דור המייסדים
התפטרותו של סטיב ג’ובס מאפל, היא צעד נוסף בעזיבתם של דור הנפילים, האנשים שייסדו את תעשיית הטכנולוגיה, שבנו את העתיד בו אנחנו חיים. האם כעת שהם עזבו יש מקום על במת ההיסטוריה לדמויות חדשות? או שאולי נגמר עידן הנפילים?
קראו עוד על:
ב-1975, ביל גייטס קרא על אחד המחשבים הראשונים ה-Altair 8800 והחליט להרים טלפון לחברת MITS שייצרה את המכשיר. נשיא החברה, אד רוברטס, החליט להזמין את האיש הצעיר. גייטס סיפר שהוא וחברו פול אלן, יצרו תוכנה שתאפשר תקשורת עם המערכת החדשה של MITS. באותה העת לא הייתה כתובה שורת קוד אחת, אך השניים הצליחו למכור את הרעיון ותוך שבועות הציגו מוצר בסיסי עובד. ב-1976 הוקמה חברת Microsoft שהתמקדה ביצירת תוכנה שתוכל לעשות דברים יוצאים מן הכלל.
לן בוזק ובת זוגו סנדי לרנר, חברו ב-1984 לריצ’ארד טוריאנו ויחד הם הקימו את חברת התקשורת והרשתות סיסקו. גם החברה הזו החלה במוסך הביתי ומכרה מוצרים בדואר - ראוטרים שכללו פרוטוקול שאפשר למספר מחשבים להתחבר וליצור רשתות תקשורת. לימים התרחבה ומייצרת כיום מוצרים לצד פיתוח שירותים ופרוטוקולים ובשנת 2000 נחשבה לחברה בעלת הערך הגבוה ביותר - 500 מיליארד דולר.
סטיב ג’ובס וביל גייטס הם שני השמות המוכרים ביותר של דור המייסדים. אבל הם שניים מתוך מספר לא מועט של אנשים שחיו בלב הסערה, שראו שמשהו עומד לקרות והחליטו שהם רוצים להיות חלק מהמשהו הזה. האנשים האלו נולדו עם תשוקה יוצאת דופן וכוח רצון שנדמה לפעמים שהוא על אנושי והפכו עסקים קטנים ומשונים לתעשיות של מליארדי דולרים.
סופה של תקופה
ב-1990 עזבו בוזק ולרנר את סיסקו. למעשה השניים הועזבו על ידי צוות הניהול המקצועי שהובא לחברה על ידי קרנות הון סיכון שהשקיעו בה. השניים עזבו עם 170 מיליון דולר. בוזק הוא בין האחראים לפרוטוקול ה-LAN שכולנו מכירים היום.
בשנת 2000 פרש ביל גייטס, מרצון, מתפקידו כמנכ”ל מקירוסופט ונותר ראש מועצת המנהלים ו”ארכיטקט תוכנה ראשי” (תפקיד שהמציא לעצמו). הסיבה לעזיבה לא הייתה מחלה או בעיה כלשהי אלא הרצון של גייטס להתרכז בקרן הפילנטרופית שהקים עם אשתו. באותה תקופה גייטס עדיין אחז בתואר האיש העשיר ביותר בעולם, ולמרות שזכה ללא מעט ביקורת על הדרך בה ניהל את מיקרוסופט, הוא נחשב לאחד היזמים החשובים ביותר בעולם המחשבים.
2011 אנחנו רואים את עזיבתו של סטיב ג’ובס את אפל. כמו בוזק גם ג’ובס לא עוזב מרצון, בניגוד לבוזק זו מחלת הסרטן שהביאה את ג’ובס להחליט לוותר על תפקיד המנכ”ל ולהשאר, כמו גייטס, ראש מועצת המנהלים.
בזמן שאנשי החזון האלו עזבו, אנשים חדשים נכנסו אל הבמה: סרגיי ברין ולארי פייג’ מגוגל, מרק זאקרברג מפייסבוק, קווין רוז מדיג, ג’ק דורסי מטוויטר ועוד אחרים. כל אחד מהאנשים האלו יצר אימפרייה כלכלית אדירה במהירות עליה יכל דור המייסדים רק לחלום. אך האם נזכור את רוב החברות האלו בעוד 30 שנה? הרבה מהחברות האלו הן רשתות חברתיות, טרנד שעדיין לא מיצה את עצמו אך קשה לומר עליו שהוא נצחי. למרות שההיסטוריה הוכיחה שהדברים המוזרים ביותר מצליחים לשרוד ולפרוח, אפשר לומר די בוודאות שמחשבים (מסוגים שונים) כולנו צריכים ועוד נצטרך, אבל כמה עוד לייקים נוכל לעשות בעשור הקרוב?
שאלה נוספת שעולה היא, כמה חזון יש לכל החברות החדשות האלו שמגלגלות מליוני דולרים? האם למי מהם יש את הלהט והיכולת לחצוב לעצמם מקום בשוק ובדפי ההיסטוריה או שאולי נדרש סוג מאוד מיוחד של אנשים כדי לצלוח את השינויים שעוד עתידים לבוא על התעשייה הטכנולוגית?
מלקולם גלאדוול ויוצאי הדופן
בספרו Outliers (החיצוניים, יוצרי הדופן) מנתח מלקולם גלדוול, כתב הניו יורקר וסופר, את הדרך שעשו רבים מהאנשים שאנחנו מכירים היום בתור מובילים ומעצבי דיעה. הוא הביט לא רק על אנשי תעשיית הטכנולוגיה אלא גם על יוצרים מוסיקליים, מדענים, אנשי רוח וכן הלאה. שתי מסקנות מרכזיות עולות מהספר. הראשונה היא שכל האנשים הללו לא יצרו הצלחה של יש מאין, הם כולם עבדו קשה מאוד וצברו שעות ניסיון רבות. כמה רבות? מספר הקסם על פי גלדוול הוא 10 אלף שעות. שפרו את המיומנות שלכם במשך זמן רב כל כך ותהפכו להיות לא רק מומחים אלא למומחים יוצאי דופן.
הנקודה השנייה שגלדוול מציג היא, תאמינו או לא, מזל. גייטס חידד את יכולות התכנות שלו במשך שעות רבות, אבל הוא יכול היה לעשות זאת בגלל שבתקופה בה למד ניתנה לו הזדמנות לקבל גישה לחדר המחשבים של האוניברסיטה, דבר לא טריוויאלי כלל באותם השנים. ג’ובס לא הגיע עם הרבה כסף ועל פי עדותו נשר מהלימודים וניצל את שהותו בקמפוס כדי להיכנס לקורסים שונים, ביניהם קורס טיפוגרפיה וקורסים נוספים שגרמו לו לחשוב על מחשב עם מערכת הפעלה שונה ואנושית.
כאשר אנחנו מתבוננים על הדור החדש של מובילי הטכנולוגיה, קשה לומר על מי מה שהם צברו את הקילומטרז’ של קודמיהם. לא מעט מהם הקימו את האתרים שהפכו אותם למליונרים כמעט בטעות, ובניגוד לדור המייסדים שדחפו קדימה ולעומק בכל דבר שעשו, הדור החדש של אנשי עמק הסיליקון נראים כאילו הם מבצעים ניסויים רוב הזמן ונהנים מההצלחות המיידיות: זאקרברג פועל על פי הפילוסופיה של “קודם נעשה ואחרי זה נחשוב על ההשלכות”, כפי שניתן היה לראות בצורה חריפה בהשקה של שיתוף הפעולה בין פייסבוק לסקייפ. Yelp, שירות המלצות על מקומות בילוי ואכילה, לא מציגה שום קו מחשבה מהפכני שיאפשר לחברה להתקדם ולפרוץ דרכים חדשות. רוב החברות לא מציגות שום יכולת של פריצת דרך, לא כמו אלו שבצעו דור המייסדים.
האם יש סיכוי לענקים נוספים כיום?
האם הפילוסופיה שגידלה את דור הנפילים היא זו שיצרה אותה? ילדות בתקופה בה היה פחות כסף ואנשים קשיי יום האמינו שרק עבודה קשה תאפשר לאנשים להתפרנס בכבוד? האם הרצון להימלט מהעוני והשיממון של היומיום הם שדחפו את הנפילים לצאת ולפעול? אם כן, יש סיכוי גדול מאוד שהדור הנוכחי של הסטארטאפים כבר לא יביא לנו בוזק או גייטס חדשים. לא נעים לומר, אבל עוד רשת חברתית, ועוד שירות חכמת המונים הם לא הדבר שיצעיד את האנושות אל העתיד המובטח.
ישנה הזדמנות, ממש עכשיו, לאנשים עם חזון וכוח רצון להתעורר ולהקים את הדבר הבא וליצור משהו שישרוד פה גם בעוד 30 שנה מהיום, אבל כדי לעשות זאת הם צריכים ליצור את המהפכה הבאה ובאותו הרגע לחשוב איך המהפכה הזו תתהפך שוב עשור לאחר מכן ושוב פעם תתחדש בעשור שאחריו. בסופו של דבר, אנחנו זקוקים לנפילים חדשים, אנחנו זקוקים לאגדות שילכו בינינו.
