יותר חשוב להתנחל בלבבות מאשר באוהלים
כאשר דפני ליף התפרצה נגד פרופ' מנואל טרכטנברג הפסדתם את תמיכתי. לא חבל על הרוח שהפחתם? על התקווה? בלי אחריות לאומית לא יקום צדק חברתי
גדלתי על ברכי "תורה ועבודה", ולכן אני סוציאל-דמוקרט, שחושב כי צדק חברתי הוא המושג הקרוב ביותר למוסר התורה ולתוכחות הנביאים. ערכי ההתיישבות החלוצית החותרת לאיזון בין חופש ושוויון הם חלק מהשקפת עולמי היהודית-ישראלית. לפיכך, הייתי צריך להימשך בכל מאודי אחרי המחאה החברתית, להתפעם מן הרוח הנושבת מן העם, להיצמד למאבק ולא להרפות - ולא כך היה. מן הרגע הראשון הייתי חצוי, ובנפשי סערה גדולה עמוסת לבטים.
שנים רבות הובלתי מאבק ציבורי להתיישבות יהודית ברחבי ארץ ישראל שבידינו, עד שהתברר לי כי אחדים מחבריי פרקו את עול האחריות הלאומית, והכניסו אותנו לעימות מתמשך בין מדינת ישראל ומוסדותיה הנבחרים לבין ארץ ישראל. במשך שנים מאז אני אומר להם - אם אתם מפסידים אותי, ודאי שאתם מפסידים את רוב הציבור הישראלי. רבים מצטטים משפט שניסחתי (והתפרסם בביטאון "נקודה"): חשוב להתנחל בלבבות עוד יותר מאשר להתנחל בגבעות. אבל רק מעטים מרבני יש"ע ומנהיגיה הבינו והפנימו.
עוד בערוץ הדעות :
- טסים אל המצוק המדיני בספטמבר / אילן ברוך
- אדוני המנכ"ל, אתם האופנובנק האמיתי / עודד כרמלי
- נתניהו, אל תעשה שוק משבוי בעזה
/ בצלאל רז
עתה אני אומר למובילי המאבק לצדק חברתי: אם אינכם יכולים לשכנע אותי, ואני מאמין בכל לבבי ברעיונות אלה מנעורי, ותומך במלוא התוקף בדרישות לתיקון, ודאי שלא תוכלו לשכנע את רוב הציבור הישראלי, שעדיין עומד ספקן, מן הצד.
נתחיל בקוטג'. אני צרכן קבוע של קוטג', אחד או שניים ליום. מרגע שהוכרזה המחאה נגד החברות, התנזרתי, עד שירד המחיר. חתמתי. הסכמתי. ואז התברר לי, שעל גבי טיפסה ועדת קדמי, וששר האוצר שעט להתיר יבוא של גבינות, כדי להרוס את משקי החלב הקטנים בשם היעילות והתחרות, ולהשאיר רק את המחלבות הגדולות. ואני מסרב לתת יד לפגיעה חמורה זו באחת ההצלחות היפות ביותר של החקלאות הישראלית.
מאז אני מחכה לשמוע: האם יש מישהו ממובילי המחאה נגד מחירי המזון (שהקוטג' היה כמובן רק הסמל שלה), שמוכן לשים קו אדום ולומר בפה מלא - אנחנו לא נקנה גבינות מיובאות, ונקרא לציבור להחרים אותן, אפילו אם יהיה מחירן זול מגבינה ישראלית, כי אנחנו נגד פערי התיווך, אבל יצרני החלב בישראל, במיוחד היצרנים הקטנים, הם אחינו, ואיננו מוכנים להרוס אותם בשום אופן?! טרם שמעתי.
מכאן לתקציב המדינה, ולתפישה הכוללת של המאבק. שלושה אנשים הצילו את מדינת ישראל מהמפולת של יוון ואיטליה, ספרד ופורטוגל, שהשקפת עולם סוציאל-דמוקרטית בלתי מרוסנת הובילה אותם לאסון כלכלי-חברתי: נשיא המדינה, שמעון פרס, ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ונגיד בנק ישראל, סטנלי פישר. כל אחד מהם (לפי הסדר) תרם את חלקו לריסון תקציב ההוצאות של מדינת ישראל ביחס להכנסות ולחובות. לא שמעתי ממאהלי המחאה השונים שום מילה של הערכה, בפרט לא כלפי ראש הממשלה, שחוזר ואומר "כן" לתיקון חברתי ולשינוי סדרי עדיפות, ו"לאו" ברור לפריצת מסגרת התקציב.
