כל המרבה הרי זה משובח?
האם מערכת יחסים פתוחה מתאימה לכל אחד ואיך ממשיכים ליהנות מסקס ותשוקה כשנמצאים עמוק במרוץ האינסופי למציאת ריגושים חדשים? שרית בראל סירבה להיכנס למערכת יחסים פתוחה, גם ולמרות שזה עלה לה בקשר עם בחור שחיבבה
סטינג שר "אם אתה אוהב מישהו, שחרר אותו לחופשי". ההיקשרות לגשמי, למרות שמסבה לנו עונג, ביטחון ותחושת שליטה בזמן נתון, מגלמת בתוכה פוטנציאל לסבל רב הנובע משני מקורות עיקריים: הראשון - כמות האנרגיה שאנו משקיעים בכדי לקיים את הקשר, והשני - הסבל העלול להיגרם לנו אם וכאשר יתערער הקשר או ינותק.
זוגיות פתוחה בערוץ יחסים:
- זוגיות פתוחה היא רק הגדרה אחרת לבגידה
- אנחנו בזוגיות פתוחה. למה לא, בעצם?
- אנחנו לא חיים בסרט פורנו, רק חיים קצת אחרת
- שאלה: ניתן לקיים זוגיות פתוחה לאורך זמן?
זהו מחיר לא פשוט, אבל בואו נאמר שכשאני אוהבת מישהו - איך אוכל לשחרר את אחיזתי ממנו או מבנותיי, שהן האור בחיי, או מפריט שיקר וחשוב לי? ובכן, לשחרר זה לא לנטוש. וכאן בעצם קבור הכלב והגרביים המצחינות שלו.
אף אחד לא אומר לנו לנטוש את ילדנו או את אהובנו או את החפץ ששנים חלמנו עליו, אלא לבדוק מחדש את מנגנון ההיקשרות שלנו לאותו אדם או חפץ. לא לקבלו כמובן מאליו, והכי חשוב: לבדוק מה ההשלכות שלו על החיים שלנו.
האם יש בנו את הכול מהכול? בואו נצא מהנחת היסוד שלא. נניח שקשר זוגי יכול להיות טוב ומפרה, אבל בן הזוג לא יכול לספק התרגשות של קשר חדש, כי הרי מן הסתם בחלוף הזמן הוא כבר לא יהיה חדש, ונניח שאחד יכול לשוחח על מוזיקה ותיאטרון אבל שירה ופילוסופיה לא מעניינים אותו, או שהוא מקיים יחסי מין באופן מסוים שהוא מכיר ואוהב.
סביר להניח שאדם אחר יצבע את הקשר בגוון אחר, מעצם היותו טיפוס שונה, יוכל לשוחח על נושאים אחרים, יהיה בעל ריח ומגע אחר. הרי כל בני האדם זהים אך שונים בתכלית, ועל כן נשאלת השאלה: אם מערכת היחסים תהיה פתוחה, האם יוכלו בני הזוג בה לחוות אנשים שונים, להפיק מכך סיפוק עילאי ועדיין להישאר ביחד?
לשנייה אחת, היינו כציפורים
הוא עמד לצידי והציג את עצמו. חיוך קטן ומבויש הסגיר הרבה מאד רגישות. הוא מצא חן בעיניי מיד. עלינו ביחד במדרגות לגג. העלייה הייתה תלולה וצרה, וכשפתחתי את הדלת, רוח פרצים עטפה אותי.
שם, על הגג, השמיים היו לבנים מתמיד, קרובים ומזמינים. הרצון לגעת בהם הלך וגאה. כשטיפסתי על המעקה המחליד האוויר חדר מבעד לריאותיי. יכולתי להרגיש אותו בבטן התחתונה מתערבב במיצים שלי, משחק בי. תהיתי למה הכול מתנקז אצלי דווקא שם.
"את מוכנה"? שאל אותי בציפייה.
עמדתי זקופה, עייני נשואות לשמיים.
קפצתי.
גופי נשמט. עוד כשהייתי באוויר יכולתי להרגיש את חלקי גופי מתפזרים לכל עבר. הנפילה למטה הייתה איטית וממושכת, כמעט מתוכננת. לא היה לי מושג מה נשאר ממני. לא הגעתי אף פעם לקרקעית. עפתי איתו למסע בעולם שלו מתוך יצר הסקרנות שלי.
