חושך מצרים: הרשת השקיטה את המהפיכה
האם פייסבוק וטוויטר עיכבו את המהפכות בעולם הערבי? ניתוח של ניתוק הרשתות על-ידי מובארק מראה שאנשים יצאו לרחובות דווקא בעלטת התקשורת
ההתקוממויות ברחבי העולם הערבי הציבו שחקן מפתיע במרכז הבמה – הרשתות החברתיות. מאז ימיה הראשונים של המהפכה התוניסאית, דרך המהפכה המצרית ועד ההתקוממויות בסוריה ובלוב, התקשורת העולמית נמלאה בכתבות ודיווחים על אודות פלאי המדיה החדשה, עד שאזכור תפקידם המהפכני של פייסבוק וטוויטר הפך לקלישאה.
אולם נביד חסנפור, מהנדס אלקטרוניקה ודוקטורנט למדע המדינה באוניברסיטת ייל שבארה"ב, חושב אחרת. "שיבוש התקשורת החריף את אי-השקט הפוליטי" הוא שמה של התיזה הפרובוקטיבית שפירסם, ולפיה לרשתות החברתיות יש דווקא פוטנציאל אנטי-מהפכני. חסנפור מוכיח את התיזה שלו באמצעות ניתוח קבלת החלטות של מפגינים במצרים.
עוד בעין השביעית
לא טוב לנתק
אנגליה
לנתק את המים של הרשתות החברתיות
הגר שיזף, "העין השביעית"
גוויעתן של המהומות האלימות בבריטניה בתחילת החודש נתנה את האות למתקפה על הרשתות החברתיות המקוונות
השאלה שהנחתה את עבודתו של חסנפור היתה, "האם החלטתו של הנשיא מובארק לחסום את שירותי האינטרנט והטלפון הסלולרי ב-28 בינואר 2011, בזמן ההפגנות המכריעות בכיכר א-תחריר, היתה רעיון טוב?" על-פי העבודה, התשובה לשאלה שלילית, ובניסוחו של חסנפור, "חיבור מלא לרשתות החברתיות עשוי לעתים לעכב פעולה קולקטיבית".
הטענה העולה מן העבודה היא שבעוד שציוצי טוויטר וטקסטים בפייסבוק עשויים לשמש כלי מצוין להעברת מסרים ולארגון פעולות מחאה, הרי שהם נשאים טובים לא פחות של בלבול, חששות והסחת דעת.
חסנפור השתמש בדו"חות תקשורת שתיעדו את ההתפרצויות השונות של ההפגנות במצרים כדי להראות שלאחר ניתוק האינטרנט ב-28 בינואר, ההפגנות התפשטו ברחבי קהיר ומצרים כולה. הוא מסביר כי על אף שמספר המפגינים לא גדל בהכרח לאחר ה-28 בינואר, ההפגנות החלו להתפשט על שטחים גדולים יותר ברחבי המדינה. חסנפור מכנה זאת "לוקליזציה" של המהפכה.
"שיבוש הקליטה הסלולרית והאינטרנטית ב-28 בינואר תרם להחרפת ההתקוממות בשלוש דרכים מרכזיות לפחות", הוא כותב. "ניתוק התקשורת עירב אזרחים רבים שלא היו מודעים להתקוממות ולא התעניינו בפוליטיקה; אילץ אנשים לקיים יותר תקשורת פנים-מול-פנים ולהיות נוכחים ברחובות; ולבסוף, המהלך ביזר את המרי משום שהוא דירבן יצירה של צורות תקשורת מעורבות. הוא עשה שימוש במפגינים ובמוקדי מחאה נוספים על זה שבכיכר תחריר, כאלו שהיה קשה יותר לדכא או להשתלט עליהן".
