כל הסיבות לא לבוא לצעדת המיליון
כי דפני משתמטת, כי הם רוצים להפיל את ביבי ועכשיו זה לא הזמן. כל הסיבות למה עדיף להישאר בבית ביום שבת הקרוב
כי כבר יש ועדה וצריך לתת לה לעבוד
אחרי 120 יום שבהם ישבה יקירת הפריפריה, ויקי קנפו, באוהל מול משרדו של נתניהו, הוא ניאות להיפגש עמה. הוא הודה שיש עוול ואמר שיפעל לתקנו. תשובתו הייתה הקמת ועדה. מי יכול לציין שינוי אחד שיצא מהוועדה הזו? מי כאן יכול לציין שינוי כלשהו שצמח מאיזושהי ועדה שהוקמה בעשרים השנים האחרונות?
הבעיה מעולם לא הייתה מחסור בהצעות חוק ורפורמות, אלא בהעברתן וביישומן. אפשר לטעון שכוונות הוועדה טובות, ואפשר גם להיות ריאליים ולהבין שעם כוונות טובות לא הולכים לכנסת.
זו לא החקיקה, טמבל, זו החפיפה. מפגינים בתל אביב(צילום: AFP)
עוד בערוץ הדעות :
- זורמים ומוזנחים. אתגר חינוך דור העתיד / אנה רוסו
- חוק ההסדרים - לב הבעיה החברתית / יהודה שנהב
- סותמים לנשים את הפה / סביונה רוטלוי
- הספד לפועל הבניין העברי
/ מתן בניטה
חשוב להבהיר - החקיקה בארץ אינה נצלנית במהותה, הבעיה היא ביישום. הידעתם שחוק חינוך חינם מגיל 3 כבר חוקק, אך מתבטל מדי שנה בחוק ההסדרים? או שמאז שנות ה-80, חמישה מתוך ששת המפקחים על הבנקים עברו מתפקידם הציבורי למשרה בכירה בבנקים השונים? אין לנו בעיה של חקיקה, יש בעיה של אכיפה, וזו אחריותה הבלעדית של הממשלה, לא של ועדה חיצונית.
כי דפני לא מייצגת אותי, לא בחרתי בה כמנהיגה ואומרים שלא עשתה צבא
דפני ליף לא מייצגת אף אחד חוץ מאת דפני ליף. היא לא צריכה להתמודד בבחירות, משום שאין לה כוח פוליטי. איש לא יחזור לביתו רק כי דפני אמרה והיא לא יושבת במחשכים מול פקידי האוצר ומנהלת משא ומתן.
דפני היא אחד מסמלי המאבק והגפרור שהצית את המחאה. בשטח, הפעילות מורכבת מעשרות קבוצות ועשרות אלפי אינדיווידואלים המונעים מתחושת הזעם האישית. הם לא ממש מקשיבים להנהגה זו או אחרת. דפני היא רק השעון המעורר של העם, לא יותר.
התקשורת ממליכה מנהיגים משום שקל לה להתנהל מול בודדים, אך בשטח כמעט שאין להם מנדט. התייחסות פרטנית לרקע של "מנהיגי המחאה" היא לא חדשותית ולא רלוונטית, אלא אם כן אתם שדרני לייט-נייט בידורי במסווה של תוכנית כלכלה מנומנמת. אם דפני ליף תצלצל להודיע על שריפה בבניין שלכם, האם תשאלו מה היא מבינה באש?
כי כל מה שהם רוצים זה להפיל את ביבי
המחאה אינה נגד פוליטיקאי זה או אחר, אלא נגד הפוליטיקה עצמה. רוב העם מבין שבחירות הן דבר יקר ומיותר ומוכן לחכות עוד קצת. אם היו רוצים להפיל את ביבי, הוא לא היה נבחר מלכתחילה.
דפני ליף. אין לה כוח פוליטי(צילום: ירון ברנר)
בבחירות הדמוקרטיות האחרונות, עלה נתניהו לשלטון בעזרת 13% בלבד מבעלי זכות ההצבעה והגיע למקום השני. אם תכניסו 10 אנשים לחדר, ככל הנראה רק אחד מהם יהיה מצביע ליכוד. שליש מהעם כלל לא טרח לנצל את זכות ההצבעה ולאו דווקא מטעמי עצלות - אלא מייאוש וחוסר שביעות רצון מהיצע המנהיגים (אהוד ברק שייך לשמאל, לא?).
כי המחאה דועכת וגם ככה לא יבואו מיליון / אני תומך מהבית
נו באמת.
