הישיבה תלמד מהתיכון - וההפך
החינוך הישיבתי מתאפיין בשמרנות, והחינוך הכללי ברצון להתחדש. כדי שכל אחת מהמערכות הללו תשתדרג, עליה ללמוד מרעותה. מי רצה חברותא בתיכון ולא קיבל?
עוד ביהדות:
- 10 דברים שקורים רק בבית ספר חרדי ראש עיריית בית שמש: המצב נפיץ, מתכון לצרות
- מי פה העצלן, הדתי או הדתל"ש?
אחד המאפיינים של החינוך הישיבתי הוא השמרנות. מאות שנים אותם דפי גמרא, אותן מסכתות, אותם סטנדרים, אותם סדרי לימוד. אחד המאפיינים של מערכת החינוך הרגילה זה הרצון להתחדש, לשנות, לגוון, להוסיף, להתעדכן.
לכל שיטה יתרונותיה וחסרונותיה. יש יופי בלחזור על אותם דברים שוב ושוב, וכך להעבירם בצורתם המקורית מדור לדור, ויש יופי גם בחדשנות. על כל אחת מהמערכות הללו, במקביל לשמירה על דרכה, לבחון מה נכון ללמוד מהמערכת השנייה ולהטמיע אצלה.
לא להיות שמרנים מדי
לא סוד הוא שרבים מבני הנוער חשים מנוכרים ללימוד הגמרא הישיבתי. הנערים הללו שבאים אל בית המדרש מעולם רווי גירויים וירטואליים, לא תמיד מצליחים למצוא עניין בשעות על גבי שעות מול גמרא כזו או אחרת. האתגר הגדול הניצב בפני הממונים על החינוך הישיבתי הוא למצוא את הדרך להאהיב את תורה, לגדל דור של בני תורה ותלמידי חכמים, ובעיקר - לטפח בתי מדרש שבסופו של דבר
יהיו רלוונטיים לחייו של התלמיד, רלוונטיים לעם ישראל, ולחיבור בין התלמיד לעם ולקב"ה.
האתגר הוא לגשר על הפער, שלא לומר הניכור, בין החיים לבין התורה, בין הנצחי לבין העכשווי, בין הרחוק לרלוונטי. לפעמים זו נראית ממש משימה בלתי אפשרית לחבר את דור הפייסבוק לגמרא ולהלכה, לבית המדרש ולסטנדר של פעם. גם כאן צריך להיות זהירים ואחראיים - מצד אחד לבוא לקראת התלמיד במה שאפשר, ומצד שני לא להפוך את לימוד התורה למשהו פופוליסטי, שטחי ולא מחייב לעמל רק כדי למצוא חן בעיני התלמיד.
תלמוד תורה מצריך עמל, יגיעה, התמדה ועקביות. תלמוד תורה מצריך הצבת רף גבוה שאליו יש לשאוף. על ראשי החינוך הישיבתי להשגיח שהרצון להביא תלמידים והרצון להיות "ידידותיים למשתמש" לא יהיה על חשבון העומק.
האתגר הוא לחבר את לימוד הגמרא הקלאסי, ואת דף הגמרא המסורתי, עם הכלים שהעולם הטכנולוגי מעמיד לרשות התלמידים - מחשבים ומאגרי מידע, נגישות לחומרים מגוונים, ואינסוף יכולות טכנולוגיות.
להיות תזזיתיים מדי
מצד שני, צריכים פרנסי החינוך הממלכתי לראות מה הם יכולים לקחת מבית המדרש. מהשמרנות ומהיציבות, משיטות הלימוד, מהשינון, מהחברותות, מדמותו של המחנך, מהרף המוסרי ומשאר הדרישות הניצבות לפני התלמיד. יש כוח לא רק בחדשנות - אלא גם בשמרנות.
לפעמים דווקא הרצון לחדש כל הזמן, לגוון, לעשות מהפכות, יוצר מערכת חינוך תזזיתית ולא יציבה, המקשה על התלמיד להבין מה רוצים ממנו. היא מונעת ממנו להיכנס למערכת לימודים מסודרת, שמקנה לו כלים לחיים.
גם דמות המחנך ודרכי הכשרתו מצריכים עיון ודיון. מיהו המחנך הראוי למציאות הזו, ומהם הכישורים הנדרשים ממנו - האם עליו להיות מקור מידע? מקור רגש והחוויה? אח גדול? אב רחום? חבר לתלמידיו? איך יוצרים סמכות ודיסטנס מול הנוער הזה? איך המחנך נשאר דמות גבוהה ועם זאת רלוונטית לחיים ולא גבוהה מדי? איך המחנך בשתי המערכות הללו - מצד אחד, מורה דרך ברורה וסלולה לתלמידיו, אך מצד שני גם מעניק להם מספיק מרחב מחיה ובחירה חופשית לסלול את דרכם שלהם? איך מעניקים יציבות בעולם שברירי? איך מעניקים שמחת חיים בעולם כוחני? ואיך מטפחים רגישות בעולם ציני?
הלוואי והיו תשובות קלות לשאלות מורכבות. הלוואי והייתה איזו נוסחת קסם. החיים החינוכיים מורכבים כל כך, שכל מערכת - בין אם היא דתית או חילונית, פרטית או ממלכתית - צריכה להקדיש הרבה-הרבה חשיבה כיצד הכי נכון לחנך ולנהל חזון חינוכי במציאות חיים כה רבת גוונים ואפיונים.
לעשות סינתזה
ישנם הורים שבביתם מתקשים להשתלט על שניים-שלושה ילדים, אך מצפים מהמורה שישתלט כל יום למשך שעות ארוכות על 40 "אינדיאנים" קטנים בכיתה צפופה, כאילו היה איזה קוסם או החלילן מהמלין. ישנם גם מורים המתעלמים ממה שעובר על הילד בבית, ושדי להם במה שהם עושים עם הילד בכיתה. אלו ואלו צריכים להבין את הצורך בלסנכרן בין שתי המערכות ולהציב בפני הילד מערכת הרמונית המשדרת לו מסר בהיר ומובנה על החיים, על כל מורכבותם.חינוך מצריך לא רק כלים אקדמיים אלא גם נשמה יתירה, יכולת להתבונן לתוככי הנפש פנימה, רגישות אנושית והרבה דוגמא אישית.
אל בתי הספר ואל בתי המדרש יוצאים בימים אלו רבבות ומיליונים. תכני הלימוד יהיו שונים, כמו גם אופי הלימוד ודמויותיהם של המחנכים. ואף על פי כן, מתוך תחושת אחריות יש למצוא כמה שיותר מכנים משותפים, וכמה שיותר נקודות זכות בכל דרך, כדי ליצור את הסינתזות הראויות לכל דרך, וכדי להצעיד בבטחה את הדור הבא.
לפנייה לכתב/ת 
