לוקחים אותם בהליכה
בכמה ערים בארץ ייסדו את "האוטובוס המהלך:" התלמידים מחכים בתחנות, וה"אוטובוס" - שאותו מובילים הורים מתנדבים - מגיע, אוסף אותם וכולם ממשיכים לכיתה בהליכה, ועל הדרך מתגבשים עם החברים, כפי שפורסם ב"ידיעות אחרונות"
אם יש משהו שילדים ממש לא אוהבים - חוץ מחצילים ושיעורי בית - זה ללכת ברגל לבית הספר. הם עייפים, בקושי את השיניים היה להם כוח לצחצח, התיק שוקל יותר מהם, והדבר האחרון שבא להם עכשיו זה לצעוד, גם אם בית הספר במרחק חמש דקות הליכה.
- חושבים ירוק? בואו להיות המשפחה הירוקה של המדינה
ההורים מקטרים, אבל נוח להם להקפיץ את הילד באוטו ולהמשיך משם לעבודה, ככה שכולם מרוצים - למעט שוחרי איכות הסביבה והרופאים, הממליצים להרבות בפעילות גופנית כבר מילדות.
זה לא חייב להיות כך. בכמה ערים ברחבי הארץ מתקיים כבר כמה שנים פרויקט "האוטובוס המהלך:" תלמידים בכיתות א-'ג' עומדים בתחנות איסוף שונות, ותלמידים בוגרים או הורים מלווים אותם ברגל עד לתחנה הסופית בבית הספר.
"אנחנו קוראים לכל בתי הספר בארץ להצטרף אלינו," אומרת תמר קינן, מנכ"לית 'תחבורה היום ומחר.' "אוטובוס מהלך זו קבוצה של תלמידים שמלוּוה בהורים מתנדבים והולכת לבית הספר בצורה דומה לזו שבה אוטובוס היה מסיע אותם - עם נתיב קבוע, תחנות קבועות וזמני איסוף. זה בא להקטין את כמות הנסיעות ולעודד את תרבות ההליכה ברגל לשם השגת יתרונות חברתיים, בריאותיים וסביבתיים. הפרויקט פועל בכמה יישובים במתכונת שונה: בחלק מבתי הספר ברעננה זה פועל ברמה יומיומית, ביתר היישובים, כמו ראשון-לציון, זכרוןיעקב, קריית-אונו, כרכור, חיפה ועוד, יש פעילות בעיקר בימי שישי."
באריאל גם הגדולים מצטרפים
הרעיון, כמו כל דבר כמעט, מיובא מחו"ל. ביוסטון, טקסס, אף נערך לאחרונה מחקר בקרב 149 ילדים שבדק איך ההליכה משפיעה עליהם, אם בכלל. התלמידים חולקו לקבוצות, חלקם הגיעו לבית הספר בהסעה, ואחרים ברגל. התברר כי אלה שהלכו ברגל במשך חמשת השבועות שבהם נערך המחקר הגדילו בשבע דקות ביום בממוצע את זמן הפעילות הגופנית המתונה עד נמרצת שלהם. לדברי החוקרים, הליכה ברגל מחזקת את מערכת השרירים, תורמת להתפתחות בריאה של עצמות השלד ואף תורמת לפיתוח קשרים חברתיים.
בבית הספר אריאל יוצאים למסע מדי בוקר יותר מ100- ילדים בכיתות א-'ג.' "תרבות ההליכה כל כך חזקה אצלנו, כך שגם תלמידים בכיתות ה-'ו' הולכים ברגל, אם כי לא לידנו," אומרת דבי צירינג, לשעבר יו"ר ועד ההורים בבית הספר. "זה מנהג נפלא. קודם כל זו קצת התעמלות בוקר, לא מזהמים את האוויר עם יותר מדי מכוניות, זה עוזר לסביבה, וגם מגיעים בזמן ולא מאחרים לשיעור."
לדבריה, ההורים יכולים להשאיר את צאצאיהם כבר ב7:15- בבוקר בארבע נקודות מסביב לבית הספר. "הורה שרוצה לצאת מוקדם לעבודה מביא את הילד לנקודת האיסוף, ועד שאוספים אותו הוא נפגש עם ילדים אחרים. ב7:40- אוספים אותם דרך מסלול קבוע," אומרת צירינג. "אם ילד מאחר, הוא מפספס. זו האחריות שלהם ושל ההורים בעיקר."
בקריית-אונו מנקבים כרטיסייה
בכל שישי יוצא "קו "11 לכיוון בית הספר ניר בקריית-אונו - אוטובוס מהלך, שאוסף תלמידים ברדיוס של קילומטר".האוטובוס המהלך פועל כמעט בכל מזג אוויר," חושף חן טנא, חבר ועד ההורים העירוני ופעיל סביבתי. "מדובר בבית ספר יסודי של כ700- תלמידים, ומי שמשתתפים בפרויקט הם ילדים עד גיל תשע, שאסור להם לחצות כביש לבד. הם לומדים להתמצא בכביש, להכיר את סביבת המגורים, להיות עצמאיים ואפילו לאתר מפגעים בסביבה ולהתריע." איך זה עובד?
"יש שמונה קווים שסובבים את האזור, והתחנה הסופית היא בית הספר. הילדים מתייצבים בתחנות ומצטרפים לתהלוכת הילדים שמגיעה אליהם. יש שובל של ילדים עם דגלים, ואם לנו כמבוגרים זה נראה 'תיק' לסחוב את הדגל, הרי שהם רבים מי יסחב את זה." אפרופו תיק, איך הולכים ברגל עם הילקוטים ששוקלים כל כך הרבה?
