עשור לפיגועי 11.9: יש מי שמצליח להרוויח מהם

צ'רלס סמית', אזרח שעבד בצבא ארה"ב, עלה ב-2004 על אי סדרים בחוזה ענק שחתם הצבא עם החברה הפרטית KBR לאספקה לחיילים בעיראק. לטענתו, הוא גילה כי החברה לא היתה יכולה לעמוד בהתחייבויות של מיליארד דולר עליהן היא חתמה. מספר ימים לאחר שהתריע על כך, הוא מצא עצמו מועבר מתפקידו, עד שלבסוף פוטר כליל. בכתבה שפורסמה בניו-יורק טיימס הוא הוגדר כ"אחד הקורבנות של המלחמה בעיראק".

• מתקפת 11 בספטמבר - כל הכתבות ב-ynet
• ארה"ב: ניסיון לפסול ספר על חקירת פיגועי 9/11
• אובמה סגר מעגל: הניח זר ב"גראונד זירו"
• מסוק משטרת ניו יורק תיעד נפילת התאומים. צפו
  

הסיפור של סמית' שופך אור על אחת מההתפתחויות המטרידות ביותר בעולם שאחרי פיגועי 11 בספטמבר: צמיחה משמעותית בקרב חברות לאמצעי ביטחון ואבטחה, עם תמהיל מורכב של ממשלה ועסקים. החלק המטריד יותר נוגע לכמות המזומנים האדירה שמתגלגלת בעסק, שלא תמיד מגיעה לידיים הנכונות.

בכתבה שפורסמה בגרדיאן הבריטי, נכתב כי התופעה מתבטאת בדרכים רבות ושונות: בצבא, נרשמה צמיחה מסחררת של חתימת חוזים עם חברות פרטיות כמו Xe, וחברות פרטיות כמו DynCorp מבצעות יותר ויותר את העבודה המקצועית של החיילים. בתחום המודיעין, חברות פרטיות נשכרות למשימות ריגול. בארה"ב עצמה צמח ענף מפוקפק למדי של אבטחה, החולב מיליארדי דולרים מהממשלה ומבסס את נוכחותו בכל המדינות. מגדרות גבול שלא עובדות ועד לסורקים בשדות תעופה, ההוצאות זרמו לכיוון פרויקטים של אבטחה בעוד שהלוביסטים גוזרים קופון בשם הלקוחות העסקיים שלהם.

חיילים אמריקנים בעיראק. אחרי השחרור הולכים לשוק הפרטי(צילום: AP)

במקביל, גנרלים, נציגי ממשל וראשי מודיעין נוהרים אל השוק הפרטי ופוצחים בקריירות חדשות של מכירת שירותים לממשלה ולצבא. "היצירה של הענף כולו היא אסון לשמו. אבל אף אחד לא מדבר על זה", אומר ג'ון מולר, פרופ' באוניברסיטת אוהיו ומחברו של ספר בנושא.

בפריסה העולמית של הצבא האמריקני, היחס בין עובדי חברות חיצוניות לבין חיילים במדים הוא אחד לאחד. בתקופה של מלחמת וייטנם היחס עמד על עובד חיצוני אחד לכל שמונה חיילים. היחס השתנה פלאים אחרי הפיגוע במגדלי התאומים. "ב-10 השנים האחרונות, ההוצאה של הפנטגון רשמה שינוי משמעותי לכיוון של החברות החיצוניות", אומר מומחה לענף.

אלכוהול, מין ויריות

אך לשינוי הכיוון המדובר יש מחיר. במהלך השנים האחרונות נרשמו מספר רב של מקרים בהם העבודה לא בוצעה כראוי או שבוצעה הונאה מצד החברות החיצוניות - כשהשיא הגיע במקרה בו נהרגו 17 אזרחים עיראקים ב-2007. על פי התחקיר של סוכנות AP, בשנת 2010 נרשמו יותר מ-200 אירועים הכוללים חברות חיצוניות, שנעו בין שתיית אלכוהול והתנהגות מינית בלתי הולמת ועד לקרב יריות מחוץ למועדון לילה בהאיטי.

בשם הביטחון הלאומי, הפיקוח על מתן החוזים לחברות הוא חלש או שקוף. באחת החקירות שנעשו לאחרונה התגלה כי 4.5 מיליארד דולר מהחוזים הוענקו לחברות עם עבר של בעיות והפרת חוקים. שימוע פדרלי גילה כי חברת נפט שסיפקה דלק בפעילות בעיראק גבתה מהפנטגון מחיר גבוה ב-204 מיליון דולר מהמחיר עליו הוסכם.

