חיים משה: "תמיד עסקתי רק בעצמי"
שנה אחרי ששמו נקשר בפלילים, מדבר חיים משה על ההסתבכות של הקולגה מרגול ומסביר איך קרה שדווקא פרח אחרי שנזרקו לביתו רימונים. וגם, מושיק עפיה מתבגר יפה בשיר החדש וזהבה בן ריגשה בפסטיבל העוד
רגע לפני שהמשטרה מגישה כתב אישום נגד מרגלית צנעני, מעניין לשמוע דווקא מה יש לחיים משה לומר בנידון; שמו של משה, כידוע, הוזכר גם הוא בהקשרים פלילים כשלביתו נזרקו פעמיים רימוני הלם, בתחילת השנה שעברה.
מאז, הפרשה ירדה מסדר היום הציבורי, לא נמצאו אשמים ובאשר למשה – נדמה כי הרימון הוציא ממנו פרץ יצירה מחודש, בזכותו הקליט שירים, מילא בהצלחה ארבע פעמים את רדינג 3 בתל-אביב (הפעם החמישית תתקיים ביום חמישי הבא, 8 בספטמבר) והבוקר (א') הוא משחרר סינגל נוסף וקצבי מאלבומו הבא, "רואים עליי".
"כואב לי מאוד על מרגול. זה לא נראה טוב שכל יום היא מככבת בעמודי החדשות. אנשים גדולים ממנה בהרבה הואשמו בדברים יותר חמורים ולא ישבו במעצר. לי זה נראה מוגזם ונמאס לי לראות אותה ככה", הוא אומר על הקולגה הוותיקה שלו.
היינו רוצים להאמין שלא היו מאריכים את מעצרה שוב ושוב אלמלא היו ראיות מוצקות.
"לא מתפקידי להיות שוטר, אבל אני בטוח שההר יוליד עכבר. באיזה גודל העכבר? את זה אני כבר לא יודע. אבל בטח לא בצורה חסרת הפרופורציות הזאת".
כמי שגם השם שלו עלה, להבדיל, בהקשרים פלילים, יש קשר בין הז'אנר המזרחי לעולם התחתון, כמו שטוענים כעת, או שזו הוצאת דיבה?
"מנסים היום להוציא שם רע לכל הז'אנר המזרחי ולומר שאנחנו קשורים לעבריינים. גם לי, כידוע, ניסו ולא הצליחו. למה? כי יש לי בסיס חזק. הרעש התקשורתי נמשך יום וחצי ובסוף עבר בלי כלום. היום אני במעמד מאוד חזק במוזיקה. רוצה לדעת למה דווקא אני הצלחתי? כי תמיד עסקתי רק בעצמי".
אתה בחור די אדיש, בכללי. ועדיין, ההצלחה שאתה חווה היום, מצליחה לרגש אותך?
"תראה, הקהל נותן בי אמון ואני מחזיר לו בזה שאני שר לו מצד אחד את 'כל נדריי' ומנגד את 'איך שבאת' מהאלבום הבא, שמאוד הצליח. כל החיים שלי הקפדתי על חומרים ולכן אני ממשיך להיות קיים".
הסינגל החדש שונה מהסגנון הרגיל שלך. יותר קצבי, חפלאי אפילו.
"הפעם כיוונתי יותר לצעירים. הפידבק שהם נותנים לי במופעים גרם לי טיפה לסטות מהרגיל, אבל אני קורא לזה סטייה נורמלית. אני מאחל לעצמי עוד שלושה שירים כמו השירים האחרונים שהוצאתי, כי אז אשרוד בטופ עוד עשר שנים נוספות".
מושיק עובר פאזה
מושיק עפיה סובל בשנים האחרונות מחוסר מזל בלתי מוסבר. הוא מוציא שירים לא רעים בכלל, חלקם מצוינים אפילו, כמו "שובר שתיקה", "עד שמצאתי אותך", "מה איתך", "מלאך שלי" ועוד, שמעבירים אותו לשלב הבא בקריירה - לא עוד צעיר שמחרטט להיטי ארטיק כמו "חוטיני" ו"אני לא זמין", אלא זמר מוערך שפונה לבני השלושים ומעלה ומעניק להם שירי אהבה מלטפים ומרגשים. אם תרצו, הגירסה הצעירה יותר של יואב יצחק וחיים משה.
