מי מפחד מניצחון האיידס?
טימותי ריי בראון הצליח לנצח את מחלת האיידס - והעולם שותק. ארבע שנים עברו מאז החלים רשמית מהמחלה, ואין כל זכר לשיח ציבורי בנושא. האם אנחנו מפחדים להעיר שדים מהעבר ולהתמודד מחדש עם הסטיגמות?
הפעם על השולחן - תריסר עיתוני סוף-שבוע שאמי שמרה לי במשך מספר שבועות להשלמת הפערים האינטרנטים, ועקב אהבתי למילה המודפסת. רפרפתי בשקיקה ונעצרתי בכתבה על אחד, טימוטי ריי בראון.
הנמען – איידס, מחלקת הפרסום והקמפיינים הציבוריים.
איידס בערוץ יחסים:
- "לא נעים לשאול אם הוא עשה בדיקת איידס"
- בדיקת איידס מפחידה. לא משנה מי את ומה עשית
- בהדרגה צצו סביבי עוד אנשים נשאי HIV
עידן הסטיגמות
עד לפני מספר שנים, הקהילה הלהט"בית ניסתה לנקות את שמה מסטריאוטיפים של נגיף מחלה חשוך מרפא או כהגדרתו הרפואית - איידס. באותה התקופה קמפיינים להסברה המונית התפשטו לכל עבר במהירות גבוהה יותר מהתפשטות הנגיף עצמו. באותם ימים של היסטריה המונית, אם הייתם מספרים כי קיים אדם ראשון שהחלים, האייטם היה מתנוסס ראשון במהדורות החדשות ובעיתונים, והופך לשיח ציבורי גדול למשך שבועות רבים.
טימוטי ריי בראון הוא השם, וגוגל הוא מנוע החיפוש. את שמו הכרתי לראשונה בעת קריאת כתבה בעיתון והופתעתי לגלות כי קיים כבר מחלים ראשון למחלה הסופנית, מחלה אשר נולדנו להיזהר ממנה, אותה אחת שסיפרו לנו כי הגיעה מהקוף ועברה אל האדם, אי שם בשנות ה-30 של אפריקה. רק ארבע עשורים אחר כך התגלו תסמיני האיידס, גם הפעם באשמתה של היבשת המקופחת והענייה.
הרתיעה והפחד לא איחרו להגיע משהתפשט האיידס לכיוון ארצות הברית ומיד אחריהן הופיעו הסטיגמות. כן, עשור הדיסקו שממילא התאפיין בהשלכות יחידים לקולקטיב ובמאבקים ציבוריים נרחבים למימוש זכויותיהן של קהילות מופלות, הפך במהרה למוציא שם רע לקהילה הגאה.
עם כל הכבוד למתים, הנזק התדמיתי שגרמה המחלה לזכויות ההומואים, לסביות, הבי והטראנס היה גדול יותר. האיידס הפך לשם נרדף לאלו שנתפסו כ'סוטי החברה', וקהילה שלמה הוכתמה. כמובן שעם חלוף הזמן, אבחון המחלה והקדמה שבמדע, האשמה הפכה לבלתי רלוונטית יותר, אך התחושות והשמועות לא פסקו מעולם.
כל אמא שעוברת יחד עם בנה את הרגע המכונן בחייו, בו היא נחשפת באופן רשמי לנטיותיו המיניות, ממהרת לפחד משני דברים בלבד: נכדים וחשש ההידבקות מהנגיף הנורא. קשה לנקות אשמה מקהילה שלמה אשר במשך שנים ניסתה למחוק את הכתם שנוצר סביבה בעקבות סטריאוטיפים חברתיים וסטטיסטיקות ראשוניות. עם זאת, בקהילות הגאות ברחבי העולם ניסו להפחית את כמות הנדבקים במחלה על ידי הקמת ארגונים חברתיים וקמפיינים צבורים בולטים.
בארץ לדוגמה, נחשפנו ל"בלה הדואגת" וחברי הקהילה הגאה נאלצו לפענח רמזי הסברה בפסטיבל וויגסטוק אשתקד. גם משרד החינוך לקח חלק בהסברה, יחד עם עמותות פרטיות נוספות אשר תרמו את חלקן במאבק למניעת הידבקות.
לאן נעלם השיח הציבורי?
