הכבישים של ביבי - איפה הצדק החברתי?
ראש הממשלה מבטיח כי תשתית הכבישים החדשה תסייע לקדם צדק חברתי. אלא שניתוח תמונת הבעלות על כלי רכב בישראל, מלמד כי המרחק מצדק תחבורתי, עדיין גדול במיוחד
"צדק חברתי הוא גם צדק תחבורתי". כך אומר היום (ג') ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בטקס חנוכת מחלף חדש באזור צפון. "לצאת מתחום חדרה-גדרה יאפשר אופקים חדשים לישראל", מצהיר נתניהו. "זה חלק מהחזון החברתי-כלכלי". וכדי להגשים את החזון הזה, מבהירים נתניהו ושר התחבורה, ישראל כץ, משקיעה המדינה מיליארדים רבים של שקלים בהרחבת רשת הכבישים, למשל בפרויקט להארכת כביש "חוצה ישראל" לכיוון צפון ודרום.
איך נראה אי-שוויון תחבורתי?
אלא שנתונים שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), מלמדים כי מי שייהנה מהכבישים האלה הם בעיקר העשירונים העליונים, שממילא אינם סובלים מאי-צדק חברתי. על-פי הלמ"ס, רק לאחד מארבעה משקי-בית בעשירון התחתון יש מכונית, בעוד ל-93% ממשקי הבית בעשירון העליון יש לפחות מכונית אחת, ולמחצית מהם יש שתי מכונית או יותר. התמונה קיצונית עוד יותר אם זוכרים שמספר הנפשות הממוצע במשקי הבית בעשירון התחתון כמעט כפול מאשר בעשירון העליון. ומכאן כמובן עולה שהנגישות לכלי רכב בעשירון התחתון, נמוכה משמעותית לעומת העשירון העליון.
| 1986 | 2005 | 2010 | |
| עשירון תחתון | 8% | 16.9% | 23.5% |
| עשירון 4 | 30% | 49.5% | 54.3% |
| עשירון 7 | 57% | 74.4% | 74.3% |
| עשירון עליון | 78% | 90.7% | 93.4% |
מקור: למ"ס
לדעת מומחי תחבורה, פערים בבעלות על מכוניות יוצרים אי-שוויון חברתי. מחקר שנערך ב-2009 עבור המשרד להגנת הסביבה, מסביר כי הפערים בבעלות על מכוניות בין העשירונים מלמדים על פערים בנגישות להזדמנויות - למשל תעסוקה, מסחר, מגורים ורווחה. לכן, כך קובע אותו מחקר, צמצום הפערים האלה צריך להשתלב במדיניות הפיתוח הלאומית, וזאת במטרה להגביר את השוויון בחברה הישראלית.
צריך גם לזכור כי לפערים האלה "תורמת" הממשלה עצמה, באמצעות מדיניות מס מכבידה בשוק הרכב. עם נטל מס גבוה משמעותית מהממוצע באירופה, מכוניות פרטיות נשארו במידה רבה מוצר מותרות, שאינו נגיש לחלק גדול מהאזרחים. סיבה נוספת לפערים, כפי שקבע דו"ח של משרד התחבורה מ-2008, היא חלוקת הכנסות לא-שוויונית, כאשר "אי השוויון קיצוני מהממוצע באירופה".
מכוניות ומעמד הביניים
לאורך השנים, ניכרת בישראל - כמו במדינות רבות אחרות - מגמת עלייה בשיעור הבעלות על מכוניות. שלא במפתיע, שיעור הצמיחה בעשירונים התחתונים גבוה מאשר בעשירונים העליונים. כך למשל, שיעור הבעלות על מכונית בעשירון התחתון עלה מ-16.9% ב-2005 ל-23.5% אשתקד, לעומת עלייה צנועה הרבה יותר בעשירון העליון, מ-90.7% ל-93.4%. הסיבה לכך ברורה: העשירונים העליונים הגיעו לשיעור בעלות גבוה כבר לפני זמן רב.אלא שלמרות השיפור, הנגישות לכלי רכב בעשירונים התחתונים נשארת מוגבלת. כדי להבין עד כמה ישראל רחוקה ממדינות ה-OECD אליהן היא משתוקקת להידמות, שימו לב לנתונים הבאים מאנגליה: שיעור הבעלות על מכונית בעשירון התחתון אינו גבוה דרמטית (29%), אך בעשירון הרביעי הוא מגיע ל-74% לעומת 54.3% בלבד בישראל. דוגמה נוספת נוגעת למעמד הביניים: שיעור הבעלות על מכונית בעשירון השביעי באנגליה הוא 91%, לעומת פחות מ-75% בישראל.
| ישראל | אנגליה | |
| עשירון תחתון | 23.5% | 29% |
| עשירון 4 | 54.3% | 74% |
| עשירון 7 | 74.3% | 91% |
| עשירון עליון | 93.4% | 96% |
מקור: למ"ס והמשרד לסטטיסטיקה באנגליה
על-פי נייר עמדה שפרסמה קרל מרטנס, חוקרת באוניברסיטת תל-אביב, שינויים שחלו בעשור הקודם גרמו לכך שמכונית היא צורך ולא מוצר מותרות: "פיתוח כלכלי, מדיניות תחבורה, שינויים בשימושי הקרקע ושינויים חברתיים - כל אלה יצרו מצב שבו המכונית היא צורך עבור מי שרוצה להשתתף במלוא החיים המודרניים". אפשר לפתור את אי השוויון התחבורתי, באמצעות שיפור משמעותי של מערך התחבורה הציבורית בישראל, כך שיאפשר שירות מהיר, רצוף ואמין למי שאינם יכולים לרכוש מכונית. אך למרות ההשקעה המשמעותית בשנים האחרונות, התחבורה הציבורית עדיין אינה יכולה לשמש חלופה הולמת לכלי רכב פרטיים.
דרך נוספת להתמודדות עם אי השוויון הזה, היא הורדת מס הקנייה המוטל על כלי רכב חדשים. הורדת המס תאפשר הוזלת מחירים, וכך תהפוך הבעלות על כלי רכב לנגישה יותר עבור השכבות החלשות באוכלוסייה. אלא שלא סביר שזה יקרה בקרוב. ב-2009 הבהירו ברשות המסים כי רמת המיסוי הגבוהה בשוק הרכב "לא ניתנת לשינוי משמעותי בטווח קצר, עקב חשיבות ההכנסות המתקבלות ממיסוי הענף".
וכך נראה שהצדק התחבורתי עליו מדבר ראש הממשלה, יישאר לפחות בשנים הקרובות מחוץ להישג ידם של מי שנזקקים לו.
לפנייה לכתב/ת 
