רוצה להצליח? שחה עם כרישים

דייג אוהב דגים? תלוי את מי שואלים. היפנים מאוד אוהבים דגים טריים. לכן, הדגה הקרובה לחופי יפן הולכת ופוחתת ובשל כך נוצר צורך לבנות ספינות דיג אשר מפליגות רחוק יותר אל תוך הים.

• הישראלי הממוצע חי לפחות כמו מיליונר אמריקני
• חוששים ממעילות? דברו על זה עם העובדים
• נשים - אל תהיו השפחות של המאה ה-21
  

אבל ככל שהפליגו רחוק יותר, כך הלכה ופחתה טריותם של הדגים עד שהגיעו אל החוף והיפנים, אשר כה אוהבים על דגים טריים, לא אהבו את הטעם.  פיתרון הולם היה לרכוש מקפיאי ענק ולהקפיא את הדגים היישר מהים. אלא שהיפנים חכמים ומבדילים בין דג קפוא ודג טרי ולכן מחירו של הדג הקפוא הוזל משמעותית.

ישבו האחראים על הנושא ודשו בנושא והגיעו לפיתרון אולטימטיבי - התקינו על הספינות בריכות ענק של מי ים. כך,חשבו, ישחו הדייגים חי בבריכה עד החוף וכך יגיעו טריים יותר אל צלחתו של היפני.

גם אז התעוררה בעיה - היפנים האנינים מבינים עניין, הדגים היו עייפים משחייה בבריכה צפופה סנפיר אל סנפיר. במהלך התקופה בה שבה הספינה אל החוף, הדגים הפסיקו לשחות בעוז ובקושי שחו לאיטם. היפני אנין הטעם הבחין גם בזאת - הדג לא ערב לחיכו.

הכריש

ישבו חכמים - יש שיגידו אכזרים, וטקסו עצה. הם הכניסו לתוך בריכות הים בהם שחו הדגים - כריש. הכריש היווה איום ברור על חיי הדגים והוא אכן טרף חלק מהם. הדגים נאלצו לשחות הרבה יותר חזק כדי לשרוד בחיים (עד אשר יגיעו אל צלחתו של הסועד), ולכן שחו ללא הפסק כדי לשרוד ליד הכריש.

התנועה הבלתי פוסקת שלהם הפכה אותם לטעימים יותר ובא ליפן גואל- הדגים הגיעו טריים וטעימים אל הצלחת...

סיפור זה, שמהימנותו לא ברורה לגמרי, מככב זה שנים בשיחות מוטיבציה שונות שעורכים מנהלים ומאמנים לעובדיהם.

אני רוצה לחדד כמה נקודות מעניינות לאורו של סיפור זה

1. אנשים רוצים להצליח. אנשים אוהבים להיות מוקפים במצליחנים. חשוב להבין, שממש לא כל סיפורי ההצלחה הם סיפורים ורודים על הצלחה מהסרטים. כדי להצליח , אנו הרבה פעמים הולכים נגד הרצון העצמי שלנו, נגד מה שנוח לנו. פעמים רבות, אזור הנוחות הוא אזור הנכות - היכן שנוח לנו, אנו נתקעים, ולעיתים באופן שיכול להיות מסוכן להתפתחותנו- האישית והמקצועית.

בפראפראזה על הדגים, בריא לנו שיהיה כריש בסביבתנו, כי כך נהיה חייבים להמשיך לנוע ולא להיתקע. כשאנו שוחים, מתקדמים, לא קופאים על השמרים, אנו ממשיכים להתפתח, אנו יוצרים התקדמות - קטנה כגדולה, ומי שזז צעד ולו הקטן ביותר, מתקדם יותר ממי שתקוע במקום.  

2. מצד שני, דאגו שהקצב בו אתם שוחים, הוא קצב הגיוני ומתאים לכם. חשוב לשחות בסביבה שאינה מאיימת, כי אם מקדמת ומאתגרת. הרעיון הוא לשים את עצמכם בסביבה שתעלה את הרף האישי שלכם, אך לא תזעזע אתכם. כך תוכלו ליצור התקדמות, בלי לפתח חרדות יתר.

3. מי שרוצה להצליח, צריך להבין שיש מחירים ולעיתים אפשר גם לקבל נשיכה או איום משמעותי. יהיו זמנים קשים, ללא ספק, יש ואפילו אפשר שתגיע לידי משבר, אתם תשרדו ותרצו כבר לראות תוצאות אף על פי שאינם בנמצא. טעות קשה תהייה, אם תביטו לאחור! הנוחות היחסית בחוסר התמודדות, ההשלמה עם המצב של אי עשייה הם בבחינת נזק עבור מי שרוצה להצליח.

הדרך היחידה להמשיך בדרך להצלחה, היא פשוט להמשיך! יש אין ספור סיפורים מעוררי השראה שתומכים את הרעיון, אני בטוחה שאתם מכירים מקרים ויתכן שהם אף מעודדים אתכם להמשיך. לא אלאה אתכם בדוגמאות, אך קטע פשוט מופלא, מהיחידים שאני מכירה שיכול להמחיש את עומקם של דברים, הוא הקטע מהספר הגדול "מובי דיק" של הרמן מלוויל.

"הנמל השתוקק לסייע, הנמל שופע רחמים; הנמל פירושו ביטחון, נוחות, חמימות, ארוחה, שמיכות חמות, כל מה שמקל על עובדת היותנו בני תמותה. אולם ברוח העזה הזאת, הנמל, היבשה, הם הסיכון החמור ביותר העומד בפני הספינה; עליה להימלט מכל סבר פנים יפות; נגיעה קלה באדמה, שריטה בלבד של שדרתה עתידה לזעזעה לפני ולפנים. בכל כוחותיה היא מאמצת את מפרשיה כדי שירחיקו אותה מהחוף; נאבקת ברוחות המשתוקקות לדחוק אותה הביתה; מבקשת לעצמה שוב את מלוא תלישותו של הים האכזר; מבקשת נואשות מקלט בעין הסערה; מגינה היחיד הוא אויבה המר מכולם " (הרמן מלוויל- מובי דיק).

4. חוק מוכר בתחום ההצלחה, מדבר על "חוק עשר השנים"- לפי חוק זה, דרושות לפחות 10 שנים כדי ליצור הצלחה בכל מיזם או קריירה. היכולת להתמודד ולהמשיך לעמוד איתן מול מכשולים, מול הפתעות ואכזבות, היא מאלו שייקבעו בסופו של דבר את ההצלחה.

5. עמידות, התמדה, נחישות, לצד תשוקה ואמונה חזקה בדרככם, הם מאבות ההצלחה, ולכן, זכרו, גם אם יש בדרך חוסר נוחות וקשיים, מי ששם לו מטרה להצליח, פשוט ממשיך הלאה. "המנצחים לא פורשים, הפורשים לא מנצחים".