תופעה ציבורית זו שהחלה לחלחל אל תודעת הציבור בניינטיז והמשיכה גם בעשור שאחריו, מציגה לאחרונה סדקים רבים. אומנם כבר התרגלנו לקמפיינים והפנמנו כי איידס מזמן אינה מילה גסה, אך נראה כי בתקופתנו היא כלל לא קיימת בלקסיקון הציבורי.כאשר ההסברה נעלמת והשיח דועך, נשאלת השאלה האם ההידבקות פוחתת? התשובה לא מאחרת לבוא ולהוכיח כי מחלה שמוגדרת כחשוכת מרפא על פי הסטטיסטיקות, אינה יורדת בצורה משמעותית.
קל מאוד לבקר מבחוץ ולומר כי אין הקשבה, אך בימים אלו נראה כי גם לא קיימת הסברה משמעותית. המחלה, הסטריאוטיפים והמתים נשכחו כולם, והדיבור האחרון מפי הקהילה בארץ נוגע לרצח בברנוער ולשאלת ההומופוביה שמסתתרת בפענוח התעלומה.
יותר מפתיע אותי לגלות את ההתרחשות מחוץ לשיח הלהט"בי הישראלי. לא רק כי רמת ההתעניינות פחתה, משום שדווקא בעידן השיתוף, ציפיתי ששמו של טימוטי ריי בראון יהפוך במהרה לשם מוכר בכל בית ולנקודת ציון היסטורית במציאת התרופה למחלה.
בראון הוכרז רשמית כאדם הראשון שהחלים מאיידס (בנוסף ללוקמיה) בסוף שנה שעברה, והחגיגה נדחקה הצידה בין צונאמי להפגנות אזרחים ברחבי העולם. המקרה עצמו הוצג שנתיים קודם לכן, אולם את פרטיו חשפו מאוחר יותר, ואילו הסיפור במלואו התפרסם רק בחודשים האחרונים.
חלק מהותי וכנראה הגורם להיעלמות הנגיף בתאי הדם שלו נקשר לתרומת מוח עצם שנאלץ לעבור בעקבות מחלת הלוקמיה שלו. ידיעה זו אומנם לא מביאה חדשות מרעישות על תרופה שניתן לחלק להמונים, אך ללא ספק מהווה פריצת דרך משמעותית.
שאלתי כמה מחבריי הגאים בדבר שמו ואף לא אחד מהם שמע אותו. מעטים מהם התאמצו להיזכר ולבסוף חשבו כי מדובר בתועמלן לשימוש בסמי הזיות, ד"ר טימוטי לירי.
השאלה הבאה הייתה האם נחשפו בדבר המקרה הראשון בו אדם החלים מהאיידס. ללא יוצא מן הכלל כולם התפלאו והחלו להמטיר עליי שאלות לגביי הנושא. גם במשפחתי, בקרב חבריי הסטרייטים ובין הצוות במקום עבודתי נתקלתי בפליאה גדולה נוכח החדשה המרעישה.
אם בעבר הקהילה הגאה ניסתה למחוק סטריאוטיפים, נראה שכיום אינה מעוניינת לדווח ולהתעניין בידיעות על אותם גורמים שאפיינו אותה בעיניי העולם. ההתרחקות הזאת מהאיידס יכולה להיות מובנת וברורה אלמלא לקחנו על כתפנו את עצם ההסברה כהבטחה למנוע מהסטטיסטיקות להציג את שטרחנו כל כך להכחיש.
כאמור, ההתרחקות אינה ייחודית לגאים וגם בתקשורת דיווחו בקושי על טימותי ריי בראון. נראה כי הדרך אל עבר עולם בו מקיימים סקס בטוח, מלאה בהתעלמות תקשורתית והסברה כושלת בדבר הסכנה שאורבת לנו בפינה. טוב, לפחות הצליחו לרפא אדם ראשון ואולי בעתיד הקרוב גם את שאר הנדבקים באיידס. בינתיים נאלץ להסתפק בכותרות מרתיעות יותר מאשר אדם שהתגבר על סרטן ואיידס בו זמנית.
נכתב בחדר חושך.
- בואו לדבר על מודעות למחלת האיידס בפייסבוק החדש
של ערוץ יחסים
הכותב מוציא לאור, עורך וכתב ראשי בפנזין האורבני התל אביבי "הכבשה השחורה".
לפנייה לכתב/ת 
