קצרצרים של שירה: דוד רוקח

שלוש

מאת דוד רוקח

לִישׁוֹן

שְׁלֹשָׁה לֵילוֹת בְּלִי חֲלוֹם

לֵעוֹר בּוֹגֵר

בְּשָׁלֹשׁ שָׁנִים

בְּשָׁלֹשׁ אֲהָבוֹת

שירו של דוד רוקח נמנה עם שירים שאפשר "לפספס" בקלות אם לא מקשיבים לדקים שבנימים. מה כבר אפשר לעשות ב-11 מילים, ששלוש מהן אותה המילה, פעם בזכר, פעמיים בנקבה? מה גם שמתוך השמונה הנותרות שלוש מאוד מסוכנות לשירה: "חלום", "שנים", "אהבות".

ובכל זאת, דוד רוקח מצליח ללחוש לנו כאן, בזעיר אנפין, יצירה שלמה ומרתקת. היחידה התחבירית הראשונה נפרשת על פני שתי שורות שנפתחות בנטיית שם הפועל: "לישון/ שלושה לילות בלי חלום". ומיד מתבקש לשאול: זה טוב? זה רע? הרי אפשר לחשוב על מצבים שבהם אדם רדוף סיוטים וביעותים, ומפלל לעבור שלושה לילות תמימים בלא חלומות. אבל מיד מתגנב ללב חשש: אולי בכל זאת לא טוב? הרי לישון בלי לחלום זה כמעט כמו לחיות בלי לחוות. השיר מניח לשתי האפשרויות לרחף באוויר, והקורא מקווה שההמשך יבהיר את התהייה.

והנה בא ההמשך ומוסיף תהייה על תהייה. האם התבגרות של שלוש שנים במשך

"שלושה לילות בלי חלום" היא דבר חיובי או שלילי? רצוי או כפוי? ובכן, תלוי איך מתייחסים למילה "בוגר". אם להתבגר פירושו להזקין ביולוגית - ייתכן שזה נתיב בעייתי. אם להתבגר פירושו להבשיל, להתגבר, להקיץ חכם יותר ובעל ניסיון מתוך אותם "לילות בלי חלום" או-אז נראה את הדברים באור חיובי.

זאת ועוד: מול שלושת הלילות מציב המשורר לא רק את שלוש השנים - שהן בגדר התבגרות מואצת של שנה מול כל אחד מן הלילות - אלא גם שלוש אהבות: כלומר, הלילות חסרי החלום נגדשים במרחבים של זמן בד-בבד עם חוויות הרות משמעות. אבל האם הכוונה לאהבות שהוחמצו במהלך לילות בלי חלום? האם במשך שלושה לילות בלי חלום פילל המשורר לקום בוגר יותר ומלא אהבה? הכול אפשרי ופתוח ומסקרן.

ואולי הפתרון טמון בנטיית שם הפועל שבה בחר המשורר: "לישון", "לעור", מילים שבאמצעותן הוא מקצר, חותך וקוצב את משפט הבקשה שבמלואו היה נשמע בוודאי כך: "לו יכולתי לישון שלושה לילות בלי חלום ולעור בוגר...". בתוך המשאלה הזאת טמונה מן הסתם ודאות כישלונה. העובדה ששום סימן פיסוק לא מנמר ולא עוצר את זרימתו של השיר הקצרצר מעצבת היטב את האנרגיות המצטברות של זמן ואהבה. ואכן, נדמה שזו האחרונה נמשכת אל מעבר לשורות האחרונות אל תוך היקום.

דוד רוקח (1985-1916) נולד בלבוב. עלה ארצה ב-1934. תחילה כתב ביידיש אבל אחרי כן עבר לכתיבה בעברית. פרסם ספרי שירה רבים ובהם "ימים עשנים" (1941), "ערער עלי שחם" (1958), "קינו של ים" (1963), "ולא בא יום אחר" (1969), "טוחן אבנים" (1981) ועוד. השיר שכאן לקוח מספרו "מקיץ אל קיץ" (1964).