות החדישות ביותר, אבל המחירים באמת ללא תחרות. כך, טוען לפחות יוסף כהן, רפד ותיק המוכר לרוכלים ולמוכרים הקולניים של המקום.
עוד בסדרה:
"200 שקל. אין תחרות. לא תמצא כזה בשום מקום אחר", הוא אומר בקול עמוק ואיטי, אך בטון סמכותי במיוחד, במבט מושפל מטה, אל עבר הספה. "אדוני?", אני מנסה למשוך את תשומת לבו. "אתה...", "לא, לא", הוא מבטל בידו את המבט המופתע שלי, אך נראה שהזקן מבין היטב מה אני מנסה לומר.
סרטון הפתיחה של "פינוקיו" בגרסה העברית. מה עלה בגורל הבובה?
"אתה סבא ג'פטו!", אני מטיח בו. "ששש... שקט, לא כאן". תוך שניות אחדות, הוא לוקח אותי אל החלק האחורי של חנותו "יוסף המרפד". "מאיפה אתה יודע?", הוא שואל. "ראיתי מיד, הבגדים, הרהיטים, העץ החשוף", אני עונה.
לפני הכל, איפה פינוקיו?
"פינוקיו נגרס. בניגוד לרצוני".
מה?
"כן, לפני כמה שנים באו לכאן כמה אנשים בחלוקים לבנים ואמרו שהם עושים תוכנית חדשה. פינוקיו היה פועל שלי כאן. חיינו דווקא בשלום זה עם זה, אחרי הרבה שנים של סכסוך עבודה שפרץ בינינו".
רגע, אחד אחד. אתה אומר שפינוקיו עבד איתך בריפוד, אבל אתה בכלל נגר.
"נכון, אבל לא היה ביקוש. מאז שפתחו את האיקאה הזה, נשארנו פה מובטלים. לא היתה עבודה בכלל, כולם רצו לשם. עכשיו המצב קצת משתפר, אבל זה כבר לא כמו בעבר. אז אני גם מוכר פה רהיטים, גם כמה בובות שיצרתי מעץ וגם מרפד".
מה הסיפור עם תוכנית הטלוויזיה שלקחו את פינוקיו אליה?
"אז ככה: אמרתי לך שהיו כמה אנשים בחלוקים לבנים. הם היו אמריקנים, אמרו שהם עושים תוכנית שקוראים לה 'Will it Blend' או משהו כזה, ושמו לי 200 אלף דולר במזומן על השולחן, כדי שאתן להם את פינוקיו. אמרתי שפינוקיו לא למכירה. הם התעקשו".
"Will it Blend". כאן סיים פינוקיו את דרכו
ג'פטו אומר שהחבורה הסבירה לו מה יעלה בגורל בובת העץ, אבל הוא לא לגמרי ירד לסוף דעתם. "הם אמרו משהו שקשור בניסוי ושהוא כנראה יחזור תוך זמן קצר מאוד".
לא חשדת שמשהו לא בסדר בזה?
"כן, אבל...".
אבל?
"הם אמרו שאם לא אסכים, הם ישקלו לשלוח לי אנשים, ושיש איזה מישהי ישראלית מפורסמת, שופטת מהטלוויזיה שהם מכירים, שיכולה לעשות לי נזק גדול. פחדתי, זו האמת. פחדתי מהם ומסרתי להם את פינוקיו".
הם דיווחו לך מה עלה בגורלו?
"כן", הוא אומר ופורץ בבכי. "הם גרסו אותו בבלנדר. הם אמרו שזה לא כאב לו ושהם יודעים איך לעשות את זה מהר. ביקשתי מהם שלפחות יחזירו לי את הנסורת".
והם החזירו?
"הנה", הוא מצביע אל עבר שקית התלויה על משקוף הדלת. "זה פינוקיו. הכובע שתלוי פה לידו, זו המזכרת האחרונה ממנו. הם התייחסו לכך בקור רוח שכזה, האמריקנים האלה. קראו לו 'בובה מעץ על חוטים', לא יודע למה הם היו כל כך רעים".
אגב, שמשון ויובב, מה איתם?
"גם עובדים איתי. הם עושים פה את ההובלות, הנבלות".
אף פעם לא הייתם חברים טובים, אני מבין. אבל דיברת גם על סכסוך עבודה עם פינוקיו?
"כן, הם שידלו את הבובה הסתומה להיות עוזר שלהם בהובלות. נקטע לו ענף מהעבודה איתם. נראה לך שבובה יכולה לסחוב מקרר? כמעט בכוח לקחתי אותו משם והכנסתי אותו פה לרפד ספות, למרות שהוא הרוויח הרבה יותר אצלם. פה שילמתי לו 25 שקלים לשעה".
נו לא נורא, זה כמו רופא מתמחה. ומה איתך? לא רוצה לפרוש לפנסיה?
"לא, זו צוואתי האחרונה. אני כבר בן 422, ואמשיך לעבוד פה כל עוד אוכל, עד יומי האחרון. לפחות את זה אמשיך לעשות, לזכרו של פינוקיו, למען הנסורת שלו", אומר ג'פטו, מביט שוב על השקית עם הנסורת ונזכר בערגה.
סבא ג'פטו. החיים הקשים בדרום תל-אביב
שמשון ויובב. הסבלים
מומלצים
