חוק הספאם: כמה פיצויים משלמים המטרידים?

מאז התיקון לחוק ב-2008 הוגשו תביעות רבות נגד בתי עסק ששלחו לאזרחים הודעות ללא הסכמה מפורשת. לא פעם מגיעים הצדדים לבית המשפט, שם יכול השופט להטיל קנס של עד 1,000 שקל עבור כל דבר פרסומת. האם זה קורה?

אורנית אבני-גורטלרעדכון אחרון: 07.09.11 , 00:14

חוק התקשורת (בזק ושידורים) התשמ"ד – 1982 / "חוק הספאם" אוסר על מפרסם לשגר דבר פרסומת באמצעות פקסימיליה, מערכת חיוג אוטומטי, הודעה אלקטרונית או הודעת מסר קצר, בלי לקבל הסכמה מפורשת מראש של הנמען (מקבל הפרסומת), בכתב, כולל בהודעה אלקטרונית או בשיחה מוקלטת.

ספאם: השופטים פוסקים נגד - ההצקות נמשכות

החוק קובע כי בנסיבות מסוימות, מפרסם רשאי לשגר דבר פרסומת, גם אם לא התקבלה הסכמת הנמען. זאת, אם הנמען מסר את פרטיו למפרסם במהלך רכישה של מוצר או שירות, או במהלך משא ומתן לרכישה כאמור, והמפרסם הודיע לו כי הפרטים שמסר ישמשו לצורך משלוח דבר פרסומת מטעמו.

תנאי נוסף לשיגור פרסומת, הוא שהמפרסם נתן לנמען הזדמנות להודיע לו כי הוא מסרב לקבל דברי פרסומת כאמור, וכי דבר הפרסומת מתייחס למוצר או לשירות מסוג דומה למוצר או לשירות שניתן. החוק מאפשר לבית המשפט לפסוק פיצויים שלא תלויים בהוכחת נזק בסכום מקסימלי של 1,000 שקל על כל דבר פרסומת שהנמען קיבל בניגוד להוראות החוק.

בשנים האחרונות, מאז התיקון לחוק בשנת 2008, הוגשו תביעות רבות העוסקות בנושא. בית המשפט בחן כל מקרה לגופו, ובמקרים המתאימים חייב את בתי העסק לפצות את הלקוחות שהוטרדו בשל הספאם. לאחרונה (ה-23 באוגוסט 2011), ניתנו בשני בתי משפט שונים באותו היום, שני פסקי דין העוסקים בנושא זה, בהן נטענה טענה זהה: בית העסק שלח מסרונים מבלי לקבל היתר מהנמען. האם בית המשפט פסק פיצוי? אם כן- כמה ומה היו השיקולים בפסיקת גובה הפיצוי?

כמה שווה הזכות שלא להיות מוטרד?

בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים דן בתביעה של אדם, אשר התעניין בזמנו ברכישת מינוי במכון הכושר ג'ירף, אך בסופו של דבר לא רכש שם מינוי. במסגרת זו, מסר כנראה את פרטי המכשיר הנייד שלו, אם כי לא ברור כי התכוון במפורש שתשלח אליו פרסומת שיווקית בצורה של מסרונים.

בהמשך, הגיעו אליו שני מסרונים שיווקיים (בתאריכים 28.11.2010 וכן בתאריך 20.12.2010). מהראשון התובע התעלם, אולם לאחר המסרון השני פנה טלפונית לג'ירף - מרכז בריאות וספורט וביקש למחוק אותו מהרשימה.

למרות זאת, קיבל התובע אחר כך עוד שלושה מסרים שיווקיים בתאריכים 27.12.2010, ו-26.1.2011 וכן ב-30.11.2011. בסופו של דבר אכן הורד שמו, והמסרונים פסקו. התובע החליט להגיש תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות ולבקש פיצוי מכח הוראות סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים) התשמ"ד – 1982.

השופט אברהם טננבוים האמין לגרסתו של התובע וקבע כי על פי החוק אסור למפרסם לשגר דבר פרסומת באמצעות פקסימיליה, מערכת חיוג אוטומטי, הודעה אלקטרונית או הודעת מסר קצר, בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען, בכתב, לרבות בהודעה אלקטרונית או בשיחה מוקלטת.

דבר זה לא נעשה במקרה הנדון, וגם לאחר שהתובע ביקש מהג'ירף שימחק אותו מהרשימה, נשלחו לו שלוש הודעות שיווקיות. מכאן, שמגיע לתובע פיצוי, והשאלה היחידה היא מה גובה הפיצוי. השופט ציין כי עקרונית, בהתאם לחוק, ניתן להטיל על מועדון הכושר פיצויים בסך של שלושת אלפים שקל (אלף שקל על כל הפרה), אך באשר לגובה הפיצויים יש לשקול מספר שיקולים.