חשיכה משונה
בראיון ל"ניו-יורק טיימס" תיאר חסנפור את מה שהתרחש במצרים ב-28 בינואר כ"חשכה משונה". "אנחנו מתנהגים בצורה נורמלית כל עוד אנחנו יודעים מה קורה; אנחנו הופכים לבלתי צפויים כאשר איננו יודעים. לדבר הזה יש השלכות מעניינות כאשר הוא מתקיים בקני מידה גדולים", אמר.התיזה של חסנפור אולי אינה בלב הקונסנזוס, אולם הוא אינו היחיד שניתח כך את השפעתן של הרשתות החברתיות על תנועת המחאה. ג'ים קוואי, ראש מחלקת הטכנולוגיה של Renesys, חברת ניתוח מידע של פעילות אינטרנטית, מנתח את המצב באופן דומה. לטענתו, מנהיגים בעולם הערבי, דוגמת קדאפי, צפו בהתנהלותו של מובארק ולמדו ממנה כיצד לפעול ביחס לתקשורת במצבים דומים.
בפוסט שכותרתו "מה לוב למדה ממצרים", והתפרסם באתר החברה, כותב קוואי כי במהלך חודש מרץ השתעשע העריץ הלובי ברעיון של חסימת האינטרנט. אולם, לטענת קאווי, שלטונות כדוגמת זה של קדאפי מיהרו להבין כי "חסימה גורמת להקצנה". ל"ניו-יורק טיימס" אמר קאווי כי "ויסות רוחב הפס" ישרת טוב יותר שלטונות הנתונים באיום של התקוממות עממית. בדרך פעולה זו האינטרנט אינו מנותק לחלוטין, אולם פעולתו מואטת מאוד.
אופיום להמונים
תהיות בנוגע ליתרונותיה של הגבלת האינטרנט אינן בלעדיות לרודנים ערבים. לאחרונה אמר ראש ממשלת בריטניה דייוויד קמרון בנאום בפני הפרלמנט כי הוא שוקל להגביל את השימוש ברשתות חברתיות בעקבות המהומות שהתרחשו במדינה בתחילת החודש. הצעתו של קמרון אמנם נדחתה מאז, אך היא עוררה דיון ער על יתרונותיהן וחסרונותיהן של הרשתות החברתיות, שגם המפגינים שהיו לבוזזים בלונדון וברחבי בריטניה עשו בהן שימוש נרחב.חסנפור סיפר ל"ניו-יורק טיימס" כי מחקרו הושפע ממאמר שפירסמו ב-2009 הולגר לוץ קאם מאוניברסיטת ייל וג'אנס האינמולר מ-M.I.T, שחקרו את השפעתה של חשיפה לטלוויזיה מערב-גרמנית על אזרחים ממזרח גרמניה. מחקרם של השניים התבסס, בין השאר, על נתונים מתוך סקרים מסווגים שנערכו במזרח גרמניה בנוגע לאזרחים צעירים ובקשות שהוגשו לקבלת ויזת יציאה ממזרח גרמניה. מסקנתם המפתיעה היתה ש"חשיפה לטלוויזיה ממערב גרמניה הובילה לתמיכה במשטר המזרח-גרמני".
"זה סיפק להם בריחה מהמחסור, מהתורים ומשטיפת המוח האידיאולוגית והפך את החיים תחת השלטון הקומוניסטי לסבירים יותר ואת המשטר המזרח-גרמני לנסבל יותר", הם כתבו במאמר, שכותרתו היא "אופיום להמונים: כיצד מסוגלת התקשורת הזרה לייצב משטרים רודניים".
"אנחנו לא אומרים שהתוכן שהוצג בטלוויזיה המערב-גרמנית לא תרם בהכרח להיחלשותו של המשטר המזרח-גרמני כלל", הם כתבו. "אולם הראיות מראות שסך ההשפעה של חשיפה לטלוויזיה מערב-גרמנית היה דווקא התגברות התמיכה במשטר".
אין אינטרנט - יש התקוממות
צילום: רויטרס
מומלצים
