שוברים את הקרח: טיול יהודי-ערבי באלפים
משלחת סטודנטים ערבים ויהודים יצאה לכבוש את הרי האלפים ביחד, בניסיון לגשר על הפערים, לשתף פעולה ולעזור אחד לשני באחד הטרקים המפורסמים בעולם: טרק סובב מון-בלאן באירופה
בחודש יולי האחרון יצאה משלחת של סטודנטים ערבים ויהודים מאוניברסיטת חיפה למסע "שוברים את הקרח" - שבועיים מסביב לפסגת המון בלאן - הפסגה הגבוהה ביותר באלפים, הנמצאת בין צרפת, שוויץ ואיטליה.
המסע הייחודי נועד לאפשר לסטודנטים צעירים, המגיעים משתי קצוות לגשר על הפערים הקיימים באמצעות מסע משותף בתנאים לא פשוטים המחייבים שיתוף פעולה ועזרה הדדית.
ההכנה למסע התקיימה במהלך שלושה סופי שבוע, במקומות שונים ברחבי הארץ, וכללה גיבוש של הקבוצה, הכנה פיזית הכנה מנטאלית, ומתן כלים לדיאלוג. מלבד ההכנה הקבוצתית, נדרשו הסטודנטים והסטודנטיות שנבחרו למסע להיכנס למשטר אימונים עצמאי שבסופו היכולת הפיזית אפשרה להם יציאה למסע.
המסע לאלפים השוויצרים, במסגרת משלחת יהודית ערבית, היה חוויה מהנה ומורכבת. למשלחת יצאנו חמישה יהודים וארבעה ערבים, סטודנטים באוניברסיטת חיפה. אנו, חברי הקבוצה, כבר הכרנו זה את זה לאחר גיבוש שעברנו בארבעה טיולים שעשינו יחד בארץ, אבל המסע הזה התעלה על כל דמיון וציפייה. בילינו יחד 14 ימים גדולים מהחיים, מתוכם 10 ימים בשטח, בלב האלפים השוויצרים, באחד הטרקים המפורסמים בעולם: טרק סובב מון-בלאן (TMB).
את הטיול הגדול התחלנו בעיירה לה-פולי (la fouly) ששוכנת בלב האלפים השוויצרים. שם התחלנו בארגון המזון והציוד שניקח עמנו, נרגשים ולהוטים לצאת לדרך. ביום השני יצאנו להליכה בת כשעה, עד לבקתה שבה לנו. כשהגענו, השארנו את תיקינו הכבדים בבקתה ויצאנו לטיול קצר ברכס שלרגליו שכנה הבקתה. התחלנו סוף-סוף לנשום אויר אלפים צלול כיין, אבל עדיין, עם תחושה שהמסע האמיתי עוד לפנינו.
עוד טיולים בעולם בערוץ התיירות:
- לאבד קונטרול בטירול: טיול אקסטרים באוסטריה
- על קו הזינוק: קפיצות הבנג'י הכי מוטרפות
- יוון עם הילדים: חופשה בקצב שלהם
במהלך היום הזה ניסינו לצייר דגל שייצג את הקבוצה, וכאן למעשה, התחילו לעלות הנושאים המורכבים יותר. "התחילו מלא רעיונות יצירתיים כמו, למשל, לצייר דוּקִים (כסמל לדו-קיום), ראש פתוח (כסמל לאנשים ליברלים), אוזניים (כסמל להקשבה) ועוד כמה רעיונות", מספרת מנאר, "עד שעלה הרעיון להוסיף את דגל מדינת ישראל וכמובן שהיו חילוקי דעות. הסברתי שכערבייה ישראלית, יש לי בעיה עם דגל מדינת ישראל. לא בגלל שאני לא מסכימה לקיום של המדינה ולא בגלל שאני לא מרגישה שייכת, אלא בגלל שאני מרגישה שהסמלים על הדגל לא מייצגים אותי. אין לי בעיה עם המדינה, זו המדינה שלי, הבעיה היא עם הסמל. החברים היהודים היו מופתעים ואף הסבירו שעד היום לא הבינו למה לרבים מערביי ישראל יש בעיה עם הדגל. עכשיו, אני חושבת, נהיה להם ברור".
