מה אתה עשית בשביל המדינה?

"אני כבר תרמתי למדינה הזאת מספיק…" מכירים את המשפט הזה? תמיד חשבתי לעצמי שאם היה קיים יצור בשם "הישראלי המצוי" אז זו כנראה הייתה קריאת הזיווג שלו. ואני שואל, מתי בדיוק מגיע הסוף לנתינה שלנו כלפי החברה? בימים בהם עומדים ברחובות וזועקים לבואו של הצדק החברתי, אני שואל, "מתי בפעם האחרונה עשית משהו בשביל מישהו?" (הופה, הכנסתי לכם קצת כוכב נולד בדלת האחורית).

אני אחד שמאמין שהאדם אחראי לגורלו. אני מאמין שכל דבר שקורה או שלא קורה בחיינו הוא פרי יצירתנו או מחדלנו. כמו גם, אם המדינה שלנו מורכבת מרבבות של אנשים יחידים שאחראים לגורלם, אז גורל המדינה שלנו תלוי בנו. אמנם עשיתי רק 3 יחידות מתמטיקה בבגרות, אך אני מאמין שזו הנחה סבירה.

בורג קטן וטוב

גורל מדינתנו טמון אך ורק בנו ולא בראש הממשלה וכל העשרים ומשהו השרים שכולנו כל כך נהנים לציין כמה שהם חסרי רגישות ויכולת. אני מאמין שהתהליכים היפים והמרגשים ביותר הם התהליכים וההתארגנויות של אנשים טובים שקמים ומחליטים לעשות שינוים בעולם שסביבם, על אף הקשיים וההתנגדויות הטבעיות. קראו לי תמים, אבל לפני שאני מאמין בראש הממשלה, בכנסת, במשטרה, במכבי האש, ובצה"ל, אני מאמין בראש ובראשונה בנו: אני, את ואתה, האזרח הפשוט והקטן, הבורג במערכת (כשישראלי שומע את זה, עוברת בו צמרמורת).

בורג במערכת?! אני?! האירוניה היא שכולנו יודעים שמכונה טובה, החל ממכונית ועד למכונת כביסה, מורכבת מחלקים טובים. אנחנו אוהבים ומוכנים לשלם יותר כדי לקבל מוצר שהוא אמין יותר, עמיד יותר,

חכם יותר, ויעיל יותר. ההבדלים בין המוצרים שאני צורכים ביום יום נקבעים לרוב על ידי הסטנדרטים שהיצרן שייצר אותם קובע לעצמו, ובאיכות "הברגים" שלו. בחברה שלנו אנו מציבים לעצמנו לרוב את הסטנדרט הכי גבוה, ועם זאת, אנחנו "ברגים" לא מי יודע מה. לא פלא שהמערכת "קורסת".

מעבר חד למסעדת סטייקים במדינת ניו ג'רזי שבארה"ב במאי האחרון, שם פגשתי בחור צנוע בשם אלי ביר. שנינו הוזמנו לארוחת ערב על ידי אותו מארח מכובד והתיישבתי משמאלו של אלי. כשהתחלנו לדבר, אלי שאל אותי מהו עיסוקי העיקרי כיום, ועניתי לו שיש לי להקת רוק בשם SIREN . אמרתי לו שאני רוצה שאנשים בעולם יכירו שזוהי להקה מישראל, שנוער בארץ ובעולם יקבלו מסרים חיוביים דרך המוזיקה שלנו, וגם שאני שואף להשפיע על אנשים בכלל להאמין בעצמם ולאהוב את החיים.

ראיתי שאלי חבש על ראשו כיפה, וכחילוני שגדל בתל אביב, ציינתי בפניו שאני רואה במו עיני את תופעות הסמים, האלכוהול וההשתמטות רק הולכים וגוברים… משהו שיותר נשלט בקרב התנועה הדתית לאומית למשל (כיפות סרוגות). אמרתי לו שאני חושש שהעם נהיה אפאטי למתרחש במדינה, ושמלבד לראות חדשות ולהתלונן על המצב מבתי הקפה (מי הראשון שישמיץ אותי בטוקבק דמגוגי?) אנחנו לא מוכנים לרדת לשטח ולצאת לעשות משהו טוב בשביל מישהו - ואני לא מדבר על למחות, אני מדבר על לצאת ולהתנדב בשביל אנשים, אשכרה, בשבילנו ובשביל המדינה.

פתרונות בזעיר אנפין למדינה

הסתבר לי שאלי, חברי החדש הוא המייסד של ארגון מדהים בשם "איחוד הצלה". הוא סיפר לי שהיה נהג אמבולנס במד"א ירושלים, ובכל פעם שהייתה קריאה לאירוע, היה לוקח המון זמן להגיע למקום עם האמבולנס בגלל התנועה בכבישים. לא פעם הוא ראה ילד שנחנק מפיסת אוכל מטופשת ומצא את מותו רק בגלל שלא היה מענה מספיק מהיר של חובש.

