הירח המשוגע של שרה אנג'ל

הרעיון לספר "ירח משוגע" נבט בראשי בעקבות סיפור אמיתי שחברה טובה סיפרה לי. מכיוון שראשי עמוס גם כך בסיפורים, חשבתי שגם הסיפור הזה ישקע בתהומות השכחה. להפתעתי, הוא סירב להתפוגג ולא הרפה עד שהתיישבתי לכתוב אותו. בסופו של דבר הפך לבסיס הספר אך לא לעמוד השדרה שלו.

• פרק מספרה החדש של שרה אנג'ל "ירח משוגע "
  

שרה אנג'ל. סיפור ששמעתי במקרה (צילום: מאיה גולד)

חברתי סיפרה לי שגיסה ואשתו ירדו לארה"ב לפני עשרים שנה וחיו שם בעושר ואושר. רק עננה קטנה אחת העיבה על האידיליה - הם לא הצליחו להביא ילדים לעולם. ניסו, ניסו ולא הצליחו, אבל הניסיונות התכופים ליבו את אהבתם. כך או אחרת, הזוג נשאר מאוהב כבני טיפש-עשרה, כששום מכשול אינו מצליח לשבור את אהבתם.

ערב אחד חטפה האישה התקף לב חמור ובעקבותיו הפכה לצמח. בעלה בכה שבוע שלם ואז חיסל את עסקיו, ארז את אשתו, עשה עלייה לישראל, ואשפז אותה בבית החולים "בית רבקה", במחלקה של מחוסרי ההכרה.

אשפז אך לא ברח. ממש להיפך. הבעל המאוהב קנה דירה בפתח תקווה, סמוך לבית החולים, ונע לסירוגין מביתו למחלקת הצמחים.

שנה עברה. גיסה של חברתי המשיך לתמוך בהתמדה באשתו מחוסרת ההכרה. הוא ישב לצדה כל יום שעות ארוכות, ליטף אותה, סיפר לה סיפורים, שר לה שירים, ובערבי שבת נכנס למחלקה כשבקבוק יין בידו ושר לה בקולי קולות את "אשת חיל מי ימצא".

שנתיים עברו. בני משפחה וחברים לחצו על האלמן שאשתו בחיים לחזור לחיות כגבר נורמלי. הם טחנו לו במוח לחפש אישה חדשה. בסופו של דבר הוא נכנע למכבש הלחצים, אבל מכיוון שהוא אדם דתי שאינו מוכן לחיות חיי חטא, הציעו לו חבריו לבקש מהרבנות היתר לשאת אישה שנייה. אם יקבל היתר, הם ידאגו לו לאישה. לרבנים נדרשו שתי ישיבות ומסמך רפואי המאשר את מצבה חסר התקנה של אשתו, והם נתנו לו היתר לשאת אישה נוספת. כעבור חודשיים הוא מצא עצמו מתחת לחופה.

הנישואין קרסו עוד באותה שנה. לאישה השנייה הסתבר שככל שתעשה, את אשתו הראשונה לא תצליח לעקור מלבו. בעלה ממשיך לאהוב את המומיה בעקשנות, בעיוורון ובתשוקה. הוא המשיך לשרוץ במחלקה, לבכות על גופה הדומם ולרומם את רוחה בשירים של פרנק סינטרה ופול אנקה. האישה השנייה נשברה וביקשה גט.

"ומה עם האישה הראשונה?" שאלתי.

"היא מתה לפני יומיים," ענתה חברתי, "וגיסי מתאבל עליה כאילו היא לא מתה כבר יותר משלוש שנים."

הסיפור הזה הטריד אותי ממיליון היבטים: האם קיים בעולם גבר כזה, ולמה אין עוד מהזן הזה? איך במאה העשרים ואחת הרבנות מאשרת לגבר נשוי לשאת אישה נוספת? מה היה קורה אם אשתו הראשונה הייתה מתעוררת, האם הייתה מתה משברון לב או סולחת על הבגידה? האם הנישואין השניים היו בטלים או שהוא היה נשאר נשוי לשתי נשים? הסיפור לא נתן לי מנוח, בצבץ ברגעים לא צפויים וממש התחנן להיכתב.

לפני חמש שנים, לקראת גיוסה של בתי אליה לצבא, לקחתי אותה לטיול ארוך בהודו, במטרה ברורה - לסמן לה וי ביומן המסעות ולהוציא לה את חיידק הודו מהראש. שלא תיסע לשם חלילה אחרי השחרור ואני אצא מדעתי מדאגה (כזאת אני. מנסה לפתור בעיות כשהן עוד בטיטולים). הודו התגלתה כארץ פלאות ולפתה את לבי באלף דרכים שונות. היא גם עוררה בי השראה רבה. בוקר אחד, התעוררתי בגואה, ממש בזריחה, כשהסיפור מנקר בראשי. ישבתי בערסל בחצר, כוס קפה בידי, הים מולי, וכתבתי תקציר, דמויות ראשיות והתחלה. החלטתי - את כל הסיפור הנ"ל אספר כהקדמה, אבל לא מנקודת מבט של הגיס או שתי נשותיו, אלא מפי בנו הדמיוני - סהר.

הכול השתנה. כבר בעמוד הראשון של הספר "ירח משוגע" אמו של סהר בן

השתים-עשרה וחצי נדרסת במעבר חצייה והופכת לצמח. אביו, טיפוס אנוכי ובוגדני, ממהר לרבנות ומקבל היתר לשאת אישה נוספת, וזו נכנסת להיריון ויולדת לו בן. בעקבות חתונתו השנייה של אביו נזרק סהר לבית סבתו ומכאן מתחיל סיפורו. והסיפור של סהר מופלא ומפתיע בפני עצמו.

ברגע שחזרנו לישראל, התחלתי לכתוב את הספר, ומכיוון שגרעין הסיפור קשה, הקפדתי לשזור הומור לכל אורכו. יש לי אינדיקציה אחת לדעת אם הסיפור עובד - אם צחקתי ממה שכתבתי, הקטע מצחיק. ואם לב האבן שלי בכה, סימן שכל לב אנוש יבכה.

דמותו של סהר הובילה אותי למקומות שלא תכננתי מראש, וכך ערכתי תחקירים מקיפים על עולם האגרוף, על מבוכי משרד הרווחה, מסמטאות יפו עד אמסטרדם ובחזרה. כתבתי את הספר חמש שנים ברציפות, יום-יום. כתבתי, מחקתי, שיפצתי, ריככתי דמויות, הקשחתי, ריסקתי ובניתי מחדש. אני אוהבת את כל הדמויות. גם את השפלות. כי כל דמות היא פיסה בפאזל הענק, המרכיב ספר בן 300 עמודים, עם לב פועם.

ספרה החדש של שרה אנג'ל ראה אור בימים אלה בהוצאת "אריה ניר".