איך מודדים אושר?

משנות השבעים של המאה העשרים הלך והתפתח ענף מחקר בין-תחומי חדש שעיסוקו אושר, ומטרתו לחקור את הגורמים לאושר (או להעדרו) ולפתח דרכים יעילות להעלאת רמת האושר של הפרט.

מחקרים חלוציים בתחום זה הופיעו בשנים 1960–1970 בהשפעת הפסיכולוגיה ההומניסטית ומחקרים סוציולוגיים על איכות החיים ותלותה בגורמים דמוגרפיים כמו הכנסה, גיל והשכלה.

התפתחות זו הגיעה לשיאה בסוף שנות התשעים כאשר מחקר האושר היה לתחום מוכר ומקובל במדעי החברה: אוניברסיטאות יוקרתיות מציעות קורסים בנושא מחקר האושר, וסטודנטים לתואר שני ולדוקטורט כותבים עליו תזות; בכינוסים מדעיים דנים בחקר האושר, בדרכים להשיגו ובהשפעתו על בריאותנו ואורח חיינו; חוקרים והוגים בתחום האושר פרסמו ספרים ובהם עצות מעשיות המבוססות על מחקריהם והגותם.

את מידת מוסריותם של המשתתפים במחקר אפשר לבדוק באמצעות שאלון שבוחן עמדות מוסריות, או להזמינם לניסוי שיעמיד במבחן את התנהגותם המוסרית (למשל, אפשר להכניס נבדק לחדר שבו מונח על הרצפה שטר כסף שאיבד, כביכול, הנבדק הקודם, ולבדוק אם הוא יחזיר את השטר או ייקח אותו לעצמו). את רמת האושר, כפי שנראה בהמשך, בודקים בדרך כלל באמצעות שאלון, או באמצעות רישום של מצבי רוח ורגשות לאורך פרק זמן.

איך נדע שסוקרטס צדק?(צילום: shutterstock)

נוסחים חלופיים שהופיעו במחקרים:

• "באופן כללי, באיזו מידה אתם חשים בדרך כלל מאושרים או לא מאושרים?"
• "נא סמנו את המשפט המתאר עד כמה אתם שבעי רצון מהחיים באופן כללי"
• "בהתחשב בדברים הטובים והרעים, עד כמה אתם מאושרים ומרוצים בימים אלה בהשוואה לאנשים אחרים?"
  

ישראל: מדינה מאושרת

חוקרי האושר מבחינים בין המונח מאושר (happy) למונח מרוצה או שבע רצון (contented; satisfied), ואולם הנשאלים מייחסים למונחים הללו משמעות דומה בדרך כלל, לכן אפשר להניח ששני המונחים מודדים דברים דומים.

האם אפשר לסמוך על הדיווח העצמי?

התוצאות המופיעות לעיל מעוררות את השאלה: איך ייתכן ששיעור המרוצים מחייהם בישראל כה גבוה (83%), למרות המצב הביטחוני המתוח, חוסר היציבות הפוליטית והמחלוקות הפנימיות המפלגות את הציבור? הייתכן שהישראלי המצוי מתקשה להודות – אפילו בסקר אנונימי – כי אין הוא מרוצה מחייו, ולכן הוא מגזים במידת שביעות רצונו?

נציין כי שאלות דומות נשאלו גם במדינות עשירות ושלוות מישראל, משום שגם שם שיעור שביעות הרצון בסקרים נראה מופרז, והועלו טענות שהתוצאות מוטות בשל "רצייה חברתית" (social desirability): נטייה של הנבדק להציג דימוי עצמי חיובי, התואם נורמות חברתיות מקובלות.

אם הכול כל-כך נפלא, על מה הישראלים מוחים?(צילום: EPA)

הפילוסוף רוברט נוזיק טען שאדם הנשאל אם הוא מאושר, או שבע רצון מחייו, מנסח לעצמו קריטריונים שבעזרתם יוכל להעריך את מידת אושרו או שביעות רצונו.

רובנו נוטים לבחור בקריטריונים שיציגו אותנו כמאושרים, כדי להצדיק בחירות שעשינו ולהקנות ערך לחיינו. לדעת נוזיק, תרגיל לא מודע זה של הונאה עצמית גורם לכך שרוב הנשאלים בסקרים ובמחקרים מציינים שהם מאושרים או מרוצים מחייהם.

דיווח מפוקפק?

יש עוד סיבות לכאורה לפקפק במהימנות סקרי האושר – מחקרים גילו כי הדיווח העצמי על האושר מושפע ממצבי רוח חולפים ומגורמים אקראיים כמו מזג האוויר. יתר על כן, כאשר שאלה על האושר מופיעה בשאלון שיש בו שאלות מתחומים שונים, היא עלולה להיות מושפעת משאלות קודמות.

2. ההתקדמות במחקר האושר אפשרה לשפר את השאלונים ולהגדיל את המהימנות והתוקף שלהם. למשל, על ידי שימוש בכמה שאלות במקום בשאלה אחת או על ידי ניסוח שמונע אשליית מיקוד ומפחית את השפעת הרצייה החברתית (למשל, במקום לשאול "כמה פעמים בכית בשבוע האחרון?" אפשר לנסח את השאלה כך: "מחקרים הראו כי בכי יכול לשפר את הבריאות הנפשית. כמה פעמים בכית בשבוע האחרון?").

3. כפי שנראה בהמשך, מדינות מפותחות ועשירות מתאפיינות בשיעורים גבוהים של שביעות רצון. במדינות עניות ובמדינות שסובלות משחיתות, ממשטר לא דמוקרטי ומאיכות חיים ירודה, רמת האושר הממוצע צונחת. מכאן שהסקרים משקפים מצב אמיתי של איכות החיים ורווחה.

4. מחקרים גילו מתאם גבוה למדי בין הדיווח העצמי על מידת האושר למדדים אובייקטיביים כדוגמת דיווחים של חברים וקרובים, התרשמות של המראיין מאישיותו של הנבדק (בין השאר, על פי מספר הפעמים שהנבדק חייך בעת הריאיון), היכולת של הנבדק להיזכר באירועים חיוביים ושליליים שקרו לו (נבדקים שדיווחו על רמת אושר גבוהה זכרו יותר אירועים חיוביים משליליים, והיפוכו של דבר בנבדקים שדיווחו על רמת אושר נמוכה).

נמצא גם מתאם חיובי בין הדיווח העצמי למדדים פיסיולוגיים, כגון הפעילות החשמלית של המוח והכמות של הורמונים מסוימים בדם. מתברר כי רגשות חיוביים קשורים לפעילות רבה יותר בצד השמאלי של קליפת המוח ורגשות שליליים – לפעילות בצד הימני.

ההפרש בין רמות הפעילות בשני הצדדים נמצא במתאם חיובי עם רמת האושר על פי הדיווח העצמי. במדידות שנערכו על נבדקים לאורך היום נמצא קשר הפוך בין רמת האושר בדיווח העצמי לבין רמת ההורמון קורטיזול בדם, שהפרשתו מוגברת במצבי לחץ.

קטע מתוך הספר "מסע אל האושר" מאת פרופ' יורם קירש, בהוצאת "עם עובד".