הוא דיבר במושגים שקודם לכן לא היו חלק מאוצר המילים שלי, מושגים שלא מוכרים כל כך לאנשים טוטאליים. "הכול פתוח עוד לא מאוחר, גם לא מצב הרוח", אמר וחייך, "אבל אולי הוא ישתנה מחר. כמונו, האנשים".
"אני לא בנוי למערכת זוגית מונוגמית. התגרשתי כבר פעמיים והגעתי למסקנה שמבחינתי - לחיות עם בת זוג זה גם לדעת לתת חופש".
"גם אני מאמינה בחופש", אמרתי. "אבל כזה מתוך אמון".
"מהי נאמנות?" שאל והוסיף: "ומהי נאמנות מתוך אהבה למי שאתה אוהב? ובכלל, מה עדיף - להתייסר כי נמאס לך מהסקס עם אותו פרטנר שנים, או להיות עם אחר ולגמור עם הרעב הזה? הרי מה שמונעים ממך אתה רוצה יותר, וברגע שהוא הופך למותר הוא כבר בגדר מצוי ואז הוא לא תמיד רצוי".
"אז למה לא לנהל יחסים פתוחים? למה לא ליהנות מכל העולמות? אם נניח מעשיי לא יתפסו כ'בגידה', כלומר בת זוגתי תדע שאני שוכב עם נשים אחרות ותסכים לכך, וגם היא תוכל לעשות זאת בעצמה, כך, במקום לפרק קשר קיים נצליח לגוון ולחדש לעצמנו, נצליח להתרגש מחדש".
האזנתי לו בשתיקה ולבסוף השבתי: "נניח שאחת מהנשים שתשכב אתך תרצה יותר מרק סקס, מה תעשה אם חלילה יהיה חיבור? הלוא נשים מחפשות גם את החיבור הרגשי ומעט מאוד נשים תצלחנה לבצע ניתוק מוחלט בין עולם הרגש לעולמן הפיזי. מה אז? ואולי גם אתה תתאהב? אולי גם אתה תאבד שליטה?".
"זוגיות מהסוג הזה לא תתאים לי", הוא ענה בביטול. "זוגיות פתוחה מהסוג שאני רוצה תתאים למי שמחפשת סקס בלבד, ואם הקשר לא חזק מספיק עם בת הזוג שלי, מערכת יחסים פתוחה רק תחליש אותו".
מערכת יחסים פתוחה ומאושרת?
חשבתי לעצמי שהתנהלות במערכת יחסים שכזו ודאי לא תחזיק לאורך זמן. באיזשהו שלב למישהו מבני הזוג ימאס מהמרוץ המטורף אחרי ריגושים בחוץ. כך ייצא שרק אחד מבני הזוג יחווה הרפתקאות וריגושים חיצוניים, ואילו האחר יתחיל להרגיש את חוסר הביטחון מכרסם בו, את הקנאה מנקרת בו ועלול למצוא עצמו נשאר שם רק בשל הפחד לאבד את בן הזוג שלו.
כזוג, כשאתם בונים תא משפחתי הוא הופך להיות קריטי, במיוחד אם יש ילדים בסיפור. חשוב לזכור ששקט, רוגע ויציבות הם אכן מרכיבים חשובים וטובים במשפחה, אך אין הם קשורים למעטפת.
כוונתי היא שגם מעטפת של תא משפחתי בקשר מונוגמי לחלוטין לא תגן על שלמותו אם לא תהיה שם עבודה סיזיפית יומיומית.
האם בכך שלא נחשוב פעמיים וניתן דרור ליצרים ותשוקות בכל עת ובכל מצב, לא נהפוך סקס לסתמי או קליל מידי? בקשר רגיל לא נעשה זאת מתוך התחשבות בבן הזג שלנו, הרי לא נרצה לפגוע בו, ובכך סקס לא יקושר אך ורק לתאווה ולבהמיות אלא גם לרגש.
סקס נטול רגשות קיים ואפשרי, אך לאורך זמן יהפוך גם הוא לסוג של שיגרה במובן הרע. סקס השזור ברגש הוכיח את עצמו כמענג ועוצמתי יותר לשני הצדדים. אנחנו כמהים להשיג מטרה, והמטרה יכולה להשתנות מאדם לאדם. אחד יחשוק במכונית חדשה, האחר במשרה בעלת מוניטין.
במערכות יחסים נרצה ריגוש חדש, ריח חדש, טעם חדש. משנשיג את מטרתנו שוב נציב לנו אחת חדשה ונאבד עניין במטרה הקודמת שתהפוך לנחלת העבר. כמובן שאם אתם חושבים שמערכת יחסים היא פתרון גורף לסבל שלכם אתם טועים טעות גמורה. מערכת יחסים סגורה או פתוחה לא תקנה אושר ושלמות לאדם שאינו שלם עם עצמו מלכתחילה, או לפחות נמצא בנתיב בו הוא בעבודה עצמית.
ככול שאתה שלם עם עצמך במערכת יחסים כך אתה מרגיש בה טוב וצומח לצד בן הזוג שלך. מערכת יחסים כזו תשרוד גם את המורדות ותעמוד במבחנים שתציב לה המציאות. וכשאומרים "שחרר אותו" לא מתכוונים תן לו ללכת או חלוק אותו עם אחרים, אלא שחרר מהאחיזה שלך בו, הוא לא שייך לך. קל לשחרר אחיזה? לא כל כך, אבל אם נצליח, נשתחרר מהסבל שאנחנו בעצמנו מסבים לעצמנו.
אם נצליח באמת לדעת את עצמנו ולהכיר במציאות בה אנו חיים נשתחרר מהפחד השורשי שלנו מלהישאר לבד. נשתחרר מהפחד שמישהו יפגע בכבודנו אם יעזוב אותנו, מ'מה האחרים יגידו' אם ננהג כך או אחרת, נשתחרר מהפחד הגדול ביותר, שלי לפחות, פחד מאיבוד השליטה על חיי.
אם רוצים לתבל את חיי הסקס או להפתיע בתוך מערכת יחסים קיימת, אפשר לעשות זאת גם בלי לפתוח את מערכת היחסים. כשמתנסים יחד בחוויות חדשות ומשותפות, כשמשתפים את בן הזוג ברובד חדש שגילינו על עצמנו הוא מגלה בנו עניין מחודש. כשמחדשים בחדר המיטות, מתנסים בתנוחות חדשות, כשהופכים את המשחק המקדים להצגה בפני עצמה ומשקיעים בו כיד העולה על הדמיון.
מונוגמיה אהובתי
כשפותחים את מערכת היחסים לוקחים סיכון. יש אנשים שיחליטו שהסיכון שווה גם אם בסופו של דבר יאבדו את בן זוגם הקבוע, ואחרים יחליטו לשנס מותניים, להשקיע בעצמם ולמצוא עניין מחודש בבן זוגם.
מערכת יחסים מונוגמית היא מאתגרת ונדרשת בה התמסרות באופן מוחלט, וכשהיא טובה ומזינה היא לוקחת את השותפים בה לגבהים שלא יוכלו להגיע אליהם באף דרך אחרת.
כשמצליחים להרפות מהאחיזה באחר מבינים באמת מהי הרפיה, מהי סליחה, פרגון, סבלנות ושמחה אמיתית.
מבינים שאהבה היא פשטות. פשוט להיות שם ברגע הנתון עבור מי שאנחנו אוהבים. לעצום את עיננו ולגלות שגם אז, גם אם פיזית בן זוגנו לא שם, אנחנו עדיין רואים ומרגישים את קיומו בתוכנו ואין בנו את הרצון לקשור אותו אלינו באזיקון.
לעולם לא אשכח את הלילה ההוא בו עמדתי מולו, מחליטה שקשר כזה אינו מתאים לי, מאחר ואין בי את היכולת להעמיד את הלב שלי במבחן הישרדות שכזה. אך אם ליבי לא היה פתוח להתנסות ולבחון דרכים חדשות לא הייתי מגלה זאת לעולם.
אמיתות כדרכן של אמיתות מתבררות כשמגלים עוד רובד על עצמנו. מערכות יחסים, פנים ושמות רבים להן, ומה שמתאים לאחד לא יתאים לאחר במסע החיים המסועף.
הרמתי עוד אבן שהייתה בצד הדרך הלא סלולה, וגיליתי שמערכת יחסים פתוחה מהסוג הזה אינה מתאימה לי.
לפנייה לכתב/ת 
