צנזורה זה ממש בליפ על הבליפ שלי

כששדרן הרדיו האמריקני הווארד סטרן רצה להגיד ברדיו מילים גסות שמתארות איבר מין גברי, הוא פשוט מצא דרכים לשלב אותן בשעשועון לשוני מתחכם. בסצינה מהסרט הביוגרפי על סטרן של בטי תומס מ-1997 "פרטים אינטימיים", סטרן הפרובקטור וחבריו מצאו דרכים לנבל את הפה ולא לנבל את הפה בו זמנית. כל זאת למורת רוחם של מנהליו והצנזורים. 

שמרנות מז*בליפ*

השמרנות האמריקנית גורמת לכך שהטלוויזיה, הרדיו והקולנוע מצונזרים. בין אם מדובר בהוראה חוקית מלמעלה, ובין אם מדובר בהסדרה עצמית וצנזורה מרצון של גופי שידור שלא רוצים להסתבך עם הקהל שלהם. אך לא רק אמצעי המדיה הותיקים תלויים בחסדיהם של מנהלי הטעם הטוב. גם האינטרנט, רשת האפשרויות הבלתי מוגבלות, מצונזרת.

ביוטיוב לא יתפרסמו סרטים עם עירום במרבית המקרים, על פי אתר הוידאו הגדול בעולם, מתוך התחשבות בכלל הגולשים. זהו אותו אתר שהוקם, בין השאר, כי אחד ממייסדיו לא הצליח למצוא וידאו ובו חשיפת הפטמה של ג'נט ג'קסון מהסופרבול. לפני סטרן, הקומיקאי ג'ורג' קרלין עשה קריירה מפה הג'ורה שלו, אך בין כל הקללות אפשר למצוא ביקורת אמיתית על הצביעות והשרירותיות שבצנזורה.

ואז הגיעו שני קומיקאים נוספים שנמאס להם מהשמרנות האמריקנית שלא מאפשרת להם להתבטא, לקלל, ולהראות עירום. אך במקום לנסות להפוך את המטונף לרציני ותמים, הם לקחו את התמים והפכו אותו למטונף.

לקומיקאי הראשון קוראים ג'ימי קימל, ולקומיקאי השני קוראים "האינטרנט". בתרגיל פשוט אך בן ז*בליפ*, בתחכום שלו הקומיקים הללו חתרו תחת הצנזורה והפכו כל דבר לגס. ולא סתם גס אלא *בליפ* גס, אם אתם יודעים למה אני מתכוון. החל מ-2004 קימל החל לשדר בתוכנית הלילה שלו פינה בשם "צנזורה לא נחוצה", שבה הוא מפזר בליפים וטשטושים גרפיים היכן שלא באמת צריך וגורם לדמיון להשלים מילים גסות שמעולם לא נאמרו. והאינטרנט, כיאה לה, הצטרפה לחגיגה עם לקטים של קימל ותוספות משלה.

קימל אהב להתעלל במיוחד בגירסה האמריקנית של רחוב סומסום, וברשת מסתובבת לה גם גירסה ישראלית שהופכת את רחוב סומסום ופרפר נחמד לטינופת שלא ראויה לשידור בפני ילדים.

גם תמונות עם אפקט טשטוש פשוט ביותר יכולות ליצור אשליה שנשיא ארצות הברית ודמותה המצוירת של דורה שולחים לעברנו אצבע משולשת, ושכל דבר שאנחנו לא רואים הוא איבר מין גברי.

משחק מחו*בליפ*

אחרי צפיה בגירסה המצונזרת הזאת, אנחנו בוודאי נחשוב מחדש כמה חמוד הוא קירבי, יצור קטן ורוד ועגול שהגיע אלינו ממשחק נינטנדו תמים בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת.

הסרטון של אססנז קריד שבו מגלמים רוצח מסתורי, מלמד אותנו שפה הג'ורה לא הומצא בתקופה הנוכחית, וכי גם במאה ה-15 באיטליה אנשים ידעו לקלל כמו שצריך. כלומר, אנחנו מניחים שהם ידעו לקלל. הבליפים מסתירים את מה שנאמר שם.

אם לרגע חשבנו שחיילים בזמן מלחמה מקללים בשביל להוציא את העצבים, להתגבר על הפחד ולהרגיש שהם בסביבה גברית תומכת, הרי שהסצנה הערוכה הזאת מהיילו 3 נותנת לנו חותמת גומי לסטריאוטיפ הזה.

*בליפ* לילדים?

 אם אתם באזור גיל 30, עשו לעצמכם טוב ודלגו על הסרטון הבא, או כבו את הרמקולים. הבליפים הקטנים והמתחכמים פשוט הורגים בלי בושה את התמימות של פה הדב החמוד שבסך הכל רצה קצת דבש מהעץ. רצה ל*בליפ* דבש.

אש הילד מפוקימון לא מוכן ל*בליפ* כפי שנראה בסרטון הזה. אם כי במקרה של פוקימון, מראש לא ברור מה היחסים בין הילדים למפלצות המוזרות הללו מיפן. 

בובספוג מכנסמרובע וחבריו אמורים להיות יצורים ימיים משונים אך חמודים. בסרטון המובלפ שלהם, לא ברור כמה הצפצופים עוזרים או גורעים מהתדמית הזאת.

ולהפך

בסרטוני פורנו בטוח לעבודה, אפשר להניח די בוודאות שכל מה שמכוסה שם לא נולד תמים. האם זה הופך את הסרטים לנקיים? יחסית לפו הדב, כרובי והחיילים של היילו, יתכן מאוד שכן.

מכירים או יצרתם גירסאות מטונפות לדברים תמימים או להפך? טקבקו וספרו לנו