רוצים לקיים מצוות צדקה? תנו הלוואה - לא כסף
פרשת שבוע כלכלית: המקרא מציע לטפל בעוני ובפערים הכלכליים בדרך שמתחשבת בכבודם העצמי של הנזקקים וגם מסייעת להם להיחלץ ממצוקתם
פרשת השבוע "ראה", עוסקת, בין היתר, במצוות הצדקה שהיא אחת המצוות החברתיות החשובות ביותר. המקרא, בשונה ממדינת הרווחה, מציע לטפל בעוני ובפערים הכלכליים בדרך אשר בה יש התחשבות בכבודם העצמי של הנזקקים וגם מסייעת להם להיחלץ ממצוקתם ולהשתקם. הדרך הטובה ביותר למתן צדקה היא לא בהענקת כסף, אלא במתן הלוואות ללא ריבית.
בטור על פרשת קדושים דנתי במצוות השדה המכונות: "לקט, שכחה ופאה", המחייבות את בעל השדה להשאיר תבואה בשדהו לעניים. מצוות אלה מגלמות חובה מוסרית ולא מדיניות סוציאליסטית, שכן המקרא לא יצר זכויות עבור העניים, וגם לא חובות משפטיות עבור העשירים. כך גם לעניין מצוות הצדקה, מתן צדקה היא חובה מוסרית שאינה יוצרת זכות עבור הנזקקים והיא אינה חובה הנאכפת על ידי השלטון.
הלוואה כצדקה
בפרשה נאמר: "כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארצך אשר יהוה אלהיך נתן לך לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון" (דברים טו, ז). כיצד יש לקיים את מצוות הצדקה? המקרא מצווה: "כי פתח תפתח את ידך לו והעבט תעביטנו די מחסרו אשר יחסר לו" (דברים טו, ח).
המקרא קובע כאן כי את מצוות הצדקה יש לקיים באמצעות מתן הלוואה לעני, ובמקרים מתאימים גם באמצעות לקיחת משכון מהעני כבטוחה להחזר ההלוואה ("העבט תעביטנו"). מתן הלוואה לעני נחשב על ידי הרמב"ם (1138-1204), ועוד פוסקי הלכה אחרים, כמעלה הגבוהה ביותר במצוות צדקה וכעדיפה על פני מתן כסף.
המקרא קובע כלל עקרוני לפיו בהלוואה לעני, יש להתנהג שלא כמקובל בהלוואה מסחרית. בספר שמות נאמר: "אם כסף תלווה את עמי את העני עמך לא תהיה לו כנושה..." (שמות כ"ג-כ"ד). בעוד שבהלוואה מסחרית לא אמורות להיות מגבלות על המלווה במימוש ההלוואה, בהלוואה לעני נקבעו הגבלות רבות. בין היתר נקבע שהמלווה לא ייכנס לביתו של הלווה (דברים כא, י-יא), ושהמלווה יחזיר ללווה בגד שנלקח כמשכון (דברים כא, יב-יג). הגבלה נוספת עוסקת באיסור להלוות בריבית.
התוכחה של ישעיהו
דיני הצדקה במקרא משקפים חברה ליברטריאנית המדגישה את חירותו של האדם ואינה רואה בממשלה אמצעי לסיוע לנזקקים. הנביאים אף הם שאפו לחברה כזאת. כך לדוגמא, הנביא ישעיהו פונה לעם ואומר להם: "למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ שפטו יתום ריבו אלמנה" (ישעיהו א, יז). למעשה, הנביא ישעיהו מטיל אחריות אישית לסייע לחלשים ולעניים, ויוצא במפורש נגד התקווה של העם שהשלטון יעשה עבורו את המלאכה.
ישעיהו מבקר את השלטון בזמנו, ודברים אלה רלוונטיים ביותר למצב היום. בישעיהו נאמר: "שריך סוררים וחברי גנבים כלו אהב שחד ורדף שלמנים יתום לא ישפטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם" (ישעיהו א, כג). המשמעות של הפסוק הזה היא שאין בכוחו של השלטון, המושחת מטבעו, לפתור את המצוקות של העם בכלל ואת העוני בפרט.
הנביא מסיים את דברי התוכחה בפסוק: "ואשיבה שפטיך כבראשנה ויעציך כבתחלה אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה". ישעיהו מבטא מאיסה מהשלטון וערגה למצב שהיה בישראל לפני המלוכה, בהם למשפחה ולקהילה היה תפקיד מרכזי בעיצוב הנורמות.
צדקה או צדק חברתי?
מהמקרא עולה כי אמנם עניים הם חסרי כסף, אך אינם חסרי אונים, ובאמצעות הלוואות ניתן לסייע להם. מאידך, מדינת הרווחה גורמת, בטווח הארוך, לטיפוח תפיסת עולם שהעניים הם קורבן של כוחות השוק ואין הם אחראים על מצבם.
כדאי ללמוד בעניין הזה מהקהילות החרדיות המטפחות גמ"חים (קיצור של גמילות חסדים), לרווחת חברי הקהילה. גמ"חים הם מוסדות המתמחים במתן הלוואות ללא ריבית וללא כוונת רווח. הגמ"חים מופעלים על ידי מתנדבים ומתבססים על תרומות. כיום נפוצים גם גמ"חים המתמחים במתן מענה לצרכים בסיסיים כמו מזון לחולים ולזקנים, ביגוד, ריהוט, כלים, תרופות לחולים, עגלות נכים ועוד.
מוסדות הגמ"חים היו קיימים בכל קהילות ישראל במשך מאות שנים, לצד מוסדות חסד אחרים כמו "התמחוי", "חברת ביקור חולים", "חברא קדישא", "הכנסת כלה", ו"פדיון שבויים." בניגוד להתפתחות הברוכה הזאת, מדינת הרווחה נטלה על עצמה תפקידים שונים בתחום עשיית צדקה, ובכך היא דחקה הצידה את חובת האדם המשפחה והקהילה לסיוע הדדי, וקעקעה את רוח ההתנדבות והאחריות.
במקום מענקים והטבות המחולקות על ידי הממשלה, הפתרון של מתן הלוואות וכן סיוע אחר באמצעות גמ"חים קהילתיים מתחשב בכבודם העצמי של הנזקקים והוא גם הדרך הטובה ביותר והמוסרית לסייע לכל מי שמשתדל להיחלץ ממצוקה כלכלית.
הכותב הוא עורך דין המייצג לקוחות מישראל ומהעולם בתחום המיסוי, ובעליו של אתר האינטרנט הישראלי לתכנוני מס בינלאומיים הכולל מאמרים וחדשות מיסו
ניתן לפנות אליו במייל: avinov@bezeqint.net
לפנייה לכתב/ת 