בסוף היום חזרנו לבקתה, עמוסים בחומר למחשבה, ואת הערב בילינו יחד בשיחות אל תוך הלילה, האחרון שבו נישן על מיטה חמה, מקולחים ורעננים. סוף-סוף, הנה המסע מתחיל!
האלפים זה כבר לא משחק, זה לא הכרמל
ביום השלישי, לאחר הסבר קצר שנתן דני, המדריך הצרפתי על המסלול, העמסנו את התיקים הכבדים על הגב ויצאנו לדרך. לקח לנו פחות מחצי שעה עד שדרשנו מהמדריך המשוגע שיעצור וייתן לנו רגע לנוח. האלפים זה כבר לא משחק, זה לא הכרמל ולא הר מירון, זהו קושי פיזי שתפס אותנו לא מוכנים, חרף כל ההכנות. למרות זאת, המשכנו ללכת בתוך נוף של שטחי מרעה הרריים, במזג אויר נוח ובאווירה טובה.
לקראת הערב הגענו למעבר ההרים משוויץ לאיטליה, מעברי הגבול היו דבר מרגש בכל המסע שלנו. השוונו בין מעבר גבול באלפיים למעבר גבול בארץ. אותה התרגשות חווינו במעבר הגבול בין איטליה לצרפת. "איך שהגענו למעלה, היינו עייפים ורצינו כבר לאכול ארוחת ערב", מספר ולאא, "ואז פתאום אנו רואים פסגה...זרקנו את התרמילים ואת הציוד ורצנו למעלה כמו משוגעים כדי לראות את הנוף המקסים ולהצטלם למעלה. עדיין לא זוכר מאין נבעו הכוחות...".
לאחר לילה גשום שבמהלכו שמענו דרך האוהל החמים את הסופות ואת הגשם שבחוץ, ארזנו במהירות את הציוד, שחלקו נרטב, ויצאנו לדרך. מהר מאוד גילינו שהנחל שאותו אנחנו חייבים לעבור, הוצף בזרם חזק מאוד. דני המדריך לא נבהל כלל, חצה בקלילות את הנהר הגועש, קשר חבלים והעביר את כולנו בריאים, שלמים ורטובים. בינתיים, הגשם החל להתחזק כל כך עד שהמעבר הבא נסגר על ידי הרשויות. עבורנו היו אלה חדשות נפלאות, שכן עקב הנסיבות הקשות הוחלט על השהיית ההליכה ועל לינה בעיירה האיטלקית והציורית לה-ואשי (la vacey).
רמז מקדים ללילה ההזוי ביותר במסע
כשקמנו בבוקר במיטה חמה, הופתענו לגלות שמים בהירים ונוף ציורי שעד לאותו הבוקר הוסתר בתוך הגשם והעננים. יצאנו לדרך, טיפסנו אל מעבר לעמק שבו שכנה העיירה האיטלקית המנומנמת, עד שהגענו לעיירה כורמאיור (courmayeur), שם עלינו לרכבל שהעלה אותנו אל הרכס שעליו הקמנו את המחנה.
- יצאתי לפסק זמן בין יקומים מקבילים בשלכת של טנסי
- 589 דולר לכריסמס בפראג: בדקנו אילו חבילות נופש לחג המולד נותרו על המדף
- "ישבנו בהוסטל בקולומביה ופתאום מישהו צעק !Free Palestine" – מדריך למטיילים במלחמה
- זאת המדינה האהובה עליי באירופה הקלאסית - והיא לא מפסיקה להפתיע
- אגמים, טרקים ואוכל טעים וזול: ביקרנו במדינה מפתיעה באירופה
לאחר יום של הליכה קשה בגשם, הגענו לנקודת לינה שלידה עמדה חווה שמייצרת גבינות. בעלת החווה ראתה אותנו מקימים אוהלים במזג האוויר הקשה, שעל-פי התחזית עלול היה להחמיר עוד יותר, והציעה לנו את אחת האורוות ללינה. כמובן שהסכמנו בשמחה רבה, וכך נמצאנו כולנו, ישנים באורווה החמימה והיבשה.