גם אל עולם המודיעין והריגול נכנס השוק הפרטי במלוא העוצמה. באתר הדרושים IntelligenceCareers.com, רבע מהתפקידים הדורשים סיווג בטחוני "סודי ביותר" התגבשו רק לאחר אירועי 11 בספטמבר. היתרונות מצד העובדים הם ברורים. השכר גבוה יותר ובחלק מהמקרים עם החתימה מקבלים מענק הצטרפות או רכב בחינם. על פי ההערכות, יותר מ-100 חברות חיצוניות מהוות כשליש מעבודת ה-CIA.

תרגיל חירום בניו-יורק. האיום עדיין קיים(צילום: AP)

על רקע תקופת מיתון בכלכלה האמריקנית כולה, ענף המודיעין מצליח לשגשג. תקציב המודיעין של ממשלת ארה"ב עמד על 80 מיליארד דולר בשנה שעברה, יותר מהתקציב כפי שהיה לפני עשור, ב-2001. מאז 2003, המועצה האמריקנית לביטחון לאומי (DHS) חילקה יותר מ-30 מיליארד דולר לממשלות המדינות המרכיבות את ארה"ב לשם מימון אבטחה ואמצעי מנע לטרור. סקר של הוושינגטון פוסט משנה שעברה העלה כי 1,271 ארגונים ממשלתיים ו-1,931 חברות פרטיות העוסקות באמצעי התנגדות לטרור, מודיעין או ביטון לאומי, פועלות ביותר מ-10,000 מקומות בצפון אמריקה. מתוך מספר עצום של 854 אלף אמריקנים המחזיקים בסיווג "סודי ביותר", כ-250 אלף מתוכם עובדים בסקטור הפרטי.

הגדר לא הוקמה - הכסף כן הועבר

שוק הסורקים לשדות התעופה, למשל, רשם שגשוג וצמיחה בעשור החולף. חברת הטכנולוגיה L-3 זכתה בחוזה בסך יותר מ-900 מיליון דולר ממנהל האבטחה בתחבורה. סורקי הגוף של החברה, העולים כ-200 אלף דולר ליחידה, נכנסים כעת לשימוש בשדות התעופה בכל ארה"ב, וזאת למרות שלא נקבע באופן רשמי שהסורקים אכן יכולים לזהות פצצות.

לפני הסורקים, בחן הממשל מכשירים הנקראים "פאפרס" שמשתמשים בלחץ אוויר כדי לגלות חומרי נפץ על בגדים. לאחר הוצאה של 20 מיליון דולר, הרעיון ננטש ב-2007. לבואינג ניתנו מיליארד דולרים כדי לבנות חומה משוכללת בגבול מקסיקו, על רקע הפחד מחצייה של טרוריסטים אל המדינה, אולם התוכנית נגדעה באיבה לאחר שהוקמו רק 85 ק"מ מתווך החומה.

אחת הסיבות לבהלה המתמשכת ל"זהב הביטחוני" מגיעה מאזור "קיי סטריט" בוושינגטון, מספר רחובות בהם לוביסטים רבים מפעילים את המטות שלהם ונעים במעגלים סביב המזרקה הנובעת של הביטחון הלאומי כמו דבורים סביב כוורת. "איפה שיש כסף של הממשלה בסכום שכזה, יהיו המוני לוביסטים. הם שחקנים מאוד פעילים בנושא", אומר מייקל בקל, חוקר במרכז לפוליטיקה מגיבה, ארגון חיצוני העוקב אחרי התחום.

ההוצאה על לוביסטים בענף הסורקים, למשל, הכפילה את עצמה בחמש השנים האחרונות. הלוביסטים לא עוצרים בשום תחנה: הם הכניסו את הסורקים אל בתי הנבחרים כדי להראות לנציגי הממשל את התועלת שלהם. מספר מטריד של שמונה מתוך 10 הלוביסטים בענף מגיעים מקריירות בממשלה או בקונגרס. בענף המודיעין התמונה לא שונה במיוחד - בין 2004 ל-2008 80% מהפורשים בדרגי גנרלים, עברו ישירות לשוק הפרטי.

הזרמת הכספים הממשלתיים לחברות הפרטיות יכלה להיות מובנת בבחינת שיקולי עלות-תועלת, מתוך הנחה שהחברות האלה יהיו זולות יותר מהחברות הלאומיות. אלא שבסקר שנערך ב-2008 על ידי ה-DHS, התגלה כי החברות החיצוניות היוו 29% מהעובדים, אך 49% מהתקציב. "אני חושב שצריך להוציא את הכסף על ביטחון לאומי, אבל להוציא אותו בחוכמה", מסכם מולר, הפרופ' מאוניברסיטת אוהיו.