מאט קיבי - קפיטליסט שילמד אתכם על מהפכה
האיש שחיבר את המניפסט של התנועה האמריקנית "מסיבת התה", הגיע השבוע לארץ כדי להסביר לליברלים ישראלים איך משכנעים את הממשלה לקצץ בתקציב ולהוריד מסים. מאט קיבי הוא לא בדיוק כוס התה של המוחים ברוטשילד, אבל הוא בהחלט יכול ללמד אותם דבר או שניים על איך מחזירים את הכוח לעם
"אל תחשבו שאתם לא יכולים להשפיע על השלטון, משום שגם אנחנו אמרנו זאת לעצמנו במשך שנים. הכוח של קהילתנו הוא בביזור, אנחנו יכולים להיעזר במה שהכלכלן פרידריק הייק קרא לו 'ביזור הידע', המאפשר לאנשים רבים במקומות מרוחקים לפעול יחד למען העתיד".
- מחאת האוהלים - סיקור מיוחד ב-ynet
- לעמוד הפייסבוק של ynet כלכלה וצרכנות
את מילות העידוד והתקווה הללו משגר לאזרחי ישראל הכלכלן והפעיל הפוליטי האמריקני מאט קיבי (Matt Kibbe), שביקר השבוע בארץ, בעיצומו של קיץ המחאה הישראלי. יש למילים תוקף רב, בהתחשב בעובדה שקיבי נחשב לאחת מדמויות המפתח מאחורי תנועת "מסיבת התה", תנועה עממית שהפכה בשנתיים האחרונות לממליך ולמדיח הראשי של הפוליטיקה האמריקנית. הן גם מפתיעות בהתחשב בעובדה שהדובר אינו בדיוק כוס התה של המוחים בשדרות רוטשילד.
קיבי אחראי, בצוותא עם הפוליטיקאי דיק ארמיי (Dick Armey), לחיבור המניפסט של תנועת מסיבת התה - "תנו לנו חירות" (Give us Liberty) או בתרגום אחר "תנו לארה"ב חירות". המניפסט מציג את משנתה של התנועה האמריקנית, שחרתה על דגלה הורדת מסים, צמצום מעורבות הממשלה בכלכלה, מלחמת חורמה נגד היוזמות החברתיות של ממשל אובמה והחזרת השרביט לידי המפלגה הרפובליקנית.
בנוסף, מכהן קיבי כיו"ר ומנכ"ל של ארגון "החופש עובד" (FreedomWorks), ארגון ליברלי המסייע בהפצת רעיונותיה של תנועת מסיבת התה. כמו התנועה שהוא מקדם, גם קיבי הוא דמות שנויה במחלוקת שמאתגרת את החלוקה המקובלת בין אנשי ימין לשמאל.
מצויד בשתי פאות לחיים היפיות, האיש שמקפיד לזעוק בכל מהדורת חדשות בארה"ב כנגד ביטוח בריאות לכולם ובעד הורדת מסים הוא מעריץ אדוק של להקת הגרייטפול דד, שמרבה לדבר על הקשר ההדוק בין רעיונותיה של תנועת התה לרעיונותיהם של ההיפים בשנות השישים. קיבי הוא גם חובב מושבע של בירות בוטיק, ענף שהקשר בינו לבין המאבק נגד שלטון התאגידים בארה"ב תועד היטב בסרט התעודה האקטיביסטי "מלחמות בירה".
רבים רואים בו דמות שחוללה מהפכה בתפיסה של האמריקנים את יכולתם של אזרחים להשפיע על קבלת ההחלטות במדינה, לוחם חופש שנאבק למען זכותו של היחיד להתקדם ללא הפרעה מול מוסדות מדינה וכנגד שלטונם של התאגידים בכלכלה האמריקנית.
את תומכיו של הנשיא האמריקני ברק אובמה, לעומת זאת, קיבי מעצבן מאוד. הם רואים בו כלי שרת בידיהם של בעלי הון, אשר מממנים את פעילותו של האיש הרך והאידיאליסטי למראה, על מנת שייפתה את הציבור ואת נבחרי העם לתמוך בהפחתות מסים ובצמצום של מדיניות הרווחה עד למינימום האפשרי. שדר הטלוויזיה הפופולרי קית' אולברמן נתן לפני כשנה ביטוי נאות לעוצמת הטינה שקיבי מעורר בשמאל האמריקני, כאשר כינה אותו בתכנית הטלוויזיה שלו "האיש השני הכי גרוע בעולם".
