זונות לא צריכות אוהל. הן צריכות הגנה

"עבור הצרכנים, אישה בזנות היא לא אישה. היא מכונה שנועדה לספק את צרכיו של הגבר, ובשביל נשים כאלו - 'צדק חברתי' הוא בגדר מותרות". רעות גיא עונה לליעד קנטורוביץ

רעות גיאפורסם: 04.09.11 , 13:45

"צעדת המיליון" אתמול אמנם לא השיגה מיליון אנשים, אבל הרבה דברים היא כן השיגה. בראש ובראשונה היא אפשרה לאנשים לשבת יחד, לשמוע ולהישמע, ולהחליף דעות זה עם זה. הישיבה המשותפת מולידה דיבור, הבנה, אסימונים רבים נופלים מטה ומסקנות חדשות מתקבלות.

מחאה בערוץ יחסים:

המצב החברתי הוא סולם. מי שאמיצה מסתכלת לתחתית. מי שפחות אמיצה, יש לה מספיק עבודה גם באמצע. בניגוד למאמרה האחרון של ליעד קנטורוביץ, צרכני זונות מאמינים שאישה בזנות היא לא אישה. היא מכונה שנועדה לספק את צרכיו של הגבר.

חיים אחרים

אז נכון, אין אוהל של עובדות מין, וחבל – הייתי שמחה לדבר עם יותר משלוש בחיי, אבל גם אין אוהל של עבריינים, או סוחרות סמים, או אוהלים של "1001 דרכים לשרוד את החיים". יש נשים רעבות שימותו הרבה לפני שיצליחו לשרוד בעזרת הזנות ולכן או שהן יבחרו בדרכים אחרות, או שהן ימותו. יש נשים שעוסקות בזנות ומאמינות שאין להן אפשרות לשרוד בשום אופן אחר ואינן רוצות למות. ויש כאלה שמתות. לפני הזנות, תוך כדי ואחריה.

מעטות שורדות את הזנות. משלימות עם הפגיעות שלה. מצליחות לשלם את המחיר. אבל כשאני ומתנדבות נוספות יושבות לצד הנשים הללו ושואלות אותן איך הן רואות את החיים שלהן, הן עונות לנו שהן רוצות חיים אחרים.

שאלתי אישה יקרה שפגשתי השבוע: "מה החלום שלך?". היא ענתה לי שהיא חולמת על צדק חברתי. ו"מה החלום הפרטי שלך"? התעקשתי, "אני רוצה להיות אישה". תבינו, היא חולמת להיות אישה רגילה. כזאת שלומדת, ששותה קפה עם חברות, שיוצאת וחוזרת הביתה בשעות נורמטיביות.

השבוע הגענו נשים מכל קצוות הקשת הפוליטית אל התחתית של פח הזבל של החברה האנושית, אל התחנה המרכזית, כדי ללמוד מנשים שחיות ברחוב איך שורדים את הרחוב.

צעיר שחי ברחוב שאל אותי 'למה אתן כאן?". כהרגלי, השבתי לו בשאלה: "תגיד, ברחוב, גברים שומרים על גברים ?"

- "שומרים", הוא ענה לי.

- "ונשים שומרות על נשים?

- "רוב הזמן שומרות".

- "גברים שומרים על נשים?"

- "תלוי אם היא יפה או לא."

כיפת ברזל

אז אנחנו באנו לשמור על נשים. להיות עם נשים. לאזן את המצב והכוח החברתי ברחוב, איפה שנשים משלמות את המחיר הכבד ביותר כדי לשרוד. המקום שבו למרות שנשים מהוות יותר ממחצית האוכלוסייה, הן נותרות שקופות עד לא נראות. נשים שעדיין זקוקות להגנה של גברים אבל לגברים יש צרכים אחרים.

הנשים המעטות שכן הצלחנו לפגוש ולדבר איתן בין נחילים של גברים שחיים ברחוב, ביקשו מאתנו לבוא, לשבת לצידן ולהיות איתן. "אתן נותנות לנו כוח", הן אמרות לנו. "איתכן אנחנו מרגישות שאנחנו חזקות".

הן מבקשות שנבוא לשוחח איתן בגובה העיניים, מבלי לשפוט אותן, ואנחנו מסכימות. מסכימות לשכוח את כל מה שידענו על נשים שעוסקות בזנות, מסכימות לזנוח מיתוסים ועמדות שעליהן חונכנו כאן שנים על גבי שנים, מוכנות להסכים שגוף של אישה – לא משנה איזו אישה, אסור לאף אחד לקנות בכסף. כמו שלגנוב אסור, או לרצוח או לאנוס. גם את זה אסור לנו כחברה וכפרטים בה ולא משנה מה קרה לנו בחיים.

אנחנו מסכימות לבוא ולהיות איתן, לשמור עליהן ועל עצמנו. ללמוד מהן את כל מה שלעולם לא נדע אם לא נקשיב להן, כי למרות שגם אנחנו שורדות, כל אחת את שלה, מהחיים של נשים בזנות לא היינו מצליחות לשרוד אפילו לא רבע שעה.

ביום שלישי ה-6 לספטמבר מתכנס מעגל נשים נוסף בלוינסקי. נפגשות "בבית אחותי" בשעה 19:00, רחוב מטלון 70. מוזמנות תושבות השכונה, חסרות בית, חסרות מעמד, עובדות ברחוב ופעילות חברתיות.