משום מה, הצלחתו המוזיקלית לא מקבלת תהודה; בתקשורת, אולי גם בחלקים בעם, נראה כאילו עפיה בנפילה, ולא בצדק. עפיה פועל נכון. הוא מבין שבגיל 37 הוא כבר לא יכול להתחרות בילדים כמו עומר אדם, ושאם ברצונו להמשיך להתבגר ולהתפרנס ממוזיקה גם בעוד 20 שנה, עליו להחליף פאזה ולהפסיק להיות אמן חפלה, אלא זמר נשמה.
היום, עפיה עובר שלב נוסף בזכות השיר המרגש "הסר דאגה מליבך ישראל" שבשקט יכול להפוך להמנון הבא של שירי יום הזיכרון וימי פיגועים, לא עלינו. אני רק מקווה בשבילו שימשיך במומנטום וישתדל להימנע מלהיות מליץ יושר של עבריינים ובעיקר, גם משירים כמו "עוד לילה". כי גם שירי חתונה אפשר לעשות טוב יותר.
זהבה שווה זהב
זה שזהבה בן נמצאת בתקופה טובה בקריירה שלה, ידוע, ולראיה, היא נבחרה לפתוח השנה את פסטיבל העוד המוערך. בהופעה, שהתקיימה ביום שלישי שעבר, התפוצצה בן על הבמה וניקזה את כל התסכול הענק שחשה בשנים האחרונות.
כבר בשיר השני היא הפגיזה עם "טיפת מזל". בהמשך, היא נתנה ביצועים ענקיים לקלאסיקות כמו "סלמאת" ו"חוף זהב". בנוסף, היא חידשה את השיר הנשכח "אבא שלי", מתוך אותו סרט מפורסם בעיבוד חדש, שחובה עליו לצאת לרדיו, והכירה לקהל את רוב השירים מהאלבום החדש, ביניהם "לילות בבית", שלא זכה למספיק תשומת לב מהרדיו (וחבל), "שיכורה", "מתי חתונה" ועוד.
בן נפתחה לקהל כפי שמעולם לא עשתה קודם: היא פטפטה לא מעט, לא הסתירה את התרגשותה מהמעמד וגם נראתה מעולה. ועדיין, הייתי בוחר להוריד מההופעה כמה שירים מהאלבום החדש שעדיין לא מוכרים מספיק לכולם ואולי עוד כמה שירי חפלה ישנים, כמו "להשתגע" ו"אני שטה", ולשים במקומם קלאסיקות שקטות אחרות כמו "הוא פגע בי אמא", "אהבה אסורה" ו"בדידות", שלבמה כמו פסטיבל העוד, יכלו להתאים יותר.
בסיום ההופעה, הקהל המגוון, שכלל אשכנזים וספרדים, צעירים וקשישים ולא מעט זוגות חד מיניים, קם על הרגליים והריע לבן ממושכות, עד אשר לא נותרה לה ברירה והיא חזרה להדרן לא מתוכנן וביצעה את "חיים שלי". התוצאה לפניכם.
זהבה בן בפסטיבל העוד - "חיים שלי"
בחודש הבא צפויה בן להמשיך את המומנטום ובסך הכל בפעם השנייה בקריירה הארוכה שלה, לפתוח קופות באולם יותר גדול, רידינג 3. טיפ ממני, אל תחמיצו.
רוח אנדלוסית
ברי סחרוף ואביתר בנאי מצד אחד, אמיל זריהן והאגדה המרוקאית שייך מואיזו מנגד: הקשר בין האמנים האלה, שבעבר נשמע מופרך לחלוטין, ממשיך את טרנד החיבור בין אמנים לשירי המסורת והפיוטים, כשכולם יפגשו הפעם בעונה הבאה של התזמורת האנדלוסית אשדוד.
האמת? נשמע מסקרן ובעיקר מעיד על החשיבה המקורית של התזמורת, שאשתקד הביאה את יהודה סעדו ושלמה בר, להיחשף בפני קהל חדש שמעולם לא היה חושב להגיע למופע כזה אלמלא הגעתם של נסיכי הרוק הישראלי.