"ראשית", כתב השופט. "לא התרשמתי כי מדובר בעסק גדול אשר מזלזל בלקוחותיו. לעיתים (וכנראה גם במקרה שלפנינו) מדובר על עסק לא גדול המנסה לשרוד בשוק תחרותי וקשה. אין גם לנתבעת (מועדון הכושר-א.א.ג) כל אינטרס להרגיז את התובע שכן היא חיה ממנו ומשכמותו ומטרתה היא לגרום לו נחת כדי שיגיע אליה ולא להכעיסו".

השופט הדגיש כי אכן מדובר ברשלנות מצד מועדון הכושר בכך שלא מחק אותו מיידית, אך ברור כי לא זו הייתה המטרה. השופט הוסיף לכך את העובדה, שהמועדון לא חטא בעבירה זו בעבר.

עם זאת, השופט הדגיש כי זכותו של התובע היא לא להיות מוטרד על ידי מסרונים מעין אלו. "גם אנשים המוסרים את פרטיהם פה ושם, אינם מצפים כי יקבלו מסרונים ללא סוף, במיוחד כאשר מבקשים הם למחוק אותם מהרשימה", פסק השופט.

לאור האמור, השופט החליט לחייב את מועדון הכושר בפיצוי של 1,000 שקל בצירוף 200 שקל הוצאות משפט, ובסך הכל: 1,200 שקל.(ת"ק 17597-01-11 לוין נ' ג'ירף - מרכז בריאות וספורט).

החברה שלחה מסרונים בניגוד לחוק

במקרה אחר אשר נדון באותו היום בבית המשפט לתביעות קטנות בנתניה, התבקש פיצוי של 15 אלף שקל בשל הפרת סעיף 30 (א) (ב) לחוק התקשורת (בזק שירותים) התשמ"ד – 1982.

התביעה הוגשה נגד חברת איניגו יזמות בע"מ, המפעילה פאב, אשר על פי הטענה שלחה לתובעת בין חודש פברואר 2010 לחודש מאי 2010 מספר רב של מסרונים בניגוד לרצונה. לטענת התובעת, התופעה אף המשיכה אחרי שהיא דאגה להודיע לחברה שאינה מעוניינת לקבל את המסרונים.

נציג החברה טען מנגד, כי אנשי החברה "לא לוקחים מספרים מהאוויר". לדבריו, באיזשהו שלב התובעת ביקשה לקבל את השירו. כמו כן, הוא טען כי כאשר לקוח מבקש לבטל את המשך השירות הדבר נעשה אוטומטית ומיידית.

השופט הרווי גרובס החליט לקבל את התביעה באופן חלקי, וקבע כי אין מחלוקת על כך שבין ה-6 בפברואר 2010 ועד ה-2 במאי 2010 התובעת קיבלה 15 מסרונים מהחברה בלי שרצתה בכך. כמו כן, ברור כי היא פעלה במהירות להפסיק את קבלת המסרונים.

השופט הוסיף כי החברה לא סיפקה הסבר סביר לטענות שנטענו כנגדה. נציג החברה אף לא הביא שום הוכחות לתמיכה בטענתו, כי מיד עם קבלת פניה להפסקת השירות הדבר מתבצע באמצעות המחשב באופן אוטומטי.

לאור האמור, נקבע כי החברה אכן הפרה את סעיף 30 (א) (ב) לחוק. השופט העריך את הפיצוי שמגיע לתובעת ב-3,500 שקל, וחייב את החברה לשלם לה אותו. בנוסף, חויבה החברה לשלם לתובעת הוצאות משפט של 750 שקל, ובסך הכל: 4,250 שקל. (ת"ק 18844-05-10 גומא נ' איניגו יזמות בע"מ)

סיכום

מפסקי הדין עולה, כי כאשר אין מחלוקת כי נשלחו מסרונים בניגוד לחוק, התובע יקבל פיצוי. השאלה שנותרת לדיון היא מה יהיה גובה הפיצוי. השיקולים המנחים את בית המשפט קשורים הן בתובע והן בנתבע/המפרסם. הפרה מתמשכת לאורך זמן תזכה בפיצוי גבוה יחסית, ומן הצד השני של הדברים, הפרה קצרה ללא אינטרס להרגיז ולהכעיס תזכה בפיצוי נמוך יותר.

עו"ד אורנית אבני-גורטלר עוסקת בכתיבה ועריכה משפטית

יובהר, כי המידע המוצג בכתבה הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחברת אינה נושאת באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.