בבוקר היום השביעי, יצאנו מהאורווה החמימה אל מזג האוויר הגשום, כשלפנינו היום הקשה מכולם. את הטיפוס אל מעבר ההרים col des fours - בגובה 2265 מטר - התחלנו בשעות הבוקר המאוחרות ובגשם, שככל שעלינו בגובה הפך לפתיתי שלג שהלכו והתנפחו. המעבר הזה גרם לכל שאר ימי הטיול להיראות כמסלול משפחות. טיפסנו, עייפים, רטובים ורעבים, מבלי שנוכל לעצור ולנוח, כי כל עצירה טמנה בחובה הצטננות מהירה של הגוף.
לאחר חצי יום של הליכה קשה בשלג הגענו לבקתת מטיילים שעמדה באמצע שומקום, לפני הירידה לפס, שבה הצטופפנו כולנו ופרסנו את ארוחת הצהריים. בהמשך, לאחר שגילינו שנקודת הלינה המתוכננת הייתה מכוסה בשלג, נאלצנו לגמוע מרחק של יום הליכה נוסף, עד שהגענו לעיירה les contamines שבה לנו באתר קמפינג מסודר, שבשבילנו היה כמו מלון חמישה כוכבים. באתר הקמפינג התאוששנו למשך שני לילות של הפעלות חברתיות ומנוחה.
"אלהים משחק במזג האוויר כמו בסוני פלייסטיישן"
מהעיירה les contamines טיפסנו סמוך לעיירה הציורית la champel, שלידה ישנו באותו הלילה, לא לפני בילוי בפאב המקומי, שבו הזמנו מזון ומשקה משובחים, לאחר יותר משבוע שבמהלכו ניזונו מגבינות מסריחות ומפחיות טונה. זה היה היום האחרון שבו זכינו לראות רמז לצבע כחול בשמיים.
את פני הבוקר העשירי קידמו שמיים קודרים שהמטירו עלינו גשם זלעפות למשך היום כולו. התחלנו בטיפוס על מעבר ההרים bionnassay, שלמן הרגע שעברנו אותו ועד לסוף המסלול לא ניתן היה לראות דבר. "בסופו של דבר, אנשים עושים תוכניות ואלוהים יושב למעלה ומשחק במזג האוויר כמו בסוני פלייסטיישן", אמר יהודה. היום הזה התברר כיומו האחרון של טיולנו. מזג האוויר הקשה אילץ אתנו לקצר את הטרק ביום, וכך מצאנו את עצמנו כל חברי הקבוצה מצטופפים בקרון הרכבל שהורידנו אל העיירה התיירותית שאמוני (Chamonix), רטובים ורועדים מקור, ועדיין, בלי שום יכולת לעכל את החוויה שעברנו ביחד, ערבים ויהודים שהגיעו יחד מהלבנט הרותח אל האלפים הקודרים.
לסיכום, ניתן לומר שאין ספק שהטבע עשה את שלו. "השילוב של טופוגרפיה קיצונית ומזג אוויר גשום ואף מושלג (בקיץ!) הקשה מאד פיזית, אך קירב מאד חברתית את חברי הקבוצה", מספר ראמי. "קודם לכן לא חשבתי שיהודים יכולים לקבל אותי כמו שאני בלי דרישה שאשתנה. להפתעתי, חבריי לקבוצה היו תומכים מאד, מוכנים ללמוד על האחר ולשנות דעתם (לא תמיד) בהתאם לנתונים חדשים. זה עזר לי לדבר בחופשיות על דעותיי, רגשותיי ואמונותיי".
מעבר למסע הקשה והמופלא, נרקמו חברויות מיוחדות ומפתיעות. "דעותיי לא השתנו", מספר יהודה, "אבל אני רואה בשמיעת הסיפור, החוויה והקשיים של הצד השני חשיבות רבה. כי הידע שנוסף ממקור אישי הינו בעל חשיבות רבה יותר מסטטיסטיקות וממאמרים. ודרך שמיעת הצד השני אפשר להכיר גם חברים".
- המשלחת כולה אורגנה ומומנה בארץ בידי בית הגפן ואוניברסיטת חיפה ובשוויץ על ידי העמותה השוויצרית שעוסקת בקרוב לבבות בין ערבים ויהודים. אילן אבוטבול הוא סטודנט למקרא שהשתתף במסע המרתק
לפנייה לכתב/ת 
