"זורמים" ומוזנחים. אתגר חינוך דור העתיד

הצעירים הישראלים נגועים ב"חיידק" הצריכה, לובשים מותגים, מבלים, נוסעים, שותים, ממהרים, מסמסים, גולשים, מזפזפים, מצייצים, מפייסבקים וכולם מצהירים שהם "זורמים". לרובם אין יחסי קרבה אינטימיים, עמוקים ומשמעותיים עם מבוגרים וגם לא יחסי חברות קרובים וחמים עם חבריהם, הם מוזנחים מבחינה רגשית ונפשית. ההתמכרות לאלכוהול ולסמים הפושה במקומותינו, כמו גם האלימות שהולכת ומקצינה, הם ביטוי לריקנות ולתסכול שחש דור העתיד.

המחאה החברתית ששוטפת את המדינה הציפה את הקשיים הכלכליים איתם מתמודדים הורים משכבת הביניים ומשכבות נמוכות יותר, קשיים המשליכים גם על הפניות שלהם לילדיהם. תביעות המעסיקים כיום גדולות מבעבר והעבודה פולשת לבתים. באמצעות הניידים למיניהם מפקיעים המעסיקים את זמנם ה"פנוי" של העובדים וטשטוש הגבול בין העבודה לבית גורם לצמצום נוכחותם של ההורים בחיי ילדיהם.

עוד בערוץ הדעות :  

• חוק ההסדרים - לב הבעיה החברתית / יהודה שנהב
• סותמים לנשים את הפה / סביונה רוטלוי
• הספד לפועל הבניין העברי / מתן בניטה
  

בבית הספר, רוב ילדי ישראל לומדים בכיתות המאוכלסות בצפיפות. בתנאים בהם אין למורה אפשרות טכנית להחליף במהלך השיעור ולו מילה אחת עם כל ילד, ודאי שאיש אינו יודע מה הילד חושב, במה הוא מתקשה ומהי הרגשתו. ישראל ממוקמת במקום גרוע בפרמטר יחס מורה- תלמיד, בהשוואה למדינות OECD.

במרוץ אחר הישגים, המערכת שמה את יהבה על יישומי מחשב בהוראה ועל מערך מובנה ומוקפד של מבחנים. אין ספק, רתימת טכנולוגיות חדשות לתהליכי חינוך והוראה מבורכת, אך אל לנו לשכוח שמכשירים מבצעים אך ורק את מה שהמוח האנושי מכתיב להם. רכישת שליטה בגאדג'טים טכנולוגיים אינה יכולה בשום פנים ואופן להיות חלופה לפיתוח היכולת הקוגניטיבית הרגשית והחברתית של הילד. בתחום הקניית ההשכלה יש לחתור בנחישות ובעקביות לקראת פיתוח החשיבה וההבנה בקרב ילדים.

למידה לקראת הבנה אורכת זמן וכרוכה במתן לגיטימציה לשאלת כל סוגי השאלות תוך התחייבות למתן תשובות רציניות ומעמיקות ומייחסת חשיבות רבה יותר למגוון דרכי הפיתרון של בעיה נתונה מאשר לפיתרון עצמו.

נפש האדם לא השתנתה באופן משמעותי לאורך השנים. לילד יש צרכים מגוונים: גשמיים, רגשיים, נפשיים חברתיים ועוד. אם חלק משמעותי מן הצרכים לא בא על סיפוקו, יכולתו של הילד להתפנות לפעילות אינטלקטואלית - מוגבלת. לצורך התפתחותם התקינה, ילדים זקוקים לחוות התמודדות עם גבולות שהציבו להם המבוגרים, עם דחיית סיפוקים ותסכולים, לקבל ביקורת, חיזוקים והרבה תשומת לב והקשבה. הפוטנציאל של הילד קרוב לוודאי לא יתממש, אם אף מבוגר אחראי לא יפגוש אותו במקום הקוגניטיבי והרגשי שבו הוא נמצא וייצא איתו ביחד למסע החינוך והלמידה.

לעצור את הסחף 

המילה "זורמים" בהקשר להתנהלות חייהם של בני אדם אינה מחמיאה. מים זורמים תמיד ממקום נתון למקום נמוך ממנו. ההיסחפות פסיבית, לנסחף אין שליטה על הדרך, על הכיוון וגם לא על היעד שאליו יגיע. ילדים משוועים למבוגרים שאינם "זורמים", אלא מהווים עמודי תווך איתנים, שניתן להיסמך עליהם. מבוגרים שניתן להסתופף בצילם, לסמוך על מכוונותם האישית לפרט, על הסובלנות, על אהבת האדם, על המחויבות שלהם לחברה בכלל ולילד בפרט. רק במערך של יחסים אישיים הדוקים כאלה יכולים ילדים לשגשג ערכית, נפשית וקוגניטיבית.

ערב פתיחתה של שנת לימודים חדשה, זה הזמן לעצור את הסחף אל הלא נודע, להתעשת, לקבוע סדרי עדיפויות בטיפוח דור ההמשך. אם חפצי חיים אנו, בית הספר חייב לחזור ולעסוק גם בחינוך. צריך להתרחש שינוי משמעותי באווירת בית הספר וביחס מורה-תלמיד בכיתות, יחס מספרי ויחס איכותי. תלמיד זכאי ליחס אישי, להתחשבות, לידיעה שמוריו והוריו, תוך שיתוף פעולה, מחויבים לקידומו.

השעות הפרטניות ברפורמת "אופק חדש" וברפורמת "עוז לתמורה", שמושקת בימים אלה, יכולות להוות צעד ראשון להידוק הקשר האישי ולהיחלצות ממעגל הניכור שפשה גם בבית הספר. שינוי בכיוון זה יתאפשר רק אם מנהלי בתי הספר יהיו אוטונומיים לקבל החלטות ויקבלו משאבים שיאפשרו להם לממש את חוק חינוך חובה חינם ולספק השכלה וחינוך ראויים לתלמידיהם.

ד"ר אנה רוסו, ראש המכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין