"מחר תמות": סיפור שמתחיל בירייה
על אף שנושא מתאבדי הטרור כבר לעוס בזירת ספרי המתח, לי צ'יילד מצליח לעשות את הבלתי ייאמן ולסחוף את הקורא למקצב מהיר של התרחשויות במותחן "מחר תמות". בכל רגע נתון הקורא נמצא במערה חשוכה שאין לדעת איך ייצא ממנה
הרשימה לזיהוי מחבלים מתאבדים מורכבת מ-12 סעיפים. 11 אם מדובר באישה. על כולם עונה הדמות שיושבת מול ג'ק ריצ'ר. הרשימה לפיה הוא פועל, הורכבה על ידי הביון הישראלי ובשנים האחרונות משתמשים בה ברחבי העולם. מחבלים מתאבדים הם כבר מזמן לא רק מנת חלקה של ישראל, הם יכולים להופיע גם ב-2 בלילה ברכבת התחתית בניו יורק. הבעיה היא שלפעמים גם רשימות יכולות להטעות.
"מחר תמות" של הסופר לי צ'יילד, מתרחש בחודש ספטמבר בניו יורק. מזג האוויר כבר נינוח, אך פה ושם יש עוד פרצי חום שמזכירים כי עדיין לא סתיו וכי השמש הקיצית מחפשת דרך להשאיר את חותמה עוד יום אחד. לעומת זאת, הרכבת התחתית משמרת מזג אוויר אחיד, מעין תערובת של חום, לחות וזיעה - שגם ביום הכי קר בשנה תפשיר אתכם בשניות.
אישה יושבת בתוך קרון רכבת לבוש במעיל כבד וממלמלת דברים לא ברורים, בעודה אוחזת בתיק גדול ובוהה במעין טראנס באוויר - אלה כבר כמה שלבים שמאמתים את הרשימה שדיברנו עליה בהתחלה. אבל למה היא עושה זאת בשעה 2 בלילה, כשבקרון נמצאים רק 6 אנשים והרציפים והרחובות ריקים? ג'ק ריצ'ר לא מתלבט יותר מדי, לא מתחשק לו להתפזר באלפי חלקים על פני הקרון, אז הוא מתיישב מול מה שנראה לו כמחבלת מתאבדת ומנסה את מזלו.
אבל הוא טועה, אמנם היא בדרכה לביצוע משימה שעלולה לקחת חיים, אבל אין לה שום עניין במי שסביבה. וכשריצ'ר מנסה להושיט יד ולעזור לה, הוא מגלה שהמוות היחיד שיקרה הוא של זה שיפריע את תנועת הקליעים שיש באקדחה של האישה. ואז היא יורה, בעצמה.
עולים לגבעת הקפיטול
לכאורה, מדובר על עוד מקרה של התאבדות ברכבת התחתית. המשטרה מגיעה, מתחילה בתשאול, מבודדת את העדים וריצ'ר, שבעברו שירות צבאי מפואר, נלקח לתשאול מדוקדק משום שהיה האחרון לחוות את מה שעבר על המתאבדת. לכאורה, כרוניקה ידועה מראש, אבל אם היה מדובר בסיפור פשוט, לי צ'יילד, מחבר "מחר תמות", לא היה כותב אותו.
ג'ק ריצ'ר שירת 13 שנים במשטרה הצבאית, מפקד ראשון של יחידה 110, בעל ששה עיטורים צבאיים שאיבד את האמון במערכת וחי את חייו כנווד, מדלג בין חדרי מלון מעופשים לאקסקלוסיביים (תלוי ברמת שיתוף הפעולה של החדרניות ושומרי הלילה), בכיסיו דרכון, קצת מזומן, כרטיס אשראי ומברשת שיניים - היסטוריה מספקת בהחלט כדי להיות גיבור של 16 ספרים מצליחים.
צ'יילד, איש טלוויזיה לשעבר שפוטר מעבודתו על סף גיל ה-40, גילה שג'ק ריצ'ר לא רק מציל את העולם, אלא גם אותו אישית. אחרי שפוטר החליט צ'יילד שלא לשקוע ברחמים עצמיים, קנה ניירות ועפרונות בשווי 6 דולרים (כך על פי האתר הרשמי שלו) והחל לכתוב את סדרת ספרי ריצ'ר שכבר הראשון שבהם זכה להיות רב-מכר, בלי עבר צבאי, בלי לשרת בביון הישראלי (ככל הנראה). פשוט מישהו שיודע לכתוב מתח טוב.
אך נדמה כי ג'ק ריצ'ר לא באמת מחפש אחר הרפתקאות, הן פשוט שם, חוטפות אותו פנימה לתוך מערבולות של אלימות, חוסר אונים ונשים חזקות ומסוכנות. האישה שהתאבדה אל מול עיניו של ריצ'ר, איששה לא רק את רשימת הזיהוי למחבלים מתאבדים, היא גם אישרה, בהתנהגות שלה, שמשהו לא בסדר בחייה. התאבדות נראתה לה פתרון עדיף לשאת באחריות למתרחש סביבה.
במהלך הספר הקורא מגלה כי האחריות שלה מגיעה עד לגבעת הקפיטול בוושינגטון, וחוזרת אחורה שנים רבות אל התקופה שבה אוסמה בן-לאדן, כן גם הוא פה, היה חבר של האמריקנים, ומסיבות האחווה שהם ניהלו יחד יכלו להפיל משטרים שלמים, לאו דווקא אלה שעולים לכם בראש. אך בדרך לפתרון התעלומה, עומדות מול ריצ'ר לא מעט נשים שמשתלטות על תפקיד הרעות והטובות, זה, כנראה, משום ששום גבר לא יכול להשתוות ולהאפיל עליו.
על אף שהנושא שנראה לעוס ומאוס כבר, צ'יילד מצליח לעשות את הבלתי ייאמן ולסחוף את הקורא למקצב מהיר של התרחשויות, ולא משאיר אותו משועמם לרגע. וכשנדמה שהוא בטוח כבר מה הסוף, פתאום קורה דבר שמעיף אותו למנהרה חשוכה שהוא לא באמת יודע איך ואם ייצא ממנה.
קשה היה להניח את הספר תוך כדי קריאתו, וממש לא מפתיע שלאחרונה הוא נכנס לרשימת רבי המכר בישראל. אז אם אתם מחפשים להיעלם מהעולם המשעמם שלכם, זה הספר בשבילכם. רק שלא תחשבו שתוכלו לקרוא בשקט, בספר הזה תעבדו קשה כדי לפענח את הסוף. אגב, לקינוח מתוק אתם מקבלים סוג של ספויילר בעבור הספר הבא של ריצ'ר, נו טוב, אז הוא לא מת בסוף. כמה מפתיע.
"מחר תמות", לי צ'יילד, מאנגלית: איה מלמד. הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 444 עמ'.
