רף השכרות: יש מספר, אבל אין שפיטה אחידה
איך קורה ששני נהגים שנתפסו עם אותה כמות אלכוהול, זוכים להתייחסות שונה לגמרי בבית המשפט? התשובה פשוטה: מדינת ישראל אינה מוצאת לנכון להתאים את החוק למציאות בשטח הכוללת שופטים מתרעמים, ונהגים מבולבלים
כל שופט והחוק שלו. הסיפור הבא אולי מתחיל כמו בדיחה, אבל רחוק מלהיות כזה: שני נהגים מגיעים לשני בתי משפט לתעבורה. לשניהם נמצאה בבדיקת מכשיר הינשוף המשטרתי, מידת אלכוהול זהה: 290 מיקרו-גרם בדיוק. ומה אומר החוק בישראל על כמות אלכוהול כזו? העונש שבתי המשפט אמורים להשית הוא פסילת רישיון נהיגה לשנתיים לפחות. אלא שבסיפור שלנו, על נהג אחד נגזרה פסילה לשישה חודשים בלבד, בזמן שהאחר זוכה לחלוטין מכל אשמה. איך זה יתכן?
הסיבה לכך פשוטה. למרות פניות חוזרות ונשנות של שופטים, הטוענים כי החוק המתייחס לנהיגה בשכרות אינו מתאים למציאות בשטח, המדינה אינה דואגת לשנותו. התוצאה: חוסר אחידות בעונשים שמטילים בתי משפט על עבירות זהות, בלבול בקרב נאשמים, ואמון ציבורי הולך ומתמעט במערכת המשפט וגופי האכיפה.
שכרות או תחת השפעה?
לשון החוק בנושא שכרות ברורה לכאורה: אם בדיקה באמצעות מכשיר "ינשוף" מעלה תוצאה של 240 מיקרו-גרם אלכוהול בליטר אוויר, הנהג ייחשב לשיכור. אלא שבפועל, רף השכרות הנאכף גבוה בכ-20%, ורק מ-290 מיקרו-גרם ומעלה, ייחשב נהג לשיכור. הסיבה לכך היא פסיקות של בתי משפט, שמצאו פגמים וליקויים בהפעלת מכשיר המדידה המשטרתי, ולכן החליטו על הנהגת "שולי ביטחון" שיימנעו הרשעת חפים מפשע. שוליים דומים מתקיימים גם באכיפת עבירות תנועה אחרות, כמו מהירות מופרזת למשל.אולם, מתברר כי גם רף השכרות "המעודכן" אינו חד-משמעי. קחו למשל את המקרה של ג' - עובד מס הכנסה שזכה בעבר בתעודת "נהג זהיר". בבדיקת שכרות באמצעות מכשיר הינשוף, נמצאה לו מידת אלכוהול של 290 מיקרו-גרם. בדיוק הכמות שהופכת נהג לשיכור על-פי חוק, ואשר אמורה להביא לפסילת רישיונו לתקופת מינימום של שנתיים.
אלא שבית המשפט לתעבורה בירושלים גזר עליו רק שישה חודשי פסילה, תוך שהוא מציין כי במקרים שבהם נמדדת רמת אלכוהול בין 290 ו-400 מיקרו-גרם - ניתן להרשיע את הנהג בעבירה קלה יותר של "נהיגה תחת השפעת אלכוהול", ולא בעבירה החמורה של "נהיגה בשכרות". ומה ההבדל? העונש המינימאלי לעבירה הקלה יותר, הוא שלושה חודשי פסילה.
השופט אברהם טננבוים מציין כי החלטתו נסמכת על עובדות רבות שהגיעו לידיעתו, בדבר "שיבושים, ליקויים, פגמים, נהלים חסרים, חוסר ידע, ועוד רבות הקשורות למכשיר הינשוף". כל אלה, כך הוא פוסק, מחייבים את העלאת רף השכרות ל-400 מיקרו-גרם באופן זמני, וזאת עד שייושמו מסקנות של צוות בין-משרדי שבחן את בדיקות השכרות הנערכות לנהגים. "באשר לאלו שבין 290 ו-400 מיקרו-גרם", הוא מוסיף, "הרי יש לזכותם מנהיגה בשכרות, ולהרשיעם בנהיגה תחת השפעת אלכוהול".
