נכנסתם לחובות בגלל החתונה? מגיע לכם!
אם אתם בוחרים להיות חלק ממשחק שקובע שבלי זיקוקים, זמר, לימוזינה, טרמפולינה ופסנתר כנף החתונה שלכם תהיה עלובה, אל תבואו בטענות כשתקבלו הפקת קרקס מגוחכת עליה תמשיכו לשלם שנים אחר כך
הגעתי עם ראש פתוח, בציפייה שמבין עשרות הדוכנים המציעים שירותים שונים משהו יקרוץ גם לי. בכל זאת, אני חלק מקהל היעד, והרי אנחנו, המתחתנים, איננו קבוצה חד גונית אלא אוסף של אנשים שונים. המשותף לכולם הוא שהם רוצים חתונה יפה ונעימה, להם ולאורחים, אז אך הגיוני שביריד יהיה גיוון כלשהו.
אולם, ככל שהעמקתי לצעוד, כך נתמלאתי תחושת קלסטרופוביה שעוררה בי דחף עז לסוב על עקביי ולברוח כל עוד רוחי בי. זו לא היתה צפיפות יתר שהלחיצה אותי, שכן המקום סודר באופן רחב ונוח עבור המבקרים הנרגשים. זו היתה האווירה האגרסיבית שגרמה לי להרגיש כמו חיה ניצודה.
נקטתי בכל אמצעי הזהירות, השתדלתי לא להבליט את הטבעת על אצבעי, פסעתי בנחישות ונמנעתי מיצירת קשר עין עם אנשי המכירות שגדשו את המתחם, כדי שלא יריחו את האירוסים שלי ויעוטו על הטרף. הקפדתי להתעכב רק מול הדוכנים שעניינו אותי באמת, אך לשווא. לא הספקתי לעבור מטר רבוע אחד בשקט, ואותרתי.
אלו היו בחורות לרוב, חייכניות באיפור מוקפד ושיער גולש, חלקן לבושות בשמלות לבנות כדי להזכיר לי שמדובר ביריד חתונות ולא בשוק, חלילה. הן ניסו למכור לי כל מה שאני לא צריכה כדי שהחתונה שלי תהיה מוצלחת, אבל שיוכל לעבור כגימיק מטופש שיסחט ממני עוד כסף.
מוצרי הלוואי כללו בין היתר לימוזינות, יהלומים שיחולקו לאורחים כמזכרת, מעגלי מתופפים או רקדניות בטן או שניהם, זמרים מכל ז'אנר, מלכות דראג ושמלות עם שובל באורך 30 מטר. הגדילה לעשות נציגת מכירות אחת שכאשר סירבתי לעצור ולשמוע מה יש לה להציע לי, רדפה אחריי ודקרה אותי קלות עם העלון המודפס על נייר קשיח ומבריק שאחזה בידה.
כל אורח מתבקש לשלם 400 שקלים לפחות
חבוטה ומבוהלת, התקשיתי להתרכז בנותני השירות הרגילים והחיוניים שבצבצו בין שלל האטרקציות המיותרות. ובאמת, למי יש פנאי לחשוב על צלם או דיג'יי כשאת דרכך חוסם בקבוק פלסטיק בגובה שני מטר שמסביר כמה את חייבת אותו ברחבת הריקודים שלך?
ימים ספורים לאחר מכן, בעודי מתאוששת מהבלגן המסנוור בלבן, קראתי שמתחתנים רבים נכנסים לקשיים כלכליים אחרי שהחתונה המפוארת נגמרת, והם נשארים עם החובות. ובכן, צר לי, אבל אין בי טיפת אמפתיה עבורכם. אני מבינה את הרצון לחגוג את אהבתכם, גם מול קהל נרחב של כמה מאות מוזמנים, אבל העובדה שאתם צריכים תפאורה מנופחת עד כדי גיחוך לשם כך, פשוט מזעזעת.
הסיבה שנותני השירותים השונים יכולים להתנפל על כל מי שרוצה להתחתן, היא כי הזוגות מאפשרים זאת ומשחקים לידיהם. הבעיה נעוצה בעצם ההגדרה של חתונות כתעשייה. תעשייה מטרתה עשיית רווח, לא רומנטיקה. וכאשר זוגות בוחרים לשתף עם התעשייה הזו פעולה, החתונה שלהם נראית בהתאם, כמו מופע אור קולי מלאס ווגאס.
שמעתי על זוגות שהזמינו כ-400 מוזמנים, לחתונה שעלתה להם מעל 160 אלף שקלים. בחישוב זריז זה אומר שכדי לכסות עלויות, על כל אורח לשלשל 400 שקלים לתיבה בכניסה. יש מי שידו משגת לשים סכומים כאלו כאורח, אבל עדיין מדובר בחוצפה ממדרגה ראשונה. וכל זה למה? כי היו כל מיני פעלולים וגימיקים שהזוג פשוט לא היה מסוגל לוותר עליהם.
אם היה מדובר באטרקציה אחת, משהו שהוא בגדר הגשמת חלום, ניחא. אבל אצל רבים התחושה היא שכמה שיותר גדול ונוצץ, יותר טוב. יותר ויותר זוגות רוצים להפוך את האירוע שלהם לכזה שאף אחד לא ראה כמותו, ומשום מה, התפיסה הרווחת היא שחתונה מרשימה חייבת להשפריץ עושר, החל בכניסת החתן והכלה עם מסוק, דרך הזיקוקים מחרישי האוזניים וכלה בשלוש שמלות לכלה.
אין שום דבר מקורי בחתונה יקרה
הבדיחה היא, שככל שתתאמצו יותר ותפזרו יותר כספים, כך גדל הסיכוי שהחתונה שלכם תיראה בדיוק כמו כל החתונות שאורחיכם היו ויהיו בהן. נכון, כל כמה שנים נכנסים טרנדים חדשים, אבל בשורה התחתונה התעשייה עצמה לא מכוונת באמת לספק אתכם, אלא רק לגרום לכם להוציא יותר כסף, על ידי כך שתרצו את אותן תוספות מיותרות שחברים שלכם בזבזו עליהן כסף לפניכם.
אין שום דבר מקורי בחתונה יקרה, ואין כל קשר בין העומס הצבעוני והזרחני שאופף חתונות מסוג זה לבין טוב טעם. הבחירה שלכם בהצעות היקרות ביותר שיש לשוק להציע לא הופכת אתכם למיוחדים, כי לא חשבתם עליהן לבד. הן הוכתבו לכם מראש על ידי אנשי מכירות, שמתרגמים למוצרים את מה שראיתם בסרטים הוליוודיים שכל קשר בינם לבין אהבה ומציאות מקרי בהחלט.
אחרי שתיכנסו לחופה על פסנתר כנף, לצלילי השיר הדביק שבטח לא טרחתם להקשיב למילים שלו, אל תופתעו כשיתברר שלא הצלחתם לרגש כמעט אף אחד, למרות מנות הגורמה. החתונה שלכם היא בסך הכול עוד מסיבה, שהיתה יכולה להיות הרבה יותר מהנה אם הייתם מתאמצים קצת פחות.
וכשתגיע העת לשלם לכל בתי העסק שלקחו חלק בהפקה המושקעת, אל תתלוננו. כשבוחרים את הספקים מתוך תעשייה שמתנהלת כמו צייד בספארי, לא מפתיע שהחופה נראית כמו קרקס, ורחבת הריקודים כמו גן חיות. תאכלו בתיאבון את הדייסה הנוצצת שבישלתם.
ומה דעתכם, שונאים או אוהבים חתונות מפוארות? טקבקו לנו!
לפנייה לכתב/ת 
