.JPG "צילום: gettyimages")
עשור ל-11.9: מיהו הצלם מאחורי "האיש הנופל"?
במשך 10 שנים נמנע ריצ'ארד דרו מלחזור אל הנקודה שממנה תיעד את אחת התמונות המזוהות ביותר עם פיגועי 11 בספטמבר - "האיש הנופל". "עבורי זו תמונה שקטה שאין בה שום אלימות", הוא מספר, "אבל אני יכול להבין אנשים שלא רוצים להביט בה"
ריצ'ארד דרו, צלם לשעבר בסוכנות הידיעות AP נעמד סמוך להצטלבות הצפונית-מערבית של הרחובות וסיי ו-ווסט שבלואר מנהטן. לפני כמעט 10 שנים הוא עמד באותו מקום שבו ניצבים כעת מנופי ענק, התבונן על מגדלי מרכז הסחר העולמי הבוערים והתקשה להאמין למראה עיניו.
מהנקודה הזו צילם דרו בן ה-64 תמונה שנכנסה להיסטוריה כאחת המזוהות ביותר פיגועי ה-11 בספטמבר - "האיש הנופל". כעת, במסגרת הפרויקט העיתונאי "זוכרים את 11 בספטמבר" הוא שב לאותה נקודה כדי לספר על זכרונותיו מאותו יום מקולל. הוא מסיר את נרתיק המצלמה שכרוך על כתפו ומביט אל ההמולה בגראונד זירו. "אני לא אוהב לבוא לכאן. אני ממש מופתע כמה מהר הם מקימים את הבניין החדש. נקווה שזו לא תהיה מטרה נוספת", הוא אומר.
למעשה, מאז 11 בספטמבר 2001 לא חזר דרו אל הנקודה שממנה קלטה מצלמת ה-Nikon שלו את המראות שייחרטו בזכרון הקולקטיבי של כולנו. הוא יצא מתחנת הסאבוויי ברחוב צ'יימברס בסביבות השעה 09:15, הביט לעבר המגדלים שכבר באותה עת נראו כמו שתי ארובות, בנות 110 קומות כל אחת, אפופות בעשן שחור. לפתע, הבחין באנשים הלכודים קוראים לעזרה דרך החלונות ואז בכמה מהם נופלים מגובה עצום אל הקרקע. "הנה אחד, הנה עוד אחד. פשוט התחלתי לצלם אותם בנפילתם. עבורי זו תמונה שקטה, אין בה שום אלימות", הוא נזכר.
על-פי הערכות, כ-200 בני אדם צנחו אל מותם מהמגדלים. אחד מהם הוא האיש שנודע בכינוי "האיש הנופל" (Falling Man). זהותו של האיש אינה ידועה עד היום, אולם קיימת סברה כי מדובר בג'ונתן בריילי, מהנדס סאונד בן 43 שעבד במסעדה בקומה העליונה של המגדל הצפוני. הוא נפל ב-09:41 ודרו הספיק לצלם 12 תמונות שלו בנפילתו. אותן תמונות זכו בתחרות הצילום העיתונאי באותה שנה, וחמש שנים לאחר מכן היו מושא לסרט דוקומנטרי.
"אני מתעד את ההיסטוריה בכל יום ובכל דבר שאני עושה. זה לא משנה אם אני מצלם את דומיניק שטראוס-קאהן בבית המשפט, את מרכז הסחר העולמי או את אימוני האביב של ליגת הבייסבול. הכל חלק מההיסטוריה, לא משנה אם זה אירוע קטן או גדול", הוא אומר.
"מה שכן מעניין אותי באיש הנופל, הוא לראות כיצד אנשים מפרשים אותה. התמונה הזו תמיד תהיה חלק ממני, אולי יותר מכל תמונה אחרת שצילמתי".
ועל מה חשב ברגעים שצילם? "אני מתייחס לזה כחוויית למידה. הייתי עם המון אדרנלין לעשות את עבודתי בצורה הטובה ביותר. התמונה זו תמיד נמצאת לי בראש. הפכתי לחלק מאירוע בקנה מידה עולמי בנקודת השקה אחת. אינני גיבור כמו הכבאים, לא נהרגתי שם. לא היו לי קרובי משפחה או אהובים אחרים שנהרגו שם. ובכל זאת, זה משהו שלא אשכח לעולם. אני יכול להבין אנשים שלא רוצים להביט בצילום, אבל עבורי האיש הזה באמת נפל, והוא תמיד ייזכר כחייל אלמוני".
לפנייה לכתב/ת 
