יוסי עבר השתלת ריאה - ותרם איברי בנו שנפטר

מפגש מרגש בסימן דו-קיום בין מושתלי איברים למשפחות התורמים: בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים נפגשו היום (ב') לראשונה שלושה אנשים זרים לחלוטין, הקשורים זה בזה קשר שאי אפשר לנתק עוד.

יוסי שירמן (62) מבית עובד, שזכה בריאה של דנאל גוגנהיים ז"ל שנהרג בתאונת אופנוע בעיר באוגוסט 2004, פגש היום את אביו יעקב שקיבל את ההחלטה האצילית לתרום את איבריו ובכך להציל חיי אחרים. שש שנים לאחר שעבר את ההשתלה התבקש שירמן לקבל החלטה דומה, כאשר בנו גלעד נפטר. אף על פי שנתגלעו בעיות, נלחמה המשפחה על הזכות לתרום את כליית הבן למוחמד עלי אבו רחמן (58) המתגורר בשועפט במזרח ירושלים.

העניקו חיים בתרומת איברים:

• רגע לפני לידת בתו: יריב זכה בריאות וחיים חדשים
• הממונה על השכר באוצר נפטר; איבריו הצילו 3
• עליזה בת ה-22 נהרגה על אופנוע - איבריה הצילו 4
  

"המוות של דנאל נפל עלינו כרעם ביום בהיר", סיפר גוגנהיים על בנו שנהרג בתאונת אופנוע כשהיה רק בן 27.5. "דנאל היה האיש הכי טוב במשפחה, לא היה מסוגל לעשות למשהו משהו רע. לאחר התאונה, גם אני וגם גרושתי היינו תמימי דעים על כך שנתרום את איבריו. לדעתי זו מצווה דתית שצריך להציל חיים, כך שהשאלה אם כן לתרום או לא בכלל לא עלתה". 

"חליתי בסרטן ובמסגרת ההקרנות אמרו לי שייתכן שהריאות שלי ייפגעו. לאחר כמה שנים הייתי במצב שאני חייב תרומה", אמר שירמן, ששעות ספורות לאחר מותו של דנאל זכה בטלפון המיוחל. "היה לי נס ונכנסתי לרשימת המתנה ביום מסוים, ולאחר שבועיים נמצא לי תורם מתאים. בהשתלת ריאה צריך שתהיה התאמה במבנה הגוף של התורם והמושתל".

• למידע נוסף ולחתימה על כרטיס אדי לחצו כאן
  

היום, כשנפגשו גוגנהיים ושירמן, נראה היה כאילו הם מכירים שנים. אך אם תשאלו אותם, יאמרו שאינם מרגישים כאילו דנאל ויוסי ממשיכים את חייהם אחד בזכות השני. "אני שמח שיוסי חי וחי טוב עם שני הילדים הנוספים שלו, אבל אני לא חושב על זה שיש חלק מדנאל שנמצא אצלו, אין לי מחשבות מיסטיות על הדבר", סיכם גוגנהיים.

מאמינים בדו-קיום. שירמן (מימין), אבו רחמן, גוגנהיים ואחיו של שירמן(צילום: נועם מושקוביץ)

"גלעד נולד בהדסה ונפטר בהדסה", סיפר שירמן על בנו, שנפטר מדום לב לאחר מחלה קשה. "הוא היה בן 33 במותו והשאיר אחריו ילד בן פחות משנתיים ואישה שלא הייתה מוכנה להגיע לפה בגלל הקושי מהזיכרונות. אחרי הצבא הוא למד משפטים והתקבל לעבוד בפרקליטות המדינה, ולאחר מותו נאמר לי שייעדו לו עתיד גדול בתחום. עשרה חודשים לפני שנפטר התגלתה מחלה נדירה בראשו, חשוכת טיפול וחשוכת מרפא.

"עד שנפטר כבר לא היה בהכרה במשך כמה חודשים, ונלחמו על האפשרות לתרום לפחות חלק מאיבריו, למרות הבעיה הרפואית. בעזרת שיתוף פעולה של בית חולים הדסה זה התאפשר".

בסופו של המאבק נרתמה כליה של גלעד למוחמד עלי אבו רחמן, שטופל בדיאליזה במשך שבע שנים עד שנמצא עבורו הכליה המתאימה. "בשבוע הראשון אחרי הניתוח הכליה עדיין לא עבדה", סיפר אבו רחמן, "אבל הכל הסתדר והנה אני כאן". שירמן הוסיף כי "אני פוגש את מוחמד עכשיו לראשונה, ואני שמח לראות אותו מתפקד מצוין".

"פיקוח נפש". שירמן (מימין) וגוגנהיים מחזיקים את תמונות בניהם(צילום: נועם מושקוביץ)

הקשר בין שירמן ואבו רחמן המשיך להתהדק כשהתברר ששירמן עצמו נזקק היום להשתלה נוספת, בדיוק כמו של אבו רחמן. "הריאה נקלטה אצלי, אבל היו ירידות ועליות", הוא תיאר את מצבו. "נהייתה לי אי ספיקת כליות בעקבות טיפולים כימותרפיים ותרופות שאני מקבל, והפעם אני מקבל תרומה מאחי".

פרופ' יורם וייס, נאמן השתלות של הדסה ומנהל מחלקת הרדמה, אמר במפגש כי "עשר שנים אני עוסק בתרומות איברים, ואני רוצה להודות לא רק לצוות הרפואי שהצליח להציל את החיים של האנשים פה, אלא גם להודות לכם שדאגתם שיקיריכם יתרמו איברים".

"זה לא חשוב דתי, חילוני או ערבי", אמר אבו רחמן. "בסוף מה שחשוב זה הבן אדם והעובדה שהוא מציל חיים". "נולדנו בצלם אלוהים", הוסיף גוגנהיים, "ומדובר בפיקוח נפש". גם שירמן סיכם ואמר כי "אנחנו בעד דו-קיום ושיתוף. החיים נשגבים מהכל ואדם הוא אדם באשר הוא אדם".