על חודו של מיקרו-גרם
המקרה של ש' דומה לכאורה: גם בדיקת השכרות שלו העלתה תוצאה של 290 מיקרו-גרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף. גם כאן, תוצאת ההליך השיפוטי אמורה להיות ברורה וחמורה - פסילת רישיון הנהיגה לתקופה של שנתיים לפחות. אלא שבית המשפט לתעבורה בחיפה החליט לזכות את ש' מכל אשמה, תוך פירוש מקורי לחוק הקיים.
השופט שלמה בנג'ו מציע כי יש להחליף את רף השכרות הקיים כיום בחוק - 240 מיקרו-גרם אלכוהול - בזה שמיושם בפועל, 290 מיקרו-גרם. "בדרך זו תוגשם תכלית הפסיקה הבאה להציב רף שכרות ראוי ונכון, נוכח 'מקדמי הביטחון' אשר הצדיקו את העלאת הרף הקיים", הוא כותב בהכרעת הדין בעניינו של ש'. אז למה בכל זאת זיכה אותו השופט בנג'ו, לאחר שקבע שרף השכרות זהה לתוצאת בדיקת השכרות שלו?
הסיבה היא מיקרו-גרם אחד: לדברי השופט בנג'ו, רף השכרות מאפשר הרשעה רק מ-291 מיקרו-גרם ומעלה. וכך הוא מסביר את החלטתו: "מכיוון שהוראות התקנה קובעות כי רק נהג שבדמו יימצא ריכוז אלכוהול מעל המידה הקובעת (הדגשה במקור, ש.ה) ייחשב שיכור, על כורחך אתה חייב להסיק מכך כי רק ריכוז מעל רף זה - 291 מיקרו-גרם ומעלה - יחשב כנהיגה בשכרות".
יש לציין כי בהכרעת הדין בעניינו של ש', מציין השופט בנג'ו כי בתיק התביעה נפלו ליקויים ראייתיים ומחדלי חקירה. אלא שהוא גם מבהיר כי החלטתו לזכות את הנאשם, נסמכת על אותה פרשנות חדשה לחוק שהציע - ולפיה רף השכרות ייאכף מ-291 מיקרו-גרם ומעלה.
"ויפה שעה אחת קודם"
הבעיה היא שאותם שני מקרים המוצגים כאן, רחוקים מלהיות יוצאים מן הכלל. הערפול בנוגע לרף השכרות גורם לכך שבתי משפט שונים מטילים עונשים שונים, על אותן עבירות בדיוק. מומחי משפט, ובהם בכירים במשרד המשפטים, טוענים כבר שנים ארוכות כי חוסר אחידות בענישה - בכל סוגי העבירות - מוביל בין השאר להידרדרות אמון הציבור במערכת המשפט. זאת, מאחר שהיא יוצרת חוסר-שוויון וגורמת לציבור לחשוב שהענישה היא אקראית.שופטי התעבורה קוראים כבר תקופה ארוכה למשרדי הממשלה - או לחילופין, למחוקק - להסדיר את כל ההיבטים הנוגעים בעבירות השכרות. החל מאופן התחזוקה והשימוש במכשיר הינשוף, ועד רפורמה בדרכי הענישה, שתיצור "מדרג שכרות" שיאפשר הטלת עונשים שיתאימו למידת האלכוהול הנמדדת לנאשמים.
אלא שקריאות אלה לא הועילו עד כה. בהכרעת הדין בעניינו של ג', שהורשע בנהיגה תחת השפעת אלכוהול ולא בעבירה חמורה יותר של נהיגה בשכרות, מבהיר השופט טננבוים כי מדובר בפתרון זמני בלבד: "אין לנו אלא לקרוא שוב למחוקק להסדיר במהירות את כל נושא עבירת הנהיגה בשכרות, הן בדיקתה, והן הענישה עליה, ויפה שעה אחת קודם".
חשוב לציין כי הניסיון להסדיר את הטיפול בעבירות השכרות, לא נועד להקל בעונשיהם של נהגים שיכורים, אלא למנוע את הרשעתם של מי שאינם כאלה. "אין חולק כי יש צורך גם בענישה, ולעתים קשה וכואבת", מסכם השופט טננבוים. "אך ענישה זו צריכה להיות בהתאם לחוק בהיר וברור, ורק לפיו. ובעיקר, עלינו להשגיח כי לא נפגע בחפים מפשע, ובעיקר בחלשים חפים מפשע - שקשה להם להתגונן".
לפנייה לכתב/ת 
