המעז מנצח - או לפחות נראה יותר טוב / טור
ההכרה בהיותנו נחותים, קיצור הרוטציה, ההגנה והוויתור על גרין - על אף ההפסד וההדחה מהמשך היורובאסקט, המשחק מול סרביה היווה שינוי מרענן. מדוע צריך שני משחקי נפל עד שבוחרים בשיטת המשחק המתאימה לנו? עידו אשד מנתח
המשחק נגד סרביה היווה שינוי מרענן ומתבקש אחרי שני משחקי הנפל נגד גרמניה וצרפת. זו לא רק התוצאה הצמודה והעובדה שהובלנו רוב המשחק, אלא השטף ורמות האנרגיה החדשות שהתפרצו להן על הפרקט בשאוליי. הענין הוא, שלהתלהבות הזו יש בסיס מקצועי מובחן וברור. הבה נפרוט את מהות השינוי למרכיביו:
- הצטרפו לעמוד של ynet ספורט בפייסבוק
- סוף הסיפור: ישראל הפסידה לסרביה
- שיבק: "אין סיכוי לעלות אבל נמשיך לתת הכל"
1) שיחקנו במסגרת המגבלות שלנו - אנחנו נחותים, וסוף סוף הכרנו בהיותנו כאלה ושיחקנו בהתאם. התקפות מהירות, זריקות בתחילת ההתקפה כשיש הזדמנות, התבססות על מבצעים אישיים ולא תרגילים ארוכים ונטולי אפקטיביות. ויתור על מחלת הפיק אנד רול ושימוש במסירות קצרות ומהירות לבידוד שחקנים למהלכי אחד על אחד.
2) קיצור הרוטציה - היררכיה ברורה, ואמון בלתי מוגבל בשחקנים שנבחרו למשימה על פי שיטת המשחק. אריק שיבק בחר בתבונה בבעלי היכולת האישית, שיודעים למסור ולקלוע מתוך כדרור, כי הכדורסל הזה מתבסס על יצירת מצבי קליעה לעצמך ולאחרים על ידי חדירה. הכוונה בעיקר ליותם הלפרין ואפיק ניסים - כי בלי שני גארדים חודרים וקולעים, לא ננצח גם את אזרבייג'אן.
3) לחץ בהגנה - סוף סוף ראינו קצת טירוף בהגנה, דאבל אפ בפינות המגרש, ידיים שסוגרות קוי מסירה, הימור על חטיפות ואגרסיביות ברמה אחרת. מצד שני - נמאס כבר מהשטויות של גיא פניני. המרפק המטופש שתקע לננאד קרסטיץ' בשיא התנופה שלנו, עורר תגובה חריפה וטכנית של דושקו איבקוביץ', הדליק את הסרבים והפך לגמרי את המשחק נגדנו. תתבגר כבר, אתה שחקן יורוליג!
4) איזורית כהגנת הבסיס - לא מתקפלת גם אחרי כמה שלשות או ליי אפים קלים. ובמשחק מול קבוצה עדיפה חייבים להמר. איזורית היא הימור כי הכדורים נופלים רחוק מהסל - הסרבים החטיאו 19 שלשות שעפו רחוק וקטפו חלק גדול מהן חזרה. יש מחיר לכל הימור, וזה כלול בשיקולים.
5) הויתור על יניב - גרין הוא אחד השחקנים האהובים עליי, אבל הוא לא בכושר ומסבך לנו את המשחק. איתו זה להיות עם ולהרגיש בלי. פינוי עמדת הסנטר שחררה את הרכב הפורוורדים לנוע חופשי במגרש, לחדור וליצור. אלישי כדיר נייד יותר ויכול לצבור נקודות בדרכים מגוונות יותר, וגם הראה איך לוקחים ריבאונד עם שכל ושימוש נכון בגוף ולא עם גובה.
6) סיבות נסיבתיות אך חשובות כמו השובע והביטחון של הסרבים אחרי שני ניצחונות, הפתיחה הטובה שלנו שאיפשרה למאמנים לדבוק בתכנית המשחק ולא לשנותה עקב פיגור מוקדם, והידע שאין מה להפסיד - בכל מקרה כבר הסיכויים שלנו נמוכים מאוד, ואפשר לשחק בלי לחץ.
היכן היתה הנבחרת בשני המשחקים הקודמים?
השאלה היא למה צריך שני משחקי נפל עד שהעסק מתחבר ובוחרים בשיטת המשחק המתאימה לנו? רבים יטענו שזה בגלל ההכנה ה"אוורירית" והעובדה שההרכב המלא שיחק יחד בפעם הראשונה רק לפני עשרה ימים. זה נכון רק בחלקו. ההכנה היא לא רק בשביל להיכנס לכושר אלא בעיקר כדי לבנות היררכיה ולהסביר את עקרונות המשחק. בפועל, שיטת המשחק התגבשה רק אחרי שני משחקים תוך האליפות.
סיבה נוספת היא שלמאמנים לפעמים קשה לחיות עם שיטת משחק כזו, שאינה הכדורסל האירופי "הקלאסי", כי היא גוררת בהכרח הכרה בחולשות של השחקנים שלך והודאה בהיותך נחות. בנוסף, בשיטה המתבססת על יכולת אישית של השחקנים יש למאמנים כביכול פחות שליטה, פחות יד מכוונת, ויש הרגשה של שכונה.
עוד ב-ynet ספורט:
- מי צריך לאמן את נבחרת ישראל בכדורגל
- "יוסי בניון לא הראה מנהיגות מול יוון"
- אוזיל וגרמניה כבר חולמים על זכייה ביורו
הישגים מיוחסים יותר לשחקנים ופחות למאמנים. אבל זו הגדולה של מאמנים טובים באמת - להעמיד קבוצה שתשחק נכון כדי לנצח, לא כדי להיראות טוב ולהפגין כדורסל "יפה" ולהפסיד. כדי להצליח באמת צריך
לדעת לוותר. ואריק שיבק ויתר והלך לכיוון הנכון.
וחשוב להבין שיש כאן סיכון גדול. בחירה שגויה של השחקנים, חילופים פחות טובים ובעיקר אחוזי קליעה נמוכים יותר תחת השיטה הזו עלולים להביא גם לתבוסות קשות. אבל כשאתה אנדרדוג - אתה חייב לקחת סיכונים. או שתעז ולפעמים תנצח, או שתלך על בטוח ותמיד תפסיד.
הזדמנות, לא נטל
כשפיב"א הגדילה את האליפות ל-24 נבחרות כולם התרעמו, האיגוד שלח מכתבי זעם ואיים בתביעה, ואני טענתי שיש כאן גם דברים טובים. והנה, עכשיו סיימנו לשחק נגד הנבחרות המדורגות לפנינו, ובפורמט הישן הייתה הנבחרת חוזרת היום הביתה עם 3:0, כמו באליפות הקודמת.
והנה נפתחה הזדמנות - עוד שני משחקים נגד קבוצות קצת פחות טובות, שאפשר בהחלט לנצח, לחזור עם טעם טוב יותר, ובעיקר לבסס את ההבנה לגבי שיטת המשחק בה נבחרות ישראל צריכות לדבוק כדי לחזור למעמדן באירופה. המשחק נגד סרביה צריך להוות מודל והכוונה לראשי הענף. ברמת הכישרון שלנו - זו הדרך היחידה לשחק. במקביל חייבים כמובן להגדיל את מאגר הכישרונות, אבל זה כבר לשיחה אחרת.
לתגובות: ido@almx.co.il
לפנייה לכתב/ת 