בשבוע שעבר יצא המרצע מן השק: דפני ליף התפרצה נגד שליחו של ראש הממשלה, פרופ' מנואל טרכטנברג, ותמכה בגלוי בפריצת מסגרת התקציב. עד כאן תמכתי בלב חצוי וחושש. כעת עברתי לצד השני. אם אתם מפסידים תומך כמוני, הסופה דועכת, ולא בגלל הטרור והביטחון. לא חבל על הרוח שהפחתם? על התקווה? על ההישגים שכבר החלו להופיע?
פינוי-בינוי - פיקוח נפש
ולבסוף, למחאה הקשה והכואבת ביותר, למחאת הדיור. שנים רבות מידי בנו כאן דירות קטנות מאד באיכות עלובה, בתחילה, מחוסר ברירה היסטורי של פינוי המעברות, ואחר כך מתוך הרגל. ברחבי הארץ יש מאות אלפי דירות, שניצבות על עמודי כלונסאות ומועדות לקרוס ברעש אדמה עז, שפוקד את ארצנו אחת למאה שנה בממוצע, ולחולל את האסון הגדול ביותר בתולדות המדינה, חמור בהרבה מכל מה שיכולים לעולל לנו אויבינו.
לפנינו חובת פיקוח נפש בהיקף בלתי ידוע, ופיקוח נפש בדגש חברתי, מפני שהשכבות החלשות ביותר הן הגרות בבתים הללו, שאני מתכווץ כל פעם שאני רואה אותם. יש לאתר בתוכנית חירום את בתי הדירות המסוכנים משנות קום המדינה, לפנות את יושביהם דלי האמצעים למגורים זמניים על חשבוננו, להבטיח לקבלנים גדולים אחוזי בנייה מוגדלים תמורת הרס הבתים שעלולים לקרוס ברעידת אדמה נוראה, ולבנות בתי דירות תקניים ומרווחים במקומם. הדיירים הנוכחיים יקבלו דירות חלופיות, והקבלנים ירוויחו ממכירת הדירות העודפות והיקרות, שעדיין יש להן ביקוש רב אצל בעלי היכולת.
תוכנית חירום שכזו תגדיל בבת אחת את ההיצע של הדירות בלי מהפכות בקרקעות, בלי לפגוע בשטחים ירוקים, ובעיקר תצמצם את ממדי האסון הניצב לפתחנו. אלא שאנו מבינים באסונות רק אחרי שהם מתרחשים, דוגמת השריפה בכרמל.
כל דיבור על פתרונות דיור זולים, בלי להתמודד עם הבעיה החמורה ביותר, שמקורה בדיור זול מן הדור הקודם, הוא זריית חול בעיניים וחוסר אחריות לאומית. למרבה הצער, המחאה עלולה להתפוגג כמו סופה דועכת, כי בלי אחריות לאומית לא יקום צדק חברתי. אני פונה למנהיגי המחאה בקריאה: אנא קבלו את הצעתו של ראש הממשלה והיכנסו למו"מ תכליתי ורציני מתוך אחריות לאומית. אל תפזרו את אוהלי המחאה בטרם הסכם, אך הימנעו מכל מראית עין של ניסיון להפיל ממשלה דמוקרטית בהפגנות רחוב.
אולי ההישג החשוב ביותר של תנועת המחאה החברתית, ממש אור לעולם, הוא אופיה הדמוקרטי והיעדרה המוחלט של אלימות - זאת לא רק לעומת מדינות ערב, אלא גם לעומת בריטניה ואפילו ספרד. אפס אלימות, מחאה דמוקרטית, משא ומתן, צדק ותיקון, אחריות לאומית.
גולשים מוזמנים להציע טורי דעה: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