הבנק טעה? שהבנק ישלם
קיבי וחבריו לארגון "החופש עובד", ביקרו השבוע בישראל לרגל הרצאתו של השדר הימני גלן בק, שהגיע לירושלים כדי להצהיר על תמיכתו בישראל. באותה הזדמנות החליטו להיפגש עם פעילים ישראלים התומכים ברעיונות ליברליים (חירות הפרט) ולסייע להם בארגון מחאה למען חופש כלכלי בישראל.
בפגישה שנערכה בתל אביב, כקילומטר אווירי ממאהל המחאה המרכזי של המדינה, נשמעה בעיקר הטענה שהחברה הישראלית אינה זירה הולמת למאבק מהסוג שקיבי וחבריו מובילים בארה"ב. המסורת המפא"יניקית, הריכוזיות הגבוהה והאיום הביטחוני שגורם לתלות במושג המדינה, גורמים לכך שקשה לשכנע את הרחוב הישראלי כי הממשלה אינה חלק מהפתרון אלא היא הבעיה עצמה.
אך אנשי "החופש עובד", שהגיעו בטיסה ממזרח אירופה, שם ערכו סיור דומה במדינות עם מסורת סוציאליסטית חזקה יותר מזו של ישראל, אינם מרימים ידיים. "גם בארה"ב חשבו עד לפני ארבע שנים שדעת הקהל נוטה באופן אוטומטי לעבר רעיונות של מדינת הרווחה", אומר קיבי. "ואז בא המשבר הפיננסי בוול סטריט ושינה הכל".
החלטת הבית הלבן לפתוח את הארנק הלאומי, להדפיס דולרים ולחלץ את הבנקים הגדולים מניו יורק מהבוץ ששקעו בו עם התפוצצות בועת הנדל"ן הייתה, בדיעבד, קריאת הקרב שהוציאה את תומכי מסיבת התה לרחובות. התכנית לחילוץ הבנקים לימדה חלקים נרחבים בציבור האמריקני מה ההבדל בין כלכלה חופשית, כפי שדיברו עליה קיבי ועמיתיו, לבין כלכלה תאגידית, ושמעורבות של המדינה אינה תמיד לקיחת כסף מהעשירים כדי לעזור לעניים - הכסף הציבורי גם יכול לנוע בכיוון הפוך.
"היום, מפרספקטיבה של כמה שנים קדימה, ניתן לומר בוודאות שהתכנית לחילוץ הבנקים הייתה טעות", אומר קיבי. "הגופים הפיננסיים הגדולים ביותר בארה"ב, כמו ליהמן ברדרס וסיטיבנק, חזרו לשלוט בכלכלה. הם גדולים כשהיו והם אפילו מסוכנים יותר כי בראשם עומדים מנהלים שלמדו על בשרם שהגופים שהם מובילים הם גדולים מדי בשביל ליפול. כלומר, הם יכולים להסתכן ולעשות טעויות ומי שישלם זה הממשלה".
עבור ארגון כמו "חופש עובד", שנוסד ב-1984 ועד לפני כשנתיים היה אלמוני למדי, תכנית החילוץ הייתה מקפצה פוליטית אדירה. לפתע, מיליוני מאזינים חדשים הקשיבו לרעיונותיהם שהחלו לנוע דרך האינטרנט. "יותר ויותר אנשים החלו להקשיב לנו ולתמוך בנו באותה תקופה, כי השיטה שלנו דוגלת באחריות אישית: הבנק טעה - הבנק ישלם. לא אנחנו האזרחים צריכים לשלם על הטעויות הללו".
"מפיצים רעיונות - לא אנשים"
לכאורה, אין הרבה בין תנועת המחאה שקמה כעת במדינת ישראל לבין רעיונותיו של קיבי. הקריאה המרכזית ברחובות בימים אלו היא להגדלת ההוצאה הציבורית, להעלאות שכר במגזר הציבורי, להשקעה נוספת בחינוך, בבריאות ובדיור ציבורי ולהטלת הגבלות על חברות פרטיות.
אך קיבי סבור שמתחת למעטה הסוציאל דמוקרטי של המחאה הישראלית נמצאים רעיונות שאינם סותרים את דרכו. לדבריו, הגורם העיקרי להתייקרויות הוא היקף המסים שמטילה הממשלה על הפעילות הכלכלית וקריאה להפחתת מסים היא למעשה קריאה להוזלת מוצרים. כמו כן, הוא מאמין שגם בישראל, כמו בארה"ב, אנשים רבים מבלבלים בין שלטון תאגידי, או שלטון של משפחות בודדות, לבין חופש כלכלי אמיתי, שבו התחרות החופשית מאפשרת לעסקים קטנים לפרוח.
בנקודה אחת, אין ספק שקיבי וחבריו יכולים להועיל רבות לתנועת המחאה החדשה בישראל: אנשי מסיבת התה יכולים להוות מודל לחיקוי עבור אזרחים שמבקשים ליטול לידיהם את היכולת להשפיע על החלטות הפוליטיקאים ולוודא שנבחרי הציבור עומדים מאחורי הרעיונות שנשבעו בשמם בנאומי הבחירות.
מאז שהחלה לפעול, בשנת 2009, הפכה תנועת מסיבת התה לגורם שכל פוליטיקאי ימני עם יצר הישרדות בריא, חייב להתחשב בו. בלי מנהיג רשמי ובלי רשימת מועמדים לשלטון, הצליחו חבריה לחולל תוך פחות משלוש שנים מהפך בצמרת הפוליטיקה של ארצם והוכיחו שבעידן האינטרנט, אזרחים מאוגדים עם מערכת רעיונות סדורה ועם כוח רצון אדיר יכולים להשפיע עמוקות על מערכת קבלת ההחלטות בארצם.
יותר מ-80 נציגים שבהם תמכה התנועה נבחרו לשני בתי הנבחרים של ארה"ב בבחירות שנערכו ב-2010. חלקם גברו על מועמדים מכהנים מטעם המפלגה הדמוקרטית וחלקם גברו על מועמדים מתוך המפלגה הרפובליקנית אשר לטענת אנשי התנועה לא היו מחויבים באמת לרעיונות של חופש כלכלי.
"אנו נמצאים בעידן של ביזור הידע", מסביר קיבי את סוד הקסם של התנועה. "האינטרנט מאפשר לך להעביר רעיונות מנקודה לנקודה ללא הגבלה וללא צורך בכסף רב או בהשפעה על אמצעי התקשורת המקובלים. אנשים הולכים אחרינו כי אנחנו מפיצים רעיונות ולא מפיצים מועמדים, שיכולים להצהיר על דבר אחד אבל אחרי שהם נבחרים מגלים שהם מחויבים לדבר אחר. הוכחנו שאנחנו יעילים יותר מהמפלגה בגיוס תומכים בלתי צפויים כי אנחנו מתקשרים על בסיס הרעיונות".
פרט מעניין לגבי הדמויות הראשיות שמאחורי תנועת מסיבת התה הוא, שהם אינם נרתעים מלהזכיר את ההשפעה המכרעת שהייתה לפעילותם של ארגוני השמאל בארה"ב על דרכי פעולתה של התנועה השמרנית. שיטות הפעולה של התנועה - ארגון חוגי בית לגיוס תומכים, הסתייעות במוסדות ציבוריים קיימים כדי להגיע לקהל, הופעה מאורגנת בעצרות פוליטיות של המתנגדים על מנת להציג להם שאלות מביכות, חדירה למפלגות פוליטיות מבוססות דרך התפקדות ותמיכה במועמדים - כולן שיטות הלקוחות מארגז הכלים של תנועות הפועלים בארה"ב של שנות ה-20 והתנועה לזכויות האזרח בשנות ה-60. זו ההוכחה לכך שגם אם אינך מסכים עם הרעיונות, אתה עדיין יכול להעתיק את השיטות להפצתם.
לפנייה לכתב/ת 
