אינטרפול ו"כרמלה": שילוב מוזיקלי מנצח
אינטרפול, להקת הפוסט-פאנק הניו-יורקית שכבשה את העולם, העניקה לקהל הישראלי הופעה מצוינת, מרגשת ואינטנסיבית. הדובדבן שבקצפת היה הופעת החימום של "כרמלה גרוס ואגנר" שהזכירה את המקורות המוזיקלים הגדולים של שנות ה-80
עשה בחוכמה מי שבחר בכרמלה גרוס וגנר כלהקת החימום להופעה של אינטרפול בישראל, אתמול (ג') בגני התערוכה בתל אביב. עם פרסום הידיעה התרוממה לה גבה. לכאורה, מה פתאום לבחור בהרכב רוק ישראלי מימי רוקסן, שהתפרק שנים לפני שאינטרפול קמה בניו יורק, וכבשה אותה בסערה עם הפוסט-פאנק המעודכן שלה?
- תמונות נוספות של שתי הלהקות - בעמוד הפייסבוק שלנו
wa.jpg "אינטרפול. כרמלה גרוס ואגנר חיממה אותם כמו כפפה ליד (צילום: ירון ברנר)")
אבל עמוק לתוך הסט המרגש והאנרגטי של כרמלה גרוס ואגנר בפתיחת הערב, היה ברור ששתי הלהקות יונקות מאותם המקורות. בלי מהלכי הבס של פיטר הוק לא היה לנו ערן צור וגם לא אינטרפול, בלי גל הפוסט-פאנק של תחילת שנות ה-80 בבריטניה, ומעל כולם ג'וי דיוויז'ן: ביתן 1 היה נותר אמש ריק.
_wa.jpg "כרמלה גרוס ואגנר על הבמה. חוזרים לשנות ה-80 (צילום: ירון ברנר)")
אבל למרות שמועות מוקדמות על מכירות כרטיסים דלות, הביתן לא היה ריק כלל. קהל רב הצטופף מול הבמה וקיבל בחום ובהתרגשות את כרמלה גרוס ואגנר, באיחוד מרגש וראשון מזה עשור (הלהקה התאחדה ב-2001 לשתי הופעות). ערן צור חייך בהתרגשות לאורך כל השיר הפותח, "תמונה אימפרסיוניסטית", הלהיט הגדול ביותר של הלהקה.
wa.jpg "ערן צור ו\"כרמלה\". מוציאה ממנו את המיטב (צילום: ירון ברנר)")
ניכר היה שהוא מרגיש בבית, שמח לחזור. עד "כרמלה גרוס ואגנר" המסיים, כבר היה ברור שצור נמצא בשיאו כשהוא רועש יותר וצועק יותר. "כרמלה" מוציאה ממנו את המיטב, והקהל הסכים בקול גדול והבהיר לרביעייה שעל הבמה שאנחנו רוצים עוד מזה, והרבה. תאוחד כרמלה למופע איחוד מלא לאלתר!
התחלה רעועה, הופעה ענקית
זמן לא רב לאחר מכן (ומחיאות כפיים למארגני האירוע, שהפיקו לקחים מהמופע של מארק רונסון ועמדו בזמנים הגיוניים) הגיעה המנה העיקרית של הערב - אינטרפול. זמן רב חיכו לרגע הזה מעריצי הלהקה בארץ, מאז האלבום הראשון ב-2002, ובסופו של ערב אפשר לומר בביטחון שלא נותר מאוכזב אחד בקהל.אחרי התחלה מעט רעועה מבחינת סאונד ואנרגיות בימתיות, אינטרפול הפריכו את החשש שהשירים שלהם לא יצליחו לשמור על עוצמתם בהופעה. הם מצאו במהרה את הנתיב שלהם והתחילו לטפס בו, מעלים הילוכים במהירות דרך "C'mere", "Evil", "The Heinrich maneuver" ועד לנסיקה חדה לשיאי סוף ההופעה של "Slow hands", "Not even Jail" ו-"Obstacle 1". דניאל קסלר המצוין הפליא בצעדי הריקוד המפורסמים שלו, ופול בנקס שמר על פנים קרירות אבל הבעיר את הביתן עם הבריטון העצום שלו.
wa.jpg "אינטרפול. העניקו לקהל חוויה עמוקה ומרגשת (צילום: ירון ברנר)")
בניגוד ל-LCD Soundsystem למשל, שהופיעו באותו המקום בשנה שעברה ולקחו
אלמנטים מוזיקלים מובהקים של הפוסט-פאנק לכיוון מסיבתי ורקיד, אינטרפול תמיד היו בשיאם בקדרותם. השירים החזקים והמרגשים ביותר שלהם משלבים את האינטנסיביות של הגיטרות והבס החדים עם מילים על כעס, קנאה, ניכור ותשוקה.
הגרון של פול בנקס אף פעם לא מתרונן בעליצות, והוא והלהקה תמיד נשארים מרוחקים מעט, קרירים מעט. לא מדברים עם הקהל, לא משתוללים, לא מתאבדים על הבמה. ובכל זאת המוזיקה שלהם מעניקה לקהל חווייה עמוקה, מרגשת ומזככת. אתה יוצא משעתיים של שירי אי-נחת אינטנסיביים כשחיוך שליו ונקי נסוך על פניך.
חובבי שני האלבומים הראשונים, "הקלאסיים" של הלהקה, קיבלו את מבוקשם עם שבעה שירים מכל אלבום, בלי לפסוח כמעט על אף קלאסיקה מלבד אולי "PDA", שקבוצה עיקשת בקדמת הקהל חזרה ביקשה בקריאות קצובות. דווקא האלבום השלישי והמעולה זכה לייצוג של שיר בודד בלבד, וחבל. אבל בערב כזה, עם הידיים באוויר והגרון הניחר, עם ביצועים מלאי כוונה לשירים שדוקרים ומטלטלים את כל מי שמקשיב להם באמת, זו תהיה סתם קטנוניות או חזירות לבקש יותר. נסתדר גם בלי "PDA" הפעם. לפי כמות האהבה שהקהל הזרים לכיוון הבמה אמש, לא אתפלא אם נקבל אותו בהופעה נוספת בשנים הקרובות.
a.jpg "צילום: ירון ברנר")