"כשאנחנו מגלים שהילקוטים שוקלים המון, אנחנו מאלצים את בית הספר להתערב ולספק לילדים פתרון, כמו ארונית. לפעמים מגלים גם שהמדרכות לא בנויות להליכה, וגם זה מאיר את הפן שצריך לייעל ולשפר."
כדי לעודד את הילדים להגיע ולא להתפנק מקבל כל אחד מהם כרטיסייה שאותה מנקב ההורה המלווה כשהם "עולים" לאוטובוס. "ניקוב הכרטיסייה נותן מעין ציון לשבח, והילדים מאוד מתגאים בזה," אומר טנא. לדבריו, עשרות הורים מלווים את הפרויקט בהתנדבות".צריך הרבה הורים שישימו עין כי יש מסלול של קילומטר בערך, ויש קו איסוף של שבעה ילדים במקום אחד ושל 40 ילדים במקום אחר." צריך גם הרבה סבלנות כדי ללוות ילדים ברגל.
"הפרויקט טוב לבריאות הנפשית, והתועלות מרובות: יש ירידה של 7% במכוניות שמגיעות לבית הספר, ולכן זיהום האוויר פוחת. אני חייב להודות שמחוץ לבית הספר יש מגרש חניה ענק, וזו פרצה הקוראת לנהג, לכן השתלטתי עם עוד בחור על המגרש והבהרתי להורים שהם צריכים לבוא ברגל. לא יכול להיות מצב שילד ילך קילומטר ואז המקום הכי מסוכן עבורו יהיה בחניה של בית הספר." מה קורה כשילד מסרב ללכת?
"אם לילד לא מתחשק הוא לא חייב, אבל מדי פעם מחלקים צ'ופרים כדי למשוך אותו. יש מצבים של הורים גרושים והילד ישן אצל האמא בתל-אביב אז הוא לא יכול, או שההורים ממ
הרים ומסיעים את הילד. בכל מקרה, זה משהו שכדאי להתעקש עליו, כי ילד שהלך בצורה רגועה 20 דקות מגיע יותר מאוזן לבית הספר, ועל הדרך הוא יוצר חברויות חדשות. גם ההורים המלווים זוכים להכיר את החברים של הילדים שלהם."
בראשון-לציון עושים הפנינג
ד"ר עמוס גרודז'ינובסקי, פיזיולוג ראשי במכון קרדיו-נגב, סבור שגם אם עושים את זה פעם בשבוע, זה יותר טוב מכלום. "אני לא מזלזל בהליכה של רבע שעה. מחקרים רבים טוענים שקצת יותר טוב מכלום, כך שגם פעם בשבוע זה עדיף," הוא אומר. "הרעיון הוא חינוכי בעיקרו, זה לא בא לשפר כושר גופני אלא להכניס למודעות. לכמעט 20% מהילדים יש בעיית השמנה. זה לא יפתור את הבעיה, אבל יעניק להם אפקט חינוכי של חשיבות ההליכה, תנועה ממקום למקום." הילדים היום לא הולכים לשום מקום אם לא מכריחים אותם.
"אנחנו חברה עצלנית. החברה המודרנית לא דורשת מאיתנו רגליים, ועוד כמה שנים האבולוציה תשתנה ויהיה לנו ראש גדול וזהו. המטרה הראשונית של עשיית ספורט היא בריאות. הוכח שפעילות מפחיתה כולסטרול, מונעת סוכרת ומורידה לחץ דם. אצל ילדים אפקט הגדילה חזק מאוד, והם צריכים לשמור שלא להשמין ולהגיע להישגים בספורט אפילו במשחקי הכדור שלהם. הליכה היא הדבר הפשוט והזמין ביותר."
גם בראשון-לציון משתדלים ללכת, אם כי זה לא בא להם בקלות והם עושים זאת פעם בשבוע, בימי שישי. "בשיא הגענו ל20- בתי ספר, אבל זה לא מחזיק מעמד," קובלת ליאל אבן זוהר ,(42) אם לארבעה ילדים וחברת מועצת העיר. "אנחנו משכנעים את ההורים להשאיר את המכוניות וללכת ברגל, ויש הורים מתנדבים שעומדים בצמתים, אבל לא תמיד זה מצליח. גם ההורים וגם הילדים נעשו מפונקים ומגיעים בג'יפים עד לשער בית הספר. פעמיים בשנה אנחנו עושים הפנינג עירוני גדול ומסבירים להורים למה חשוב ללכת ברגל עם הילדים." אני מודה שגם אני מסיעה את הילדים לבית הספר, שנמצא במרחק שבע דקות הליכה מהבית.
"שכחנו את הדבר הכי בסיסי - לתת לילד יד ולקחת אותו ברגל. אנחנו נכנסים לאוטו, מדברים בדרך בטלפון ומורידים את הילד ללא כל אינטראקציה הורית. נולד פה דור שלא מבין למה צריך ללכת ברגל. אנחנו כל הזמן ממהרים, לא מראים להם שום פרפר או פרח. שכחנו את המהות האמיתית של החיים, את החיבור שלנו עם הטבע ועם הילדים שלנו. צריך לזכור לעצור את היומיום הסואן ולראות את הילדים שלנו, ללכת איתם, להוביל אותם בדרך האמיתית."
לפנייה לכתב/ת 