ישנם חובשים בכל מקום, בכל רחבי הארץ, ויכול להיות שממש בבניין ליד, יש אירוע בו אותם חובשים יכולים להציל חיים, אלא שהם אינם יודעים זאת. אז לאלי היה רעיון פשוט: הוא בנה מודל התנדבותי בו לחובש יהיה את כל הציוד הרפואי הנדרש להצלת חיים על אופנוע, וביפר שיודיע לו היכן יש אירוע באזור שלו. כך שאם יש מישהו שזקוק לעזרה בקרבת מקום, הוא יוכל לקפוץ ולהגיש טיפול עוד הרבה לפני שמד"א יגיעו. ואם 2 דקות לפני כן התלוננתי על כמה שלאנשים לא אכפת היום מכלום, אלי סתם לי את הפה כששמעתי אותו מדבר על הארגון המופלא שהוא הקים ועומד בראשו.

ארגון "איחוד הצלה" מאגד את כל הפתרונות הכוללניים למדינה שלנו בזעיר אנפין. מין מיקרוקוסמוס המראה בבואה של הפתרון העתידי. בארגון "איחוד הצלה" יש "מיקס" של מתנדבים, 1,800 ליתר דיוק, פרוסים גיאוגרפית בכל הארץ ותפקידם ההתנדבותי הוא אחד, יחיד ומיוחד – הצלת חיי אדם ברגעים הקריטיים לאחר פגיעתו. חשוב לציין שהארגון אינו גובה אף שקל אחד עבור השירות שהוא מעניק וכל פעילותו היא התנדבותית לחלוטין.

"איחוד הצלה" טומן בחובו מארג מדהים של חרדים (60 אחוז!), חילוניים, מתנחלים, ערבים ושאר זרמים ועדות הפועלים בהרמוניה מושלמת למען הצלת חיים. הדבר הקדוש הזה מאחד פעילותם של אנשים, שבמקרה הטוב נשמעים כמו הלצה מצחיקה נוסח 'חרדי וערבי נכנסים לפאב', אבל במציאות הארץ-ישראלית בה לעתים נראה כאילו הקוטביות והזעקה לערבות הדדית מפלחים את האווירה, כאן ניתן למצוא פתרון לחלק נרחב מהספקטרום.

שכשאלי הבין בוקר אחד שיש לנו בעיה גדולה במערך רפואת החירום בישראל, הוא קם, עמל, עשה והסתער למרות שניצב מול הרשויות המקומיות והמשרדים הממשלתיים שלא כל כך קיבלו את פעילותו. זו האנרגיה אותה אנחנו כאזרחים צריכים לאמץ. אנרגיה של עשייה ששואפת קדימה. אנרגיה של אדיבות ונתינה.

מדובר כאן בעצם על שירות לאומי ואזרחי במלוא הדרו. שירות בו יהיה ניתן לפתור חזית

גדולה ושמנה של חלוקת הנטל, יכניס ערבים וחרדים למעגל העבודה ובעיקר – יקרב לבבות. אנשים טובים והגונים המפגינים רעות איש כלפי רעהו חזקים בעיניי יותר מכל חוק שאי פעם נחקק בכנסת. 

כיף לגלות שאיש אחד בעל חזון אחד, יכול להקים ארגון ששינה את חייהם של עשרות אלפי אנשים בין אם טופלו, קיבלו את הזכות להתנדב ולטפל באנשים אחרים, או שאפילו נפקחו עיניהם. בואו נפעל בשטח לתקן ולעזור, לא צריך לחכות לביבי או לממשלה, זאת הזמנות להתנדב שכם אל שכם עם אוכלוסיות חדשות (חרדים, חילונים, ערבים) ולהרגיש ביחד חלק ממשהו גדול וטוב. איחוד הצלה טיפל בשטח בשנה שעברה בלמעלה מ-180,000 בני אדם. כמתנדב בארגון אני רון ויינרייך, גאה להיות בורג קטן במערכת ושואף להיות הבורג הכי הכי טוב שיוצר אי פעם.  

• לפרטים והתנדבות ב"איחוד הצלה " לחצו כאן  .
  

• "בגוף ראשון"- מדור המאפשר למתנדבים לספר בעצמם על פעילותם והמקום בו הם מתנדבים. חומרים ותמונות ניתן לשלוח ל shlomit-sh@y-i.co.il  ולציין בנושא - למדור "בגוף ראשון". הפרסום בהתאם לשיקולי המערכת.
• עמותת "רוח טובה" מחברת בין אנשים הרוצים להתנדב וארגונים הזקוקים לעזרת מתנדבים. העמותה מתאימה התנדבות לפי תחומי עניין, שעות נוחות ואיזור מגורים.
• לטורים נוספים לחצו כאן.