המדינה תהיה אחראית גם לבטיחות? לא הולך

כולכם מודעים לעובדה שבמדינת ישראל, כמו בכל מדינה המכבדת עת עצמה, קיימת מערכת שלמה של חוקים ותקנות המחייבת את הנהגים. נהג העובר על החוק ואחראי לגרימת תאונה, וגם את זה כולם יודעים, ימצא עצמו מול כתב אישום מוצדק.

בטיחות בדרכים : כל המידע ב-ynet

• קוביית הבטון קטלנית? רק הנהגת אשמה
• התאונה הקשה: "קוביית הבטון - מלכודת מוות"
  

כולכם גם יודעים כי מערכת שלמה של חוקים ותקנות מחייבת בישראל אנשי מקצוע בתחומים רבים, כמו בתשתיות למשל. לא תופתעו הרי לשמוע כי קבלן אחראי על גובה מעקה המרפסת. אם חלילה תתרחש תאונה, ואדם יפול ממרפסת עם מעקה נמוך מהקבוע בחוק, המהנדס ו-או הקבלן ו-או מנהל העבודה, צפויים לעמוד - ובצדק גמור כמובן - לדין. אגב, גם אם מי שנפל היה שיכור או סתם הניח שהוא סופרמן. העובדה כי מדובר בעבירה על תקן מחייב 1142 ביחס לגובה המעקה, היא הקובעת.

מה שמעטים מכם יודעים, היא העובדה שבמדינת ישראל אין כל תקן מחייב - אפילו למרכיב בודד - של תשתית הדרכים, כולל כזו הנחשבת בטיחותית. יש כמובן הנחיות מאד-מאד מפורטות. יש הסברים ותיאורים ושרטוטים והוראות התקנה ומה לא. אבל, שימו לב, הן אינן מחייבות מבחינת החוק. מה קורה אם המהנדס ו-או הקבלן ו-או מנהל העבודה לא עומדים בהנחיות? ובכן, מה שקורה הוא שהם אינם עומדים בהן. וזהו. זו לא עבירה על החוק, פשוט כי אין חוק כזה.

הרשות לבטיחות אחראית? הצחקתם

ועדת שיינין המליצה בעבר כי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, תהיה אחראית לתשתית הדרכים העירונית, ותהיה אחראית לפן הבטיחותי של דרכים בין עירוניות. במילים פשוטות, היא זו שתאשר את רמת הבטיחות בדרכים חדשות, כתנאי לפתיחתן. והיא זו שתנטר את רמת הבטיחות בדרכים קיימות. ולא סתם המליצה. מדובר בהמלצות העיקריות והמשמעותיות ביותר של הוועדה. המלצות שאושרו על-ידי ממשלת ישראל, אך בסופו של דבר לא הגיעו לחוק הרשות. למה? כי שניים-שלושה פקידים דאגו למבצע העיקור הגדול.

ואיך זה קשור לתאונת הנזירות, שהתנגשו בקוביית בטון שעמדה על שול הדרך בניגוד מוחלט לכל היגיון, אך גם להוראות הבטיחות? הנהגת סטתה מנתיב נסיעתה מסיבה לא ברורה, ולכן צפויה להימצא חייבת בדין. בנוסף היא גם פגעה כתוצאה מהסטייה בקוביית הבטון המסוכנת, ולכן מואשמת בגרימת מוות ברשלנות.

כדאי להבין שאיש אינו טוען כי הנהגת בסדר, או כי נהגה כשורה. אסור יה לה לסטות מהנתיב, ובעשותה כך מסיבות שכן בשליטתה (הסחת דעת למשל, או נהיגה בקלות ראש), ללא ספק עברה עבירה שעליה היא אמורה לתת את הדין. אבל, האם על סטייה זו או אחרת שאינה אחראית לה - למשל כתוצאה מפיצוץ צמיג - היא אמורה לקבל עונש מוות?

מי שהניח שם את הקובייה, או הרכיב מעקה בטיחות מסוכן, או סימן באופן שערורייתי נתיבים, או עשה דבר מה שגרם לתאונה או החמיר את תוצאותיה, אינו צריך לחשוש מדבר במדינת ישראל. אז מה אם כמעט 2.5 מיליון מכוניות נוסעות על הכבישים כאן. אז מה אם מדי שנה נהרגים קרוב ל-400 בני אדם. זוכרים, אם הוא היה קבלן שבנה מעקה בגובה 100 ס"מ ולא 105 ס"מ במרפסת אחת, זה היה סיפור אחר לגמרי.

כי הקבלן, בניגוד לחברה הלאומית לדרכים (מע"צ), הוא אדם פרטי. ממנו תדרוש המדינה לקחת אחריות מלאה על מעשיו. מנגד, אותה מדינה אינה דורשת אחריות דומה מארגון השייך לה-עצמה. שכן בינינו, יש גבול למה שהיא מוכנה לקחת על עצמה. גם מחויבות לבטיחות בדרכים וגם אחריות לתוצאות מעשים? הגזמתם.

אגב, אתם יודעים מה הקטע הפאתטי ביותר בכל הסיפור? התנהלותה של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים כמובן. במהלך השנים חיפשו בכיריה כל אוזן פנויה כדי להסביר עד כמה מונעים ממנה הבירוקרטים כל אפשרות להיות קובעת, אחראית, מנהלת ומשפרת. בעיקר אגב, בכל הנוגע לתקני בטיחות. אלא שכעת, לאחר שהעומד בראשה מצהיר כי אין שום עניין לציבור בהבנת הכשלים הבטיחותיים שנמצאו לכאורה באזור תאונת הנזירות הקשה, היא מוכיחה שאף בירוקרט לא צריך היה לחשוש.

שכן מי שאמור היה לזעוק בקול גדול על כשלים ועוולות, מוצא לנכון להתנהל רק מאחורי הקלעים. וכך דואג בין היתר, באופן ישיר, שנושאים בעייתיים דוגמת תקני בטיחות וכשלים קטלניים בכביש, לא יעלו לסדר היום הציבורי.

לי זה נראה עלוב.

הכותב היה חבר ועדת שיינין