לגור איתו

אם אתם מוצאים את עצמכם, גם אחרי מספר חודשים מועט של קשר, משאירים בגד בדירה של בן/ת הזוג, ולאחר זמן קצר זה כבר כמה בגדים, ו...הופ, מוקצה להם מדף או מגירה, יש מברשת שיניים נוספת באמבטיה, ופתאום מתקיים הצורך להיות ביחד כל לילה - כנראה שהגיע הזמן לעבור לגור ביחד.

עוד בנושא מגורים משותפים בערוץ יחסים:

• למה אנשים פוחדים כל כך מהמילה חתונה?
• קפטליזם חזירי: כך תמצאי לך בן זוג עם דירה
• קוסם קוסם, אבל איך אתה משלם שכר דירה?
• זוגיות טרייה ולא ממוסדת, ופתאום: לקנות דירה
  

חיזור גורלי

מבחינה סטטיסטית מרבית הזוגות עוברים לגור יחד כחצי שנה מתחילת הקשר. זהו זמן אידיאלי. פחות מזה גם אפשרי, אך זה בא על חשבון תקופת החיזור, וחבל. אם האהבה תנצח אז יהיה לנו את כל החיים לגור יחד, וחבל לקצר את תקופת החיזור החד פעמית על ידי קפיצה מהירה מדי לשלב החיים המשותפים.

אל תוותרו על שלב החיזור. הוא לא יחזור על עצמו(צילום: index open)

אין מה לעשות, כשגרים יחד פחות מחזרים אחד אחרי השני, ובני הזוג עסוקים יותר בפרקטיקה יומיומית ופחות בקסם של ההיכרות. אם כן, להערכתי, חצי שנה של היכרות היא המינימום ההכרחי למעבר למגורים משותפים. במידה ויש ילדים זהו זמן היכרות והסתגלות הכרחי לתוספת החדשה למשפחה.

קחו בחשבון שזה לא ממש פשוט לעצור חיים קודמים ולהתחיל חדשים. יתכנו מצבים בהם יהיה קושי רגשי שנובע מכישלונות דומים בעבר, קושי לוגיסטי בשל נכסים קיימים, צירוף ילדים לתהליך וכו'. ברור שיתכנו גם מצבים בהם כל אחד ירצה ללכת לכיוון שמתאים לו, למשל - להשתקע בבית שלו, לגור באזור נוח יותר עבורו מבחינה קרייריסטית וכדומה. על כן חשוב לבצע החלטות משותפות ולא לקבוע עובדות.

במצבים כאלו, כדי שאף אחד מהצדדים לא ירגיש שהוא מקריב יותר מהשני, וכדי שבמקרה והקשר לא ישרוד, מומלץ לשכור דירה ניטרלית לתקופת מוגדרת ולרשום אותה על שם שני בני הזוג. הכלל תופס גם למקרה ולאחד מבני הזוג יש עדיין דירה (בשכירות או בבעלות) שהוא מחויב אליה.

אם אינכם מעוניינים להחזיק דירה ריקה, ניתן בהחלט להכניס לחוזה הקיים את בן הזוג המצטרף, אך לעולם לא להכניסו כבן חסות, על מנת שחלילה לא ימצא את עצמו מחוסר קורת גג ומושפל במקרה והקשר לא יצליח לשרוד. לגבי ריהוט ומכשור חשמלי, בשלב הראשוני, אני לא ממליץ למכור או לתרום ציוד כפול. עדיף לאחסן אפילו בתשלום לתקופה של חצי שנה-שנה.

אל תפחדו לדבר על כסף

תתרגלו, כבר בהתחלה, לדבר יחד על כסף. תחליטו שזה רומנטי ושאתם תהיו מהזוגות האלה שמציפים את הנושא הכספי, קובעים את החוקים מראש, ומפעם לפעם מנהלים דיון על המצב הנוכחי הכללי ביניכם ועל התכניות הכלכליות העתידיות שלכם (לעשות תוכניות לעתיד זה החלק הרומנטי, בעיניי).

בכל זאת אנחנו מגיעים למערכת המשותפת הזו כל אחד עם הכנסתו ויכולותיו. אני בעד להגיע להסדר על פיו כל אחד ישתתף באחוז שווה ביחס להכנסתו, וליצור קופה שתשמש את הוצאות המגורים המשותפות, ועדיין תאפשר לכל אחד לחסוך מעט כסף לעצמו. כך כל אחד יוכל לתרום באופן פרופורציונאלי למאמץ המשותף וגם ליהנות מפינה כלכלית קטנה עבור עצמו.

מוטב שכל אחד ישתתף באחוז שווה ביחס להכנסתו(צילום: shutterstock)

אם אחד מכם אינו יכול להשתתף בנטל הכלכלי של ניהול משק בית, כדאי שתבדקו איך אתם מרגישים בקשר לכך. אם אתם לא מרגישים שזה הוגן שאחד מכם יתמוך בשני כלכלית לתקופה זמנית, כנראה שאינכם מוכנים לשלב המגורים המשותפים. הרי החיים הזוגיים הרבה פעמים אינם סימטריים, בטח שלא כלכלית.

לסיכום, המטרה במעבר למגורים משותפים, מן הסתם, היא לחיות ביחד עוד הרבה שנים. הדרך ליעד מתחילה בצעד הראשון. תכנון נכון תוך התחשבות בבן/ת הזוג - יובילו לחיי שיתוף, כבוד והדדיות.

שיהיה בהצלחה!

- בואו לדבר על מעבר דירה בפייסבוק המחודש של ערוץ יחסים.

• ד"ר דניאל דריי – רופא, סקסולוג ומטפל מיני וזוגי. מנהל "תורת היחסים" – פורטל מיניות וזוגיות.