"הדרך אליך": קרנית גולדווסר הירואית

לא כך צריך להיראות יומן חייה של אשה צעירה. לא כך צריך להיות היום האחרון למילואים של אהובה. לא כאלה אמורים היו חיינו להיות בבוקר ה- 12ביולי 2006, כשאודי גולדווסר ואלדד רגב היו קרובנותיה של היתקלות וחטיפה. כשהצפון בער, כשהחלה מלחמה חפוזה ומבהילה, וכשקרנית גולדווסר נקרעה מחייה הקודמים והפכה לאורחת קבועה בסלונים של כולנו, מושא להערצה וחמלה כאחד.

עטיפת ספרה של גולדווסר. החיים השתנו ברגע אחד

בבוקר ההוא עשתה את מה שנשים עושות עבור מי שישוב בעוד כמה שעות ממילואים, ועמדה במטבח ובישלה. אבל אט אט החדשות והחששות הובילו אותה משם אל התחושה שמשהו נורא קרה, ואחר כך אל אי הוודאות העצומה, המצמיתה והבלתי נתפסת, שהיתה מנת חלקה עד ליום שבו הושב לה אהובה בתוך ארון. אלו היו חייה, וזהו הספר המתעד אותם - ספר מעורר כבוד באיפוק ובאלגטיות שלו. ספר שקשה לקרוא בלי מחנק בגרון. ספר שהוא התבוננות נדירה במה שקורה אחרי שהחרדה הישראלית הגדולה מכולן - קצין העיר מצלצל בפעמון הדלת - מתממשת.

בכשרון של כותבת מנוסה, בבהירות ובפתיחות שהופכים את הקריאה למסע שקשה להפסיקו, בחרה גולדווסר לכתוב את הדברים בזמן הווה, וכך היא הופכת את הקורא לשותף בהתרחשיות. אין כמעט פלאשבקים, למעט אלה שנועדו להיזכר בחיים המשותפים עם אודי. אין הטרמות, אין יותר מכפי שהיה במציאות בעת שהדברים התרחשו. תחושת ההווה המתמשך יוצרת, עבור מי שזקוק לכך, את הדרמה ההולכת ונפרשת גם לנגד עיניה של הכותבת - ואת המהפכה הטרגית שחלה בחייה.

ממואר של כותבת מנוסה

לעולם לא נוכל באמת להבין מה עובר על אדם דקות, שעות וימים אחרי הבשורה של קצין העיר, אלא אם כן איתרע מזלנו להיות נמעניה. לעולם, אני חושבת, לא נוכל לתפוס את גודל השבר שקרנית גולדווסר ומשפחותיהם של אודי ואלדד חוו כשהבשורה לא היתה ברורה, כשאיש לא ידע לומר להם מראשית האירוע ועד לרגעים האחרונים בראש הנקרה, לפני שראו ארונות - אם אהוביהם חיים או מתים. שלא במפתיע, בחרו המשפחות לדבוק בגרסה שהם חיים: רק לכך נדרשת מידה בלתי מצויה של תעצומות וכוח. כשצריך עוד להתמודד, בחדרי חדרים וכל הזמן, עם האפשרות ההפוכה - איך אפשר בכלל להתעמת, להילחם, להוביל קמפיין לשחרור, לצאת מתוך החרדה המצמיתה ולעכל אותה בקדחתנות של עשייה?

היא עונה על השאלות האלה אחת לאחת בספר, שהוא גם סוג של ממואר. הדמות הנערית והשברירית, האשה הפרטית והסטודנטית לתואר שני בטכניון, לומדת, למרבה הצער, לצאת מעולמה אל הזירה הציבורית, שם מתנהל מאבק מתמיד על דעת קהל וליבה של הממשלה, שם נפרט גורלה ל"מתווה עיסקה", שם דנים בשאלה אם יש להשיב לנסראללה את סמיר קונטאר או ש"המחיר" גבוה מדי. היא נאלצת לפתוח את ביתה לזרים גמורים שחלקם באמת רוצים ויכולים לסייע וחלקם רק "טרמפיסטים" (שמם של אלה לא מופיע בספר, וטוב שכך).

היא לומדת מהו כוחה האמיתי של התקשורת וכיצד צריך להתנהג אליה ואיך לפרוט את היגון לאמירה מנוסחת היטב, 40 שניות לכל היותר. והיא מגלה בעצמה, להפתעתה הגמורה, עוד ועוד מקורות של כוח במלחמה הארוכה על גורלו של אודי וגורלה שלה.

לאורך כל הדרך, גולדווסר מקפידה לספר לנו שלא היתה לבד: מוקפת בבני משפחה אוהבים ותומכים,

בחברים שעזבו הכל ובאו להיות במחיצתה ככל שיידרש, בפוליטיקאים שוחרי טוב ובמומחים שסייעו. אבל את כל אלה, כך למדה, צריך להוביל אל החלטות נכונות, וצריך להצית בהם תחושת אשם ולהט של כפרה, רצון לעשות והבנה של הבהילות הנדרשת.

על המלאכה הזאת ניצחה לבדה, בין היתר מפני שצה"ל מפקיד החלטות גורליות בידיהן של נשות חיילים. מבלי שתחטא אפילו פעם אחת באהבה עצמית, היא מספרת לנו מה היה וכיצד היה - ולנגד עיני הקוראים עולה וצומחת דמות מרשימה, מעוררת הערכה מאין כמוה.

כי היא לא השאירה דבר ליד המקרה. התדפקה על דלתות בארץ ובעולם, נפגשה עם כל מי שרק אפשר היה לעניין אותו בגורל החטופים, הפכה לדוברת הטובה ביותר והרהוטה ביותר שניתן להעלות על הדעת - ובשקט, כפי שהיא מספרת רק לעתים רחוקות בנרטיב הקשה והכואב הזה, המשיכה להתגעגע ולאהוב.

ביקורת על מקבלי ההחלטות יש כאן, אם כי במידה מתונה: במקומה אפשר להיחשף לרגעים פרטיים של אהוד אולמרט כשהוא נאלץ שוב ושוב להישיר מבט אליה, ולא להציע לה דבר מלבד חמלה, או לפורטרטים מהירים וחלקיים של פוליטיקאים אחרים אליהם הגיעה במסגרת מאבקה. בצדק גמור נשאר הספר הזה בגדר סיפור אישי ועצמאי לגמרי. בתבונה ובחן נשזרים בו רגעים קטנים ומצחיקים ומכמירי לב, פיסות של חיים שמעולם לא שבו למסלולם.

אז לקרוא? בוודאי: העובדה שהסוף, למרבה הצער, ידוע לנו, אינה ומעלה ואינה מורידה במסע ההירואי הכלוא בין דפי הספר. קרנית גולדווסר עצמה לא היתה בוחרת בשם התואר הזה לתאר את מסעה האבוד להשבת אהובה אליה, אבל כשקוראים, לאט לאט מתוודעים לתהליך הנדיר והאמיתי לגמרי, בו מתוך החרדות ומפח הנפש, היגון והטרגדיה, האהבה והפוליטיקה והגורל - נולדת גיבורה. בין אם היא רוצה בכך ובין אם לא, מגיע לה כבוד השמור אצלנו רק לגיבורים במדים.

"הדרך אליך", מאת קרנית גולדווסר. הוצאת ידיעות ספרים. 271 עמ'.