אני חרדי/דתי/מתנחל/אחר, ובסופו של דבר תאשימו אותי
השיטה של ההנהגה תמיד הייתה לסכסך בינינו על רקע התקציבים. זה הופך את העבודה שלהם לפשוטה יותר. זכרו שהבעיה אינה רק חלוקת התקציב: יוקר המחיה והריכוזיות למשל אינם קשורים לציבור זה או אחר ואינם מחייבים פריצה של מסגרת התקציב.
תשאלו את עצמכם מאיפה הכסף לכל זה ותגלו שהקרן החדשה עומדת מאחורי העניין
במקום לחשוף את מי שמממן את ההפגנות, יותר מעניין לחשוף מי הדיר את ידו ואת כיסו מהן ומדוע. אולי תגלו שמי שחשבתם שמייצג אתכם, למעשה עובד עבור אדון אחר. דרך אגב, אם הזכרנו את קנפו, אז גם למאבקה תרמה הקרן החדשה, אז איפה זה שם אותה?
כי אנשים צריכים לבדוק את עצמם לפני שהם באים בטענות למדינה
אכן כולנו מפונקים, כולנו בזבזנים, וכולנו יודעים את התורה, ועדיין - כולם מסכימים שיש חוסר צדק במדינה. אז בואו ננצל את המומנטום ואת חלון הזמנים הנדיר כדי לתקן את הבעיות החברתיות המהותיות. אחר כך נחזור להלקאה עצמית שאנו כל כך אוהבים לעשות כל הזמן.
הממשלה הבינה את המסר והיא התחילה לעבוד
הנה כמה דוגמאות מהישגי המחאה בחודש האחרון: העלאת מחירי החשמל, העלאת מחירי הדלק (בקרוב), יציאה לפגרת הכנסת, הרחבת הבנייה עבור סקטורים מצומצמים וכמובן, חוק הווד"לים. אם הם לא שינו כלום עד עכשיו, מדוע שחרור הלחץ אמור לזרז אותם יותר?
אבל בכל זאת, חוק הווד"לים אמור להוזיל את הקרקעות ולעודד היצע, זה מה שרציתם!
בבסיסו, אכן מדובר בחוק שיכול היה להוות פיתרון ולפתוח את צוואר הבקבוק. אבל על הבסיס הזה נבנו מגדלים שלמים של חוסר צדק שכל מטרתו היא להעביר כסף מקופת המדינה לכיסי הקבלנים, כפי שנעשה בכל רפורמה "מוצדקת" בשנים האחרונות (רפורמת בכר, מהפכת העמלות ועוד).
אל תתייחסו לכותרת החוק, אלא קראו את הסעיפים. זכרו שאנו לא חיים במציאות אופטימלית, אלא במציאות מסואבת של בעלי אינטרס, המגובים בסוללת משפטנים ומאכערים, שיידעו לנצל כל פרצה להגדלת הרווח האישי על חשבוננו. בפועל, מדובר באחד האסונות הגדולים שנעשו כאן, מהסוג שכולנו אוהבים לצקצק נגדו אחר כך, כשהוא מופיע בצורת תחקיר טלוויזיוני.
כי אני לא מבין על מה נלחמים / אני לא מסכים לחלק מהטענות
נלחמים על שינוי. נלחמים על ערכים. נלחמים על הבית. לא צריך להסכים עם כל הטענות הנשמעות כדי להשתתף במחאה - חמשת השבועות האחרונים יצרו קרקע אחידה לביסוס הפוליטיקה החדשה. מתוך המחאה הזו יצמחו תנועות שונות
ומנוגדות, שיכולות לנסח דרישות באופן ברור יותר, ואחת מהן תייצג גם אתכם.
אבל עכשיו, הכל מתחיל בצעקה. אנו יוצאים לרחוב כדי להוכיח אחד לשני שאנחנו לא לבד, שכולנו מתוסכלים מהמצב הנוכחי, שמשהו חייב להשתנות. ההפגנה כשלעצמה לא תשנה דבר, אבל היא תפיח רוח אדירה במפרשי המהפכה. אתם אפילו לא צריכים להרחיק מחוץ לעיר משום שההפגנות יתקיימו בכל הארץ, מצפון ועד דרום. יש לנו הזדמנות נדירה להיות חלק ממאורע שמעצב את פני המדינה לנצח. מאורע שיירשם בכל ספרי ההיסטוריה שייכתבו החל מהיום. איך אפשר לא לקחת בזה חלק?
אתם צודקים, אבל עכשיו זה לא הזמן.
זה אף פעם לא הזמן.
שלמה קראוס, עורך ומשורר, מו"ל הוצאת פלונית - מחזורי שירה. ממשתפי מחאת הנדל"ן ויוקר המחיה.
גולשים מוזמנים להציע טורים: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
