"המהדורה הצעירה": הרחיקו את הילדים

לכאורה, הכל בסדר גמור. מהדורת חדשות שבועית, מרוככת ומותאמת לילדים ולנוער, משודרת בערוץ 2 מדי יום שישי בהגשתו הנעימה של גדעון אוקו ובשיתופם של כתבי חברת החדשות וילדים שנורא רוצים להיות כתבים בעתיד. מה כבר יכול להיות רע? שום דבר, אם תרצו. לא מעט, אם תנסו לחשוב על זה לעומק.

גדעון אוקו, "המהדורה הצעירה". נדרש יותר תיווך(צילום: באדיבות ערץ 2)

המהדורה הקודמת, שבוע לפני זו החדשה, נפתחה בכתבה על פיגועי הטרור בדרך לאילת. רוני דניאל סיפר לצופיו הצעירים כיצד קבוצת מחבלים ירתה על "כלי רכב תמימים", והאנימציה הבסיסית של חברת החדשות, כזו שלא משכנעת אפילו ילדים בני ארבע, סיפרה את הסיפור בלי ליצור היסטריה.

שבוע לאחר מכן, אוקו נוסע לדרום לבלות עם ילדות מפוחדות בממ"דים. בתווך, אין אפילו מילה אחת שמסבירה את השתלשלות הארועים, את מעגל האימה האינסופי של פיגוע-תגובה-קסאם. כמו אסון טבע, כמו גזירת גורל: כך מלמדים ילדים לצרוך את החדשות שלהם. בלי חשיבה ביקורתית, ובעצם – בלי חשיבה בכלל. כן, כך עושים במהדורות לגדולים – אבל שם אפשר לתרץ את הליינאפ בכך שהמבוגרים כבר מכירים את הרקע ואת הסיבה והמסובב, הגם שלא תמיד אפשר להסכים עליהם. כאן, כשמבהירים לילדים לא רק חדשות אלא גם את מציאות החיים שלהם עצמם, נדרש קצת יותר תיווך, קצת יותר מענה לילדה בשמלה אדומה ושתי צמות, שעמדה ושאלה למה.

אוקו אמפתי ונעים עד אין קץ כשהוא משוחח עם דרי הממ"ד הצעירים על חרדות והדרכים להפיגן, ורק כדי להראות שלא כולם קורבנות פסיביים, מתמקדת המצלמה לדקה בנערה צעירה שיצאה עם אביה לרחוב לסייע לפצועים בעוד האזעקות צופרות, וגם הצילה חיים: יפה, כי הדור הצעיר זקוק לגיבורים לצורך הזדהות גם במהדורת החדשות שלו. זו תהיה הפעם האחרונה במהדורה בה יהיה גיבור שכזה.

אסף יחזקאלי מתווך את אירועי העולם הגדול, אחריו מישהו צעיר כמעט כמו צופי המהדורה יושב במגרש משחקים לילדים ומדבר על אירועי הספורט של השבוע – וזהו, גמרנו. בליינאפ למבוגרים, זו העת לעבור לכתבות לייפסטייל שהכינונו מראש, ולמבקרים זו עילה מצויינת להתבונן בחיים ובסגנון החיים שהוגי המדורה מייחסים לקהל היעד שלהם.

ילד שוקולד, ילדת סנדביץ'

ילדים הם צרכנים נלהבים של חדשות על אודות חיות ושימורן של חיות בסכנה, והמיזם להצלת ביצים של צבי הים הוא בהחלט נושא נאה עבורם – אבל מה שמגיע אחר כך הוא עדות לצפונבוניות לא כל כך נעימה ולגמרי מנותקת של ההוגים. ילדים עובדים בחופשה? כן, יש דבר כזה – ומשום כך מצפינה המצלמה לגולן, למפעל שוקולד משפחתי שבו עלם צעיר מאוד הופך מיד למושא הקנאה של כל צרכן שוקולד באשר הוא. הג'וב החלומי הזה מבהיר שכדאי להיוולד להורים הנכונים, אבל הכתבה אינה עוסקת ולו לרגע אחד בעשרות אלפי נערים ונערות שעובדים בקיץ הזה כדי לסייע במימון הצרכים הבסיסיים שלהם: לא גררו את צוות הצילום לשווקים מיוזעים או למפעלים מפויחים שם מצויים מי שבאמת צריכים לעבוד. לא מסרו נתונים על מצבם הכלכלי של בני נוער היוצאים לעבודה, וכבר לא ימסרו במהדורות הבאות, כי הנושא מוצה: הדרך בה מוצה מעליבה את האינטליגנציה של הצופים.

וכמו לא די בילד השוקולד, יש גם ילדת סנדביץ': כתבת צעירה פונה לשף בוגר ומקבלת ממנו רעיונות כיצד לשדרג את הכריך לבית הספר. שבוע לפני החזרה ללימודים – וזה כל מה שאפשר לומר בנושא? פסטו וגבינת עיזים?

הנה כי כן, מתוך התכנים הללו מתגלה הצופה אליו מכוונת המהדורה הצעירה: ילד שעבורו סנדביץ' של שפים ומפעל שוקולד הם חלק מחייו, אם בפועל ואם בפנטזיה. ואת אלה הוא חווה מתוך ממ"ד. אם תרצו, תמונת מצב של כל מה שדפוק בישראליות מודל 2011, ובלי מילה אחת של